מגיפת המין החרדית

בחודש האחרון התקיימה בירושלים עצרת חרדית בדרישה להוסיף קווי אוטובוס "מהדרין". היינו, קווים בהם נשמרת הפרדה בין המינים. אנו, קבוצת אזרחיות ואזרחים, דתיות וחילונים, עמדנו שם עם שלטים המתנגדים להפרדה כפויה זו והתאכזבנו לגלות שקציני משטרה שהיו במקום דרשו שנתפנה בטענה כי לא יוכלו להגן עלינו. ההשלמה עם אלימות מצד הגוף שאמור למנוע אותה, היא מתן פרס לצד האלים ומעוררת תמיהה. גם ניסיון לחלק בהפגנה פסק הלכה השולל את ההפרדה, הסתיים בכך שהוא נתלש מידינו ונקרע באלימות - אותה אלימות שחווה כל אישה המסרבת ליישר קו עם דרישות נוסעי הקווים, שהרי אולי אסור להתחכך באישה, אך להכות אותה מותר ואף רצוי.

הנאה מפוקפקת דומה, מאפיינת את המאבק על ההפרדה בתחבורה הציבורית שמנהלים החרדים בירושלים. לרוב, זוכות הנשים העולות על הקווים הנפרדים מהדלת הקדמית שלא לפי הלכת החרדים, למטח צעקות ומבטים פולשניים וכמובן לקריאות גנאי בעלות אופי מיני, כמו "פרוצה" "מופקרת" ו"זונה". אין ספק, שמי שלא ראה אברך או נער חרדי שטוף הורמונים מתנפלים בחדווה על אישה שנפלה ברשתם באוטובוס ירושלמי, לא ראה שמחה אמיתית מימיו.

לזרת הרגל ולמרפק - תכונות מעוררות תשוקה בלתי נכבשת

ההפגנה בירושלים. (צילום: דודי וקנין)

לתפיסה החרדית לפיה האישה שולטת באופן מוחלט במיניותו של הגבר אין אח ורע בציבור הישראלי. לא פעם ולא פעמיים ניגשו אלינו נשים חרדיות כשהן תוהות במר ליבן כיצד אנו מסוגלות "להכשיל" את הגברים חסרי האונים. בחברה שבה לזרת הרגל ולמרפק של נשים, מיוחסות תכונות מעוררות תשוקה בלתי נכבשת מגיל ינקות ועד זקנה ושיבה (ויעיד מופע האימה בגשר המיתרים) אין מנוס מכך, שכל הופעה של אישה במרחב הציבורי תהפוך לאירוע בעל קונוטציה מינית שתוצאותיו מי ישורן.

כך, בשעה שהחברה החרדית אינה חוסכת שבטה מ"העגלה הריקה", קרי הציבור

החילוני שטוף הזימה והחטא, מתעלים הגברים החרדים על חבריהם החילונים בחטאם ושוללים מהנשים, חרדיות ואחרות כאחת, את צלם האנוש שלהן, בכך שהופכים אותן באופן שיטתי לאובייקט מיני ותו לא: יצור חסר זכות לדעה משל עצמו, חסר רצונות, ובמילים אחרות: לאדם שאינו זכאי לכבוד סגולי.

מבלי להיכנס לתפיסה הילדותית לפיה לגבר אין שליטה על יצריו או לשאלה את מי וכיצד משרתת תורת מיניות פטריארכאלית זו, אנו סבורות שבמאה ה-21 כבר ברור לכולם, שנשים וגברים כאחד זכאים לקבל יחס כבני אדם ולא כבובות מין. המאבק הירושלמי על התחבורה הציבורית, אינו רק מאבק להשגת שוויון ולמניעת אפליה ומטרתו אינה רק לשמור על צביונה הפלורליסטי של ירושלים. מדובר במאבק חשוב וחיוני בהרבה: שמירה על זכותן של הנשים בירושלים בפרט ובישראל בכלל, לצלם אנוש, לביטחון ולכבוד אדם אמיתי.

• הכותבות הן חברות ארגון אל"ה (אוניברסיטה ללא הטרדות) באוניברסיטה העברית בירושלים.  
  

• כנס בנושא "קווי המהדרין" בהשתתפות פוליטקאיות, נשות תקשורת ומשפט יתקייםמחר ב-25.5 באוניברסיטה העברית בירושלים,  בשעה 12:00 באולם טבע 4 הר הצופים.
  

גולשים המעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם, מוזמנים לשלוח לדוא"ל hevra@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

לקריאות נוספות לסדר:

"גם לחברתיים מותר להרוויח"

"למרות ובזכות הכל, היום אני זכאי לתואר ראשון"

"יש "נפגעי צה"ל" - אסור לחלקם לקבוצות"

"אימונים בכוח רצון"

"מעודדים השתמטות מהצבא? לכלא"

"אולי תרדו מהעליהום על מי שלא מתגייס?"