היי הג'יפ, היי הג'יפ
רגע לפני שאיי הפנינה הופכים לעוד דף בספר ההיסטוריה הקצר של "הישרדות" הישראלית, רף העצבים של סמדר שילוני ממריא והיא מפרגנת לפרישתו של יואב, מבכה את גורלו העתידי של אריק אבל בעיקר כועסת יותר מתמיד - על מירית ועל ההפקה
הפּוֹרֵש המוצלח: יואב
לפני הפרק ששודר אתמול (שבת) החזקתי בדעה הסנטימנטלית שאם מגיעים למועצה אחת לפני הגמר, עם אופציה בטוחה לשבת בקיסריה ולזרוק קליפות של גרעינים על הקהל, גם אם על כתף אחת שלך מונח ג'יפ שבתוכו יושבים אבא שלך והחברה שלך, ואומרים לך שג'יפ הוא בדיוק חתיכת המתכת שתעשה את החיים שלך מאושרים, עדיין לבוא אל הר נבו ולא להיכנס לארץ המובטחת נשמע לי כמו משהו שאחר כך תרצה לשוחח עליו עם הפסיכולוג שלך.
פרישה מבורכת. יואב (משמאל) עם עידן (צילומים: גיא קרן)
אבל בדיעבד, יואב הוא הוא הגאון של אמא. אם עוברת לידו הזדמנות להימנע מלהתחרות באירוע הביזיוני שההפקה מתעקשת לכנות גמר עונה, וגם להרוויח סמל סטטוס, אז סחתיין גדול על האין-אגו. בהתחלה חשבתי שהוא פשוט רוצה לקנות את עולמו אצל המושבעים, במחווה המקסימה של העברת השרשרת לאריק, אבל כשהוא חתם על מסמכי הפרישה, הבנתי - לזה קוראים בפוקר (ובבורסה או במשגל נסוג) לצאת בזמן.
בשבועות האחרונים למדתי לאהוב את יואב. להעריך את הקלות שבה הוא לוקח את המשחק, את ההומור המצוין שלו, את הוותרנות המענגת שלו, את הניתוחים המדויקים. באוקיינוס של ראויים, עם חשיבות עצמית שצריך מריצה צמודה בשבילה, יואב הפך לפייבוריט לא קטן. רציתי לראות אותו בגמר, ואני מברכת אותו על ההחלטה לפרוש ממנו. הֵיי הג'יפ.
המשעממת והמניפולטיבית: מירית
שאלתי את עצמי לא פעם בזמן האחרון: מה בעצם יש לי נגד מירית? למה בכל פעם שהיא צצה על המסך, ומראה לנו את הידיים שלה כדי שנסכים שהן נקיות, מתחשק לי לאזוק אותה אל מתקן עינויים קטן ולדחוף לה בוץ מתחת לציפורניים? תנוחו. אין לי שום דבר אישי נגד מירית, למעט, אולי, הדברים הרגילים. היא משעממת, היא לא הרימה שום תרומה בידורית או תבונית אמיתית למשחק והיא משחקת אותה אמיתית, למרות שאלוהים יודע שסיליקון זה לא אוכל.
הפיינליסטים. מה יש לסמדר נגד מירית?
מה שמעצבן אותי הוא שמירית שוב ניצלה מהדחה כמעט בטוחה בעקבות תעלול של ההפקה. מעצבן אותי כשאנשים אומרים "היא היתה נחמדה וגם זאת אסטרטגיה", בזמן שהאסטרטגיה היחידה שמירית נקטה בה היתה להיות מודחת - ואז שההפקה תחזיר אותה.
ושוב, אותו סנריום בו מועמד שהודח עוד לפני האיחוד (!) מגיע לגמר, ושוב אותה בְּלִילָת "לא צריך לתחמן כדי לנצח בהישרדות", קטעי ניבים סתומים, ודי. כנראה שככה זה בעולם בו נטע-לי צריכה להסביר לגיא זוארץ את ההבדל בין הדחה לשנאה, בין נחמדות לפאסיביות. יש לי רק מילה אחת בשבילך, מירית: חוצפנית.
השעיר לעזאזל: אריק
מה הסיכויים של אריק לקחת את העונה, אחרי שהמושבעים שמעו את זימרת הוידויים שלו לאורך כל העונה? בהנחה שנטע-לי תנשור בהודעות ה-sms, מה הסיכוי של אריק מול מירית, תפלצת הנשמה, הפיתה הריקה, שאם להסתמך על מדורי הרכילות (ובאמת, תמצאו לי סיבה אחת הגיונית לא להסתמך עליהם), מזדנבת עם גיא, איתי, עידן ואיגור ומכינה את רכבה לגמר?
המושבעים. הם עוד יסגרו חשבון עם אריק
אריק הגשים את חלומו של כל רופא אחרי שהגשים את חלומה של כל אמא של רופא: הוא הגיע לגמר. אבל יחד איתו הגיעה התגשמות הסיוט שהוא התריע עליו לאורך כל הדרך: מירית תחלוק איתו את הפודיום המכובד, ותקשיב איתו להרצאות לא פדגוגיות כלל של המושבעים, שרובם יחפשו דרך להכניס לאריק בפריים-טיים אחרי שהשפיל אותם מול חלק גדול מהמדינה, אם כי לא גדול כמו שאולי קיוו בערוץ 10.
וכך יאלץ אריק לאכול את האתונות שמצא, אחרי ששוב החליקה לו מבין הידיים שלא באשמתו הזדמנות כמעט בטוחה להדיח את מירית. שוב נשלחו זרועות ארוכות לחבל בהישגים של האיש היקר הזה, שכל מה שהוא ביקש, כל מה שהוא ביקש, היה פיתה אחת ריקה.
הפקת התוכנית
שלוש שאלות פשוטות. הראשונה: מה כאב לכם לעשות את ההצבעה על האי? הייתם מקבלים את אותו רייטינג.
לעם לא אכפת אם ההצבעה נעשית בקיסריה, באיי הפנינה או בחדר ההלבשה של הפועל, כל עוד היא נעשית לפני שהמושבעים צופים בתוכנית, ולא אחריה. האם באמת אין מביניכם אף אחד שמסוגל להבין כמה המהלך הזה דופק את העונה? האם בדיוק בשיעור הזה הייתם בים?
שאלה שנייה: איך ייראו העונות הבאות של "הישרדות", בהנחה שהמתמודדים הולכים ומשתכללים אבל אתם נשארים במקום, כשהשחקנים ידברו אל המושבעים החל מהרגע שבו ידרכו על האי, ויספקו רק וידויים פושרים ודלוחים שלידם מירית תישמע כמו רון קופמן על ממריצים?
ושאלה שלישית ואחרונה: אסאמסים???
