חצי שנה לברקת בירושלים: מה יצא לחילונים?
בין חניון קרתא-ממילא הסגור בשבת, מקווה חדש במעוז חילוני ועוד עמוד עירוב, כמה מהפעילים שהעלו את ניר ברקת לשלטון מתחילים להתאכזב. לקראת יום ירושלים - כתבה ראשונה בסדרה
לפני שישה חודשים נפל דבר בירושלים. היריבויות בתוך המחנה החרדי, התגייסות הציונות הדתית ובעיקר שיעור ההצבעה החילוני היחסית גבוה - כל אלה החזירו ל"ידיים חילוניות" את השליטה בבירה הענייה, המלוכלכת, המפולגת - והמתחרדת. מה, אם בכלל, השתנה מאז?
"כולנו מפסיקים להיות מחנות, בוחרים וחוזרים להיות תושבים. אני אשמור על הסטטוס-קוו בענייני הדת בירושלים ועל כבודם של כלל תושבי העיר" (מתוך נאום הניצחון במטה הבחירות של ברקת בליל הבחירות, 12 בנובמבר 2008).
בשונה מימים רחוקים יותר, המתיחות בין חילונים לדתיים בירושלים הצטמצמה בשנים האחרונות למספר נושאים נקודתיים. אפשר לייחס זאת למדיניותו של ראש העיר הקודם לופוליאנסקי, אך ישנה סיבה נוספת ומרכזית: ייאוש החילונים, אשר איבדו אמונה בסיכוי לשמור על עיר הקודש כבית פלורליסטי. הסטטוס-קוו הקיים בעיר אינו מספק עוד קבוצות הולכות וגדלות; הוא אמנם שומר על הרוחות שקטות, אך את מנוסת הציבור המפרנס של העיר - החילונים - לא מונע.
ניר ברקת חוגג את הניצחון. נובמבר 2008 (צילום: דודי ועקנין)
דוגמה לכך היא תקוותם של החילונים לשים קץ לסגירת חניונים ציבוריים בשבת. לטענת החרדים, פתיחתם מעודדת נסיעה ביום הקדוש, ובעצם כך את חילולו. אבל יש לכך היבטים נוספים: חניון קרתא למשל, הממוקם למרגלות קניון ממילא, הוא נקודת החניה הקרובה ביותר לשער יפו בעיר העתיקה, ולמעשה מהווה את מקום החניה המוסדר היחיד באזור. בעוד החניון הנמצא בבעלות פרטית מכיל כ-800 מקומות ומספק פתרון למצוקת החניה באזור, בסופי השבוע הוא סגור בהוראת העירייה. כך נאלצים רבים להמשיך ולחנות באמצע הדרך באופן בלתי חוקי, לא בטיחותי ומפריע לתנועה, ולא - ייאלצו לצעוד ממרחק רב, כדי לפקוד את אחד המקומות המרתקים שיש לעיר המורכבת הזאת להציע.
מדיניות העירייה, שלא לעודד נסיעה בשבת, פוגעת קשות בעסקים בעיר העתיקה, המנוהלים בעיקר על-ידי ערבים נוצרים ומוסלמים. סוחרי השוק המוסלמי, המהווה נדבך תיירותי חשוב ושוקק חיים, סופגים פגיעה קשה בעסקיהם דווקא בסוף השבוע - זמן בו אמור העסק לשגשג. "ברור שאם תהיה חניה יבואו אנשים", אומר על כך מוסא קורדייה, בעל חנות מזכרות בשוק. "אם אין חניה, הולכים למקום אחר - נוסעים לים, לתל-אביב. יום שבת הוא רע מאוד לעסקים".
תגובת העירייה מבשרת אולי על שינוי קרוב: "הטענות אינן נכונות לחלוטין. ראש העיר רואה חשיבות בפתרון מצוקת החניה בשבתות באזור העיר העתיקה ומרכז העיר, ובוחן מספר חלופות לפתיחת חניון בהתאם להמלצות המשטרה וכדי למנוע סיכונים ביטחוניים ובטיחותיים באזור. לצורך כך הועלו מספר חלופות הסמוכות לשער יפו ולמרכזי הבילויים של הירושלמים במרכז העיר. ברקת פועל לפתרון הנושא ולמציאת החלופה המתאימה ביותר לציבור הירושלמי ולמבקרים בעיר בסופי שבוע, בתיאום עם כל הגורמים ובאחריות הנדרשת".
הקרב על העירוב
"תפישתי היא שאת ירושלים חייבים לנהל בראיית הכלל - אסור שראש עירייה יפעל בחשיבה מיגזרית. המפתח לירושלים הוא לנהל אותה כך שכל מיגזר יוכל להשפיע על שכונתו לתפישתו. המשמעות היא שיפור איכות החיים של התושבים בשכונות השונות, והקטנת החיכוך בין המיגזרים השונים" (ברקת משיב לשאלות גולשי ynet ב-8 בספטמבר 2008).
מאבקים יומיומיים על אופי וצביון מתקיימים במספר מוקדים בירושלים. כך למשל בשכונות קריית היובל, מהמעוזים החילוניים המרכזיים - ואולי בין האחרונים – שבעיר. מדי שבוע מוצבים סביבה באופן פיראטי "עמודי עירוב", המספקים פתרון הלכתי למבקשים לצעוד עם מיטלטלין בשבת. בתגובה "מתחמשים" החילונים מדי שבת במכשירים חדים - ומסירים את העירוב.
מחליף את אורי לופוליאנסקי בתפקיד ראש העיר (צילום: גיל יוחנן)
לכאורה, עמודי הברזל המוצבים עם כבל ביניהם לא אמורים להפריע לאיש. אולם יש מי שרואה בהם שלב נוסף ב"הכשרת" השכונה, לקראת הגירה חרדית. "אנחנו עמלנו מאוד קשה פה בשכונה על מנת שניר ברקת ייבחר", מספר דני מנדלר, ממובילי המאבק החילוני בקריית יובל. "הרבה אנשים קיוו שדברים ישתנו. אבל במקום שברקת יאמץ את ההחלטה של היועץ המשפטי בנושא, שקבע כי העמודים הותקנו בניגוד לחוק - הוא החליט להקים ועדה. יושבים בה ארבעה חברים - שניים מתוכם חרדים ושלישי דתי".
אותה ועדה פרסמה לאחרונה את מסקנותיה, ולפיהן תרושת העיר כולה, על שכונותיה החילוניות והחרדיות, בעמודי עירוב לפי רובעים. "לצערי הוא לא עומד בגישה שהוא עצמו טבע לפני הבחירות - כי יש להפריד בין שכונות חרדיות, עם האופי המתאים להן, לשכונות חילוניות ופלורליסטיות. יש לנו אכזבה מאוד גדולה מהתנהלותו של ניר ברקת בנושא הזה", מסכם מנדלר.
בשכונת בית הכרם, מקום מגוריו של ראש העיר עצמו, מתנהל מאבק נגד הקמת מקווה נוסף. "זו שכונה חילונית", קובל דני טאובר, אחד הפעילים, "אמנם יש פה 15% דתיים - אבל גם הם לא צריכים יותר ממקווה אחד, שכבר קיים. מדובר בניסיון השתלטות חרדית של העירייה הקודמת, אבל זו כבר סיימה את תפקידה. בכל הקשור להתחרדות של העיר, אנחנו לא מרגישים שינוי - המקווה נמצא בתהליכי בנייה מתקדמים. ברקת שידר לנו מסר שהמקווה ייבנה - אני יכול להגיד בבירור שאני מאוד מאוכזב".
על עמודי העירוב נמסר מהעירייה: "ראש העיר מינה לפני כחודשיים ועדה מקצועית להסדרת נושא תוואי העירוב בעיר, דבר שלא נעשה בצורה מוסדרת במשך שנים רבות. מאחר ומדובר בנושא רגיש בעל משמעויות דתיות וחברתיות מורכבות, התקבלה החלטה בנושא מתוך שיקול דעת ובכובד ראש, בהידברות ושיתוף פעולה, ולא בכיפופי ידיים. מתחילת הקדנציה העירייה אוכפת את החוק ומורידה כל עמוד עירוב חדש אשר מוצב בניגוד לחוק".
לעניין בית הכרם: "מקווה הוא שירות עירוני לכל דבר, בדיוק כמו גן ילדים ובית ספר. ההחלטות על הקמתו וגודלו מתקבלות על-פי פרמטרים מקצועיים ואחידים בכל שכונה לגופה. המקווה נבנה לשימוש הקהילה הדתית-לאומית והמסורתית בשכונה, תכנונו החל כבר לפני כעשור והוא עבר הליכים משפטיים שאישרו את בנייתו ודחו את טענות המתנגדים", תגובת העירייה.
איך להחזיר אותם הביתה
"בבחירות האחרונות נלחמנו על הבית. אלה שנשארו, אלה שלא התייאשו, אלה שרצו להחזיר את התקווה ובחרו לקחת אחריות, אלה שבשבילם ירושלים אינה עוד עיר,
אלא בית - כל אלה החליטו לא לוותר ולקחת אחריות על ירושלים" (מתוך נאום הכניסה לתפקיד ראש העיר, 3 בדצמבר 2008).
ניר ברקת פועל על-פי חוק. כך למשל בית כנסת פיראטי, שנפתח בבית מגורים בקריית היובל, נסגר תוך שבוע בלבד. ובכל זאת, קשה לטשטש את האכזבה שחשים רבים מהחילונים בירושלים - אלה אשר הובילו אותו אל כס ראש העיר. אם המגמה הזאת תימשך, כי אז - גם אם יחזק את העסקים הקטנים, ייעל את מערך התחבורה, ימצא פתרונות למצוקת הדיור וירחיב את פעילויות התרבות בעיר - נראה שיתקשה לעמוד באחת המשימות המרכזיות שסימן לעצמו: לעצור את ההגירה השלילית, ולהחזיר את הנוטשים הביתה.
ברקת. מה הוא עשה בחצי שנה?
צילום: גיל יוחנן
העיר העתיקה בירושלים. החניונים ליד סגורים בשבת
צילום: גיל יוחנן
עמוד עירוב בשכונת קריית יובל
צילום: שלומי כהן
מומלצים
