הפורום בירדן: עם הגב לישראלים
לא היה פופולרי להיות ישראלי בכנס הכלכלי בירדן. מה לא עשו עיתונאים ערבים ואנשי עסקים כדי להימלט מעיתונאים ישראלים שנלוו לנשיא פרס. אבל היו גם קולות אחרים: "אחמדי-נג'אד הוא אידיוט, אדם ברמה של ילד בן שנתיים"
כבר מלכתחילה ברור היה שהאווירה תהיה בעייתית. הימים שלאחר מבצע "עופרת יצוקה", כך סיפרו שורה של גורמים העוסקים בדבר, אינם מבשרים טובות על היחס לישראל ולישראלים בעולם הערבי. ועדיין היה מוזר, ולעיתים אף כמעט משעשע לראות כיצד העיתונאים הערבים, ומשתתפים אחרים באותו הכנס ניסו להימנע בתירוצים שונים משיחה אקראית ובלתי פורמלית עם עמיתיהם הישראלים. "תראה, זה לא שאני מתעלמת ממך, פשוט יש לי פגישה חשובה", הפטירה כתבת ידועה. "אני לא משתמש בכרטיסי ביקור כבר 17 שנה", המשיך עמיתה מ"א-שרק אל-אווסט" הלונדוני. מי שכבר ניאות לדבר ניסה להימנע ככל יכולתו שלא להסתבך. "הכל בינינו לא לציטוט, כן?", אמר איש עסקים מהמפרץ הפרסי שהיה זהיר במיוחד סביב שיחה אגבית.
זה לצד זה בכנס הכלכלי בירדן (צילום: AP)
לא שהיה מדובר, כאמור, בהפתעה רבתי וגם לא במפגשים יוצאי דופן בחשיבותם, אלא לא יותר משיחות אקראיות. האווירה הזאת היתה אמנם צפויה מראש, אולם עם הזמן התברר שלא כולם היו שותפים לאותו "חרם" בלתי רשמי. בין ה"מחרימים" היו גם מי ששוחחו בחפץ לב ובגילוי על כל נושא שבעולם. "אחמדי-נג'אד הוא אידיוט, אדם ברמה של ילד בן שנתיים", אמר אדם שהעדיף כמובן לא להזדהות בשמו.
פרט לעיתונאים היו בכנס גם שורה של בעלי תפקיד אחרים ש"חרם" כזה או אחר לא עשה עליהם שום רושם. "קח בחשבון שהאווירה היום עוד טובה יותר מזו של ימי המבצע בעזה. אז לא היה עם מי לדבר, היום יש ניצני שיפור קטנטנים", אמר גורם הבקיא בנושא, "אבל עדיין האווירה בעייתית".
איכשהו, הרוח הזו לא פגעה באופטימיות של אנשי העסקים הישראלים שפקדו את הכנס. "זה ה'וודסטוק' של מדינות ערב המתונות", אמר השר לשעבר אפרים סנה על הכנס. שגריר ישראל באו"ם לשעבר, דני גילרמן, דיבר בחשיבות היוזמה לנורמליזציה בין ישראל לבין 57 המדינות המוסלמיות. ובמרחק של כמה מטרים מהם ישב מזכ"ל הליגה הערבית, עמרו מוסא, שבתנועת ביטול סימן לכמה עיתונאים ישראלים ואני בתוכם שאין בכוונתו להשיב כרגע לכמה שאלות.
עשו לפרס חיים קשים
בתווך הבעייתי הזה נאלצו להתנהל מצד אחד נשיא המדינה, שמעון פרס, ומהצד השני המארחים הירדנים והמלך עבדאללה בראשם. על פרס ניחתו שאלות קשות ומכל עבר. העיתונאים הערבים לא עשו לו חיים קלים והנשיא נדרש ליכולת ורבאלית מרשימה במיוחד בשביל לגונן על הבניה בהתנחלויות, דעותיו של שר החוץ, אביגדור ליברמן, הנשק הגרעיני שאולי יש לישראל, העוצמה שהפעיל צה"ל במבצע "עופרת יצוקה" ובמלחמת לבנון השניה ומה לא. ממש עד לרגע האחרון, בטרם עלה למסוקו, עוד נאבקו העיתונאים הערביים להקשות עליו בשאלות, על עמדותיה של הממשלה החדשה ועל סרבנות השלום של ישראל.מן הצד השני, מלאכתם של הירדנים לא היתה קלה יותר. בעוד הם מארחים משלחת ישראלית בראשות הנשיא פרס, התייצב מזכ"ל הליגה הערבי ואמר באחד ממושביו של הכנס כי יש להתנות כל מפגש עם ראש ממשלת ישראל בכך שיסכים להפסיק את הבניה בהתנחלויות ויקבל את הפתרון של שני עמים. במשתמע תקף למעשה מוסא את מארחו, המלך עבדאללה, על שנפגש עם ראש הממשלה נתניהו לפני מספר ימים. וזו רק דוגמה אחת.
המסקנה ברורה: להיות ישראלי זה לא הדבר הפופולרי ביותר כיום בעולם הערבי, בלשון המעטה. מצד השני, התמונה גם לא כל כך שחורה. בסוף הדרך, מעבר לססמאות ולהחרמות ה"רגילות", עומדים אנשים רציניים שמצליחים להידבר, וזה חשוב יותר משיחה אקראית במסדרון.
לפנייה לכתב/ת 
