נאמנים למקור

הנה כמה מהדברים שעפר שלח ורביב דרוקר לא יכלו לומר לכם בפתח תוכניתם "המקור": אנחנו עיתונאים רציניים, הרווחנו את המוניטין שלנו ביושר ונפשנו נקעה מהרדיפה הסיזיפית אחר שברירי אחוזים של רייטינג בערב שישי. החלטנו איפוא להיתלות באילנות גבוהים, ולהיות אלטרנטיבה יחידה ל"עובדה". הישארו איתנו עד שנגדל, בסדר?

במקום זה הבטיחו השניים, באולפן שעיצובו תמוה מאוד ובבדידות מזהרת ליד שולחן גדול מדי, כי הם יביאו את "הסיפורים הכי חמים, הכי מעניינים שיש". כלומר קצת מכל דבר. בדיוק כמו ב"עובדה".

המקור. תישארו איתנו עד שנגדל? (צילום: אלדד רפאלי)

בטלוויזיה מסחרית מתקיימת הבחנה כמעט דיכוטומית בין "מעניין" לבין "חשוב". פעם, לפני שהכל הפך לעיסת דוקו-בידור סוחטת דמעות, נהוג היה לקדם לתחילת הליינאפ סיפורים בעלי משמעות פוליטית וחברתית, אבל ב"המקור" חשבו (בצדק) כי הפערים בין מה שכתוב בספרו הגנוז של ביבי נתניהו לבין מדיניותו הכלכלית יגרמו לצופים פיהוק וזפזוף. זה באמת לא מעניין ולא חם, לכן הם הקדימו לעניין הזה את סיפור השיקום של בן שפיצר, חייל שנפצע אנושות ב"עופרת יצוקה" מאש כוחותינו.

בין "חם" ל"מעניין"

"מעניין" הוא גם היכולת שלנו להציץ באמפתיה גדולה לסבלו ולנחישותו של איש צעיר ומשפחתו, כשאלה מוצגים באופן מכמיר לב ומכבד כאחד. ישראל רוזנר הביא אל המסך עבודת תיעוד אינטימית ומצויינת, ומי שרצה ללמוד משהו על "מחיר המלחמה", צריך היה רק להביט באביו של הפצוע מנסה לחבר סיגריה עם אטב וגומיות לגדם ידו.

האטב והגומיות היו גם סוג של דימוי להתעמרות הנמשכת של משרד הבטחון בפצועים: ב"עובדה" הקדישו לכך לא מזמן תכנית שלמה, אבל ב"המקור" מציע עופר שלח, איש ללא מורא, מסלול שיקום שונה ואפילו אפלייה לטובה של פצועי קרבות, לעומת מי שסתם חירב לעצמו את החיים בתאונה. לא מפוחד אבל מפוכח, שלח מבין שבאקלים הציבורי הנוכחי הצעה כזאת לא תתקבל.

לדבוק ב"עקרונות", או להציע פתרונת פרגמטיים לעצמו ובעיקר לאחרים? השמחה לאיד כאן היתה דמגוגית, מוגזמת ופופוליסטית: למעט גודלה של הממשלה, שבספר צריך להיות מזערי ובחיינו יצא מפלצתי, לא מצאתי עילות להיטפל לגניזת הספר באופן שבו דרוקר חפר בו.

לא "חם", לא "מעניין"

ואחר כך היה גם לא מעניין וגם לא חם; אורי גלר עושה סוג של קאמבק כבדרן רב לאומי עם מכירת

הפורמט של "הירש" להמון מדינות. האיש הפגוע והנעלב הזה, שעשה מעלבונו הלא מוצדק אידיאולוגיה שלמה וכיסה בה על אחיזת העיניים שלו, הזמין כתב לביתו כדי להתחשבן באורח קצת פרנואידי עם "התקשורת" ו"הישראלים שלא יודעים לפרגן".

חילוץ שביב-הודאה מגלר, שהוא למעשה בדרן וה"כוחות" הם לא בדיוק מה שחשבתם, אינו עילה מספקת לכתבה מלטפת כגון זו. אבל כפי ש"עובדה" נכנעת מדי פעם לסטנדרטים של ערוץ בידור טהור, כך מותר גם ל"המקור".

מה נאחל להם? בהצלחה, כמובן. תחרות, כך אומרים, עושה טוב לערוצים המסחריים, או שהיא מרדדת את התכנים באופן שווה. ימים יגידו. בינתיים צריך לבקש מהשניים להחליף שולחן ולהביא לאולפן דעתנים-לדקה (נחמד מאוד ה"ארבע דעות בארבע דקות" שהיו שם) שאינם מבני אורוות הטאלנטים של הערוץ, אלא קצת פנים חדשות. אבל בעיקר צריך לקוות שיישארו מה שהם – עיתונאים רציניים.