החברים נזכרים ב"כותל של דנה"
ארבע שנים בילתה דנה בנט את רוב זמנה ב"חברת הנוער" בקיבוץ טירת צבי. חבריה לא שכחו, ומדי שנה נפגשו בכותל המערבי והעלו נשכחות: "מחכים לשמוע היכן נמצאה, כדי שנדע איפה לא חיפשנו כמו שצריך"
דנה בנט, שגופתה נמצאה בצפון, עלתה ארצה בגיל 14 ומאז בילתה את רוב זמנה ב"חברת הנוער" בקיבוץ טירת צבי. אמש (יום ב') אחרי שש שנים - נחתם הגולל על התקווה הקלושה שעוד נותרה לכך שתימצא בחיים.
"בשנים האחרונות חשבתי שהיא בחיים וצריך ללכת לחפש אותה ולצעוק בכל הבתים בארץ ושנמצא אותה, אבל בזמן האחרון הבנו שהיא כבר לא חיה", מספרת ליאור בת ה-23 מבית שמש, חברה בקבוצת הנוער, "עם הזמן שעובר זה כבר הפך לפנטזיה ולא משהו רציונלי".
החברות של דנה בנט (צילום: נתי פרידמן)
את העולה החדשה דנה, פגשה ליאור שנה לאחר שדנה הגיעה לארץ. ליאור הצטרפה לטירת צבי אחריה "תמיד היינו צוחקים על המבטא שלה, זה לא היה אמריקאי, זה לא היה ישראלי, זה היה המבטא של דנה", היא נזכרת ודמעות בגרונה, "ארבע שנים בארץ וכל טיול היא הייתה אומרת את תפילת הדרך עם אותן טעויות בדיוק".
בתחילת אוגוסט 2003 נעלמה דנה, אך זכרונה נחקק אצל חבריה, "דנה הייתה אדם סופר חברתי, היה לה המון היפר", סיפר נתי פרידמן, מקיבוץ מעוז חיים, חברה לספסל הלימודים, "היא שמחה וחייכה כל הזמן. היא אהבה לבוא לאנשים באמצע הקיץ בבית שאן עם דלי מים, אצלנו זה 40 מעלות בצל, ושפכה עלינו מאחורי הגב, זו הייתה פשוט דנה".
ליאור לא מסוגלת עד היום להאמין שדנה עלתה על טרמפ בלילה שבו נעלמה, "דנה בניגוד למה שאמרו עליה, לא אדם שהיה הולך עם מישהו. היא סיימה את העבודה והלכה הביתה ואם קרה לה משהו בדרך אז מישהו עשה לה את זה".
נתי ראה בדנה חברת אמת, "גם כשהיו לה מצבים קשים, היא תמיד מצאה למקום לדבר. אני הייתי איש שיחה שלה, היא אהבה לעשות שיחות נפש". הוא נזכר בכיתה שבה למדו, שהייתה בקרוואן, "ליד השולחן של דנה היה חור בקיר הגבס. דנה כתבה פתקים קטנים ושמה בחור, קראנו לזה 'הכותל של דנה'. בכל רגע נתון, ראינו שהיא מכניסה פתק קטן לכותל של דנה". מספר חודשים אחרי שנעלמה, חזר נתי למבנה וגילה שהועבר ממקומו. את הפתקים דנה כנראה לקחה עם סיום הלימודים.
עם החברים הקרובים (צילום: נתי פרידמן)
רעיה כהן, לשעבר מנהלת חברת הנוער של טירת צבי, עדיין מבולבלת, "לא יודעת אם זו בשורה טובה או רעה". היא הייתה זו שהפגישה את דנה בנט עם חבריה בארבע שנות לימודיה הראשונות בארץ. "זה מחזיר אותי לאמהות שלי, של ה-30 הילדים האלה, למה שחשבתי שאני אגיד לה ואראה אותה, אני מחפשת את מי לחבק".
אולי בהשראת הקיר בקרוואן, ארגנו החברים מטירת צבי מפגש שנתי בירושלים, ברחבת הכותל המערבי, "אנחנו נפגשים כל שנה ולא ידענו מה יהיה בשנה הבאה. מדי פעם היינו נוסעים לטבריה, לוויקי. תמיד אתה נמצא באי ידיעה. מצד אחר זה נוח, כי אתה יכול לפנטז יותר", אומר דוד ימר, שבשרותו הצבאי בצנחנים מצא שליחות בדמותה של דנה "כשהייתי בשטחים, התפללתי שאפגוש אותה, שאעשה סריקה בבית ופתאום אפגוש אותה, בחברון, בשכם. תמיד חשבתי על זה".
דוד, שעובד היום כמדריך נוער בפנימיה, מתרפק על ימי חברת הנוער של טירת צבי, "אני מדריך ילדים פחות או יותר באותו הגיל שהיינו, אבל הבסיס של זה שונה לגמרי, בחברת נוער הייתה כל כך הרבה אהבה". התחושה היא שהמעגל נסגר ברגשות מעורבים, "חיפשנו בכל מקום אפשרי, אני רק מחכה שיפורסם היכן נמצאה, כדי שנדע איפה לא חיפשנו כמו שצריך, יש בזה איזו נחמה כואבת ומוזרה. עכשיו יש לנו לאן להגיע".
לפנייה לכתב/ת 
