כלי הנשיפה של הבדידות

תנים

אֲנַחְנוּ כְּלִי הַנְּשִיפָה הַמְּדֻיָּק

שֶל הַבְּדִידוּת.

רַק מִגְּרוֹנֵנוּ הִיא יְכוֹלָה לִבְקוֹעַ בַּלַּיְלָה

עֲתִיקָה וּנְטוּלַת נִימוּקִים.

וּפוֹרֶצֶת מִעֹמֶק הָאֲדָמָה,

מִשָּם הִיא לוֹפֶתֶת פִּתְאֹם אֶת הַגּוּף

מַקְשִיתָה אֶת הַצָּוַאר,

מַרְטִיטָה אֶת הַפַּרְוָוה,

פּוֹעֶרֶת אֶת הַלּעַ וְנוֹרֵית

כְּפַּלְצוּר שֶל יֵאוּש

אֶל הַיָּרֵחַ.

חוֹלֵף בֵּין עֵצִים וְגִינוֹת

בְּנֵי אָדָם מִשְנָתָם

אֶת בָּלוּטַת הָאִצְטְרוּבָּל שֶלָהֵם

אֶת הַקְּרָבַיִים,

וּבְעִקָּר אֶת אִלְמוּתָם הַפּוֹרֶצֶת לִבְסוֹף

מִגְּרוֹנֵנוּ

בִּסְבַךְ הָעַלְוָוה הַסַּהֲרוּרִית

מֻטַּל לִפְעָמִים אֶחָד מֵאִתָּנוּ

דָּרוּס עַל הַכְּבִיש,

מִקִּנְאַת צוֹפָר

אוֹ מִזַּעַם אִיש -

וְעוֹרְבִים שוֹדְדִים אֶת עֵינָיו.

כְּשֶכֻּלָּם בַּעֲבוֹדָה וְהַדְּבוֹרִים מְזַמְזְמוֹת עַצְמָן

יוֹתֵר וְיוֹתֵר פְּנִימָה לְתוֹךְ הַפֶּרַח,

דַּוְוקָא אָז יוֹרֵד עֲלֵינוּ שֶקֶט

כִּי בַּזֶּה אֲנַחְנוּ טובות, בְּעִקָּר

כְּשֶהַיָּמִים אֲרֻכִּים וְהַתִּקְרָה נְמוּכָה

כְּשֶאַתְּ שָמָה מַיִם

וַאֲנִי עוֹשָה לָךְ סֻלָּם גַּנָּבִים

אֶל הָאוֹר

כְּמוֹ אַחַת שֶמַּעֲבִירָה אֶפְרוֹחִים

וּמַצְחִיקִים אוֹתָךְ כָּאֵלֶה

שֶמְשוֹחֲחִים עַל נוֹשְאִים.

שֶגַּם אִם יִלַּקַּח מִמֶּנִי מַטֵּה הַקֶּסֶם

שֶל הַמִּלִּים

וְהָיִיתִי כִּנְחוֹשֶת הוֹמָה אוֹ

קֻנְכִיָה חֲרֵבָה רְחוֹקָה מְאֹד מִן הַגֶּשֶם

אָז אִתָּךְ

זֶה לֹא אִכְפַּת לִי.

אגי משעול, משוררת, נולדה ב-1947 בטרנסילבניה, רומניה. כלת פרס ראש הממשלה (1995), פרס

קוגל (2001) ופרס יהודה עמיחי (2003). מלמדת במכללת "עלמא" בתל-אביב, מנהלת אומנותית של פסטיבל השירה הבינלאומי "משכנות שאננים" בירושלים, ומנחה סדנאות כתיבה באוניברסיטאות ובכיתת השירה של כתב העת "הליקון. בין ספריה המוכרים: "יונת פקסמיליה: שירים" (1991), "מומנט" (2005) ועוד. שני שירים אלו לקוחים מתוך ספרה "ביקור בית" , שיוצא בימים אלה בהוצאת הקיבוץ המאוחד