הטוויסט של האקזיט
מוכרחים להגיד את זה: עם כל הפאן שבדבר, העונה השנייה של "מסודרים" מצריכה תפנית חדה בעלילה. אריאנה מלמד שוב שטפה את עיניה בעושר של אסי כהן והחברים, אבל מחכה כבר לראות לחלוחית בעיניים שלו
היה היו פעם, על המסך ב-2007 ארבעה בחורים ממש מצוינים שעשו אקזיט מדהים מהסטארט-אפ שלהם והרוויחו סכום לא עגול של 217 מליון דולר, ופעם בשבוע הראו לנו כמה קשה להיות נורא עשירים וגם מאושרים.
"מסודרים" הסתמנה אז כאגדה חביבה למבוגרים, רוויה במכוניות פאר, דליי שמפניה, בתי-מידות עם בריכות ועלמות שותקות וצייתניות בבקיני שעשו בדיוק מה שתומר לוי (אסי כהן) המאמי לאומי הבלתי מעורער רצה שיעשו: יתפקדו כגאדג'טים.
"מסודרים". עומק המחשוף הוא לא היחיד שהכרחי שם (צילום: קרן נתנזון)
סביב תחמנותו, ראוותנותו, יהירותו, הרפתקנותו וחזירותו הכללית של תומר ריחפו חבריו: גיא פוגל - גאון מצפוני וסוג של גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת (אסף הראל), ברלד - מסטול, קלולס ומאותגר חברתית (מאור כהן) וארז קליינר - מגה-חננה תמים וחף מכל רוע (ערן זרחוביץ' בהברקת הליהוק של 2007).
הצופים והתעשיה אהבו את זה, ו"מסודרים" זכתה בהמון פרסי אקדמיה וגם הפכה למוצר ייצוא כש"פוקס" הבטיחו להפיק דבר כזה, אבל בעיה מרכזית אחת היתה לה, לעונה הראשונה והחמודה של הסדרה: העדר מוחלט של דרמה בסדרת הדרמה הקומית הזו.
טוויסט באגדה
אגדה צריכה מכשפה, דרקון או נבל - גם אם היא פרודיה על אגדה, גם אם כל כוונתה להצחיק אותנו או לגרום לנו לקנא ב"מסודרים". לא היו כאלה בעונה הראשונה, רק פיות-אקזיט טובות ובלתי נראות, ולטעמי לא היה די בזה, למרות שמנה מרוכזת של אסי כהן ולהקת השותקות הרטובות העולה מן הבריכה שלו הן סיבה טובה להיצמד למסך ולחשוב, איך זה שמיטב הצופות מוכנות לסלוח לו על גילויי השוביניזם המוקצנים בסדרה.
זרחוביץ' וכהן. גם סיפור כמו שלהם מצריך תסריט
גם היוצרים, נדמה לי, הבינו שאי אפשר יהיה בלי אינטריגות, דרמות ושאלות גדולות של נאמנות וקניין רוחני בעונה השנייה, וכבר בפרק הראשון שהיה קצבי ומהיר מכל אלה הזכורים לי,
הכרנו נבל רציני שגם עשה אקזיט גדול משל הארבעה והוציא אותם פריירים וגם גנב להם רעיון למיזם הבא. עוד התפתחות עלילתית בדמות עיתונאית תחמנית כבר קיבלנו, קצת פרודיה על גורואים תאבי בצע נתנו לנו, ומה עוד תבקשי מאיתנו, מכורה?
אסקפיזם בתזמון אומלל
לא באתי לחרב שמחות, אבל אגדות למבוגרים זקוקות לתסריט קצת יותר מסעיר וקצת יותר מעורר אמון מזה שמולי שגב ואסף הראל מאמינים שמגיע לצופים. בחלק שלו מהאקזיט ההוא, תומר לא יכול להפוך לטייקון המוצג כאן.
אנשים שהצליחו כך לא פולטים את סודותיהם המסחריים הכי כמוסים בנוכחותו של יריב עסקי פוטנציאלי, סטארסקי והאץ' לא נהגו בקורבט אדומה אלא בגראן טורינו. ובאשר לעלמות השותקות - כולי תקווה שתימצא אחת שתשליך את תומר לוי לכל הרוחות ותציל את כבודן של עוטות הביקיני באשר הן.
העיתוי, צריך לומר, אומלל משהו: "מסודרים 2" תהיה פסגת הפנטזיה האסקפיסטית של מובטלי ההיי טק הולכים ומתרבים, אבל למרות שגם גיבורי הסדרה מודים בקיומו של מיתון, הוא לא משפיע עליהם כלל, כמובן.
לבעלי המשכורות הממוצעות פלוס שני ילדים מוצע כאן להמשיך לחלום, לקנא ולהתמכר במידה שתאפשר שיבה למסך בשבוע הבא.
זה יקרה, אם הדרמה תהיה קצת יותר רצינית ואם מישהו מבין הארבעה יחווה משבר, אפילו משבר מצחיק - כי להזדהות איתם קצת קשה בגלל ריחוקם מחייהם של רוב הצופים, אבל לשמוח לאידם קל ואפילו נעים לרוב הישראלים. במלים אחרות: הרייטינג יישמר רק אם לתומר לוי באמת יהיה משהו עצוב בעיניים.