ירושלים, העיר שתחולק לה יחדיו
יום ירושלים הפך לחג של הדתיים, אבל מה שהם לא יודעים עדיין זה שאת העיר איבדנו מזמן. מעטים מדי אומרים את האמת: בסופו של דבר העיר תחולק. היֹה תהיה, ואולי הגיע הזמן ליצוק תכנים נוספים ביום הזה
יום ירושלים כבר הפך מזמן ליום חג דתי, או יותר נכון יום חג של הדתיים. זה לא שלחילונים אין רגשות חמים מיוחדים לירושלים, אבל כשהדתיים פשטו על העיר בהמוניהם, לבושים חולצות לבנות, יוצאים מישיבת מרכז הרב לעבר הכותל המערבי, שרים "לעד חיה בלבבינו" ועוד שירים שרק הם מכירים (וכל האולפניסטיות המשתרכות אחריהם בעיניים כלות ונפש יהודית הומיה) - הסתגרו החילונים מאחורי תריסים מוגפים והבטיחו לעצמם שבשנה הבאה הם כבר לא יגורו פה יותר.
"יום ירושלים" גורם מבוכה לישראלים שאינם דתיים. כי הרי מה זה היום הזה, אם לא איזו תזכורת למפלה שבניצחון מלחמת ששת הימים? איך אפשר לשמוח על איחוד ירושלים שתקעה אותנו עם הערבים ועם מסגד אל-אקצה ועם ג'בל מוכבר? ונניח שאפשר לשמוח על ירושלים, אבל ירושלים לא באה לבד, היא סחבה איתה את כל יהודה ושומרון. את קבר רחל (בית לחם) את מערת המכפלה (חברון) ואת קבר יוסף (שכם). ותראו איפה אנחנו תקועים עכשיו עם כל הקברים האלה.
איך שהם לא מסתכלים על זה, זה לא פשוט. ואיך שהם לא מסתכלים על זה, מה שהם רואים זה חולצות לבנות, כיפות ענקיות, ציציות מתנפנפות, ושירה אדירה של "ירוווושלים, ירוווושלים". ומה צריך יותר מזה בכדי להרחיק כל שמץ של שמחה?
הדתיים עוד לא יודעים את זה, אבל איבדנו כבר את ירושלים. השמחה האותנטית העצומה שלהם גרמה לזה שכל האחרים התנערו ושכחו על מה יש לשמוח. הר הבית לא בידנו, קיר התמך המערבי של ההר הפך לאתר תיירות וטכסים ממלכתיים, הרובע היהודי מלוכלך מאד ולא אטרקטיבי, ושאר הרבעים של העיר העתיקה לא נטלו את תשעת הקבין של יופי שנותרו מיותמים. ולרוב הציבור הישראלי כ"ח באייר הוא סתם יום של חול, ממש כמו ט' באב.
ובאמת, הכל פוליטי. גם אצל הדתיים הרוקדים וגם אצל האחרים. הריקוד הלילי השנתי אל הכותל הוא יותר הצהרה פוליטית היום מאשר שמחה אמיתית על איחוד ירושלים. גם הרקדנים הרי יודעים שירושלים לא באמת מאוחדת. וגם הנמנעים מציון היום הזה באופן משמעותי מביעים בכך הצהרה או בלבול פוליטי. מעטים מדי אומרים את האמת: בסופו של דבר העיר תחולק ולא רק שיהיו שתי מדינות לשני עמים, גם עיר אחת תחולק שוב לשניים. כמו שצריך.
היה תהיה. וראוי לחשוב קדימה ולעצב את "יום ירושלים" בתכנים נוספים, שלא לומר שונים. כי הסמטאות אולי אותן הסמטאות, אבל ירושלים ההיא איננה עוד.
