נשיא בר-אילן: פחד הרבנים מהאקדמיה - מנוון
פרופ' משה קווה נבחר השבוע לקדנציה נוספת כנשיא בר-אילן ובשיחה עם ynet מסביר למה דתיים צריכים ללכת לאקדמיה ולמה חילונים מחויבים ללמוד יהדות. והאם האוניברסיטה והיהדות יכולים למצוא את עצמם במסלול התנגשות? ראיון
הוא בן 66 - עוד שנה לפנסיה - אבל שיחה קצרה איתו חושפת אדם נמרץ ומלא אנרגיות, משל היה דוקטורנט צעיר ושאפתן שרק מייחל לפריצה הגדולה. עם היבחרו באחרונה לקדנציה שישית כנשיא האוניברסיטה הדתית היחידה בישראל, מסביר פרופ' קוה בפשטות איך זה קורה: "אני רואה בזה את משימת חיי".
מהי בעצם אוניברסיטה דתית?
"המשמעות היא להיות מצוין אקדמית בלי הנחה כלשהי בכל תחום שהוא, ובנוסף על הדברים האלה המייסדים חשבו שכדאי שבמדינת ישראל תהיה אוניברסיטה אחת שהיא שונה, שנותנות אלמנט שקשור למסורת ישראל, שקשור להערכה של ההיסטוריה היהודית, של מה שנתנה הדת המורשת שלנו, של החוכמה היהודית".
"וכך, יש לנו את הפקולטה הכי גדולה בעולם ללימודי יהדות, עם קרוב ל-2,000 קורסים, ו-33 אלף סטודנטים שלומדים באוניברסיטה ובמכללות שלנו. יש לנו היום יותר תלמידים מאשר לרבי עקיבא, שהיו 24 אלף, ובניגוד אליהם, שלא נהגו כבוד זה בזה, אנחנו למדנו את הלקח. אצלנו גם את אתה חכם ומצוין במקצוע שלך - יש לך כבוד לשני. ולראייה: כ-60% מהלומדים אצלנו באים מרקע כללי והם מקבלים את לימודי היהדות ונהנים. אין אצלנו לימודי דת ואין הטפה. אנחנו אוניברסיטה פתוחה שמכבדת כל יהודי וכל דעה".
ומה עם סטודנט שהגיע לבר-אילן מטעמים אחרים, ולא רוצה את לימודי היהדות?
"יש לנו סקרים שכולם בסופו של דבר שמחים בזה. בכל אוניברסיטה לומדים לימודי תרבות כללית, וגם אנחנו ביניהם, אבל במקום ללמוד רק על סין ויפן – למה לא ללמוד גם על התרבות שלנו?.
"אני מרגיש שאנחנו מגדילים ומעצימים את היהדות האמיתית, שהיא יהדות מחבקת ואיננה דוחה, ולא חסרות דוגמאות. אצלנו המשפטן נותן קורסי העשרה גם על הקשר בין המשפט הכללי למשפט העברי, וכך גם המרצים בפסיכולוגיה, בכלכלה ובכל המקצועות. פרויקט השו"ת, למשל, שהוא 'הגוגל היהודי הגדול ביותר', יצא מתוצרת בר אילן. אני לא חושב שהמייסדים אפילו חלמו על דבר כזה".
מה אתה אומר למי ששולל מטעמים אידיאולוגים את החיבור בין הדת לאקדמיה?
"אני לא רואה את זה. רוב מוחלט של בוגרי ישיבות ההסדר באים אלינו, ובנוסף פתחנו בבני ברק ובירושלים ארבע מכללות לחרדים וחרדיות ללימודי מנהל עסקים, מדעי המחשב, עבודה סוציאלית וחינוך. אני מכבד את השקפת עולמם. אמנם יש לנו מחלוקות בהרבה נושאים, אבל התפקיד שלי הוא לשרת את עם ישראל ולא לשפוט אותו".
אבל לגבי השילוב שאתה כל כך גאה בו - בחוגים מסוימים האקדמיה פסולה דווקא כשהיא עוסקת ביהדות
"יש דעות כאלה ואחרות והן נובעות מפחד שאם נחבר לזה את הנוער - זה מסוכן. אני לא חושב שלימודים יכולים להיות מסוכנים. גם במורשת ישראל יש דעות שונות והן מושמעות, ואני מאמין בכוח השפיטה של הדור הצעיר. בוא לא נשכח שהכנסייה במאה ה-16 הייתה נגד המדע ושמה את גלילאו בבית סהר כי הוא מסוכן. אחר כך כל הפחדים הוסרו. גם את ספריו של הרמב"ם שרפו, והיום אנחנו יודעים שממשה עד משה לא היה כמשה".
"איפה שיש פחד יש התנוונות, ולכן אי אפשר לעצור את הנהירה לאקדמיה. בוגרי הישיבות מצביעים ברגליים. תמיד יש דעות של רב כזה ורב אחר שפוסלים אותה, והן אפילו מושמעות בימי עיון שאנחנו עושים בנושא הזה אצלנו באוניברסיטה. הם משמיעים אותם ולנו יש מי שיודע לענות – דע מה שתשיב. יש שיח".
"בנוסף, מי שחשקה נפשו בלימוד תורה בדרך המסורתית ולא האקדמית יכול ללמוד גם במכון הגבוה לתורה, שהוא גולת הכותרת שלנו, ואפילו לקבל על כך מלגה. יש שם גם מסלול לכאלה שבאים מרקע כללי ולא דתי – תכנית 'ראשית'. אנחנו רואים את עצמנו ככלי שמשרת כל אחד לפי כישרונותיו, יכולותיו ודעותיו".
מבחינתך האקדמיה והדת עלולות להתנגש במקרי קיצון, אפילו בתיאוריה?
"לא יעלה לי על הדעת שרופא לא ינתח או חוקר לא יחקור בגלל מגבלות דתיות. היהדות כל כך עשירה, ומי שמשמיע דעות כאלה עושה זאת מתוך פחד ולא על פי בסיס קיים. הרמב"ם היה רופא גדול ורבי יהודה הלוי היה משורר גדול, אז לא סביר שבחור שהגיע עכשיו מישיבה לא יוכל ללמוד רפואה או ספרות".
לסיום, כסמל ציוני-דתי, שעומד גם בראש מוסד שהוא סמל – מה דעתך על התהליכים שעברה החברה הזו בשנים האחרונות?
"אין תחליף לציונות הדתית, אבל היא לא הצליחה להצמיח מתוכה מנהיגים לעם ישראל כמו שהצליחה בתחומים אחרים. באקדמיה, למשל, התחלנו אצלנו בבר-אילן מ-2,000 סטודנטים והיום אנחנו יותר מ-20 אלף, וכך גם בתחומים אחרים, אבל בפוליטיקה לא התנחלנו בלבבות. זה לא נעשה, וחבל".
"אני חושב שזו המשימה שלנו עכשיו, ואני קורא לתלמידים שלנו להשתלב בפוליטיקה כי ההכרעות החשובות נעשות שם. לפני עשור גם כתבתי את 'עשרת הדיברות' להנהגה. לפעמים יש רתיעה מללכת לשם אבל הפוטנציאל גבוה וצריך לטפח את זה. חבל שהלכנו והסתגרנו כתנועה פוליטית כללית שנמצאת במשבר. צריכים לשבת ולחשוב מה עושים, איך מייצרים המשכיות כך שמנהגים גדולים, כמו שהיו לנו בתחילת הדרך, יהיו גם עכשיו".
ומה איתך?
"היו לי הצעות כאלה ואחרות אבל דחיתי את כולן משום שאני רואה במה שאני עושה היום את משימת חיי, וגם השקעתי חלק גדול מהם במתן כלים - לא רק להכשרת מדענים ומורים, אלא גם לייצא בעשור הבא את המנהיגות של עם ישראל".
