מח"כים למשה

משה רבנו, המנהיג והנביא הגדול של עם ישראל, יעמוד במרכז המפגש הראשון של "בית המדרש לח"כים", שייערך מחר (יום ג') בכנסת. בבית המדרש ילמדו יחדיו ח"כים חילונים ודתיים, שיעניקו פרשנות אקטואלית לטקסטים מהמקורות. דמותו של משה רבנו נבחרה לפתוח את בית המדרש כדי לעורר דיון בנושא מנהיגות בזמן משבר.

לקראת כינוסו הראשון של בית המדרש, מיוזמת רשת בתי המדרש הישראלים וח"כ זבולון אורלב, כתבו ל-ynet כמה מהמשתתפים בלימוד את פרשנותם לקורות משה, מייד לאחר שיצא מבית פרעה, כפי שהם מסופרים בספר שמות, פרק ב':

"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ. וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ, הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי; וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם". 

דב חנין (חד"ש)

משה, אבי המהפכה החברתית הראשונה, משחרר עם העבדים משלטון עריץ ומנצל, הוא גיבור עלילות פרשת שמות – פרשה המביאה לידי שלמות את דרכו של המקרא לשזור יחדיו עלילות פוליטיות עצומות ממדים, עם פרשות אישיות קטנות-לכאורה. הפסוקים שבהם אנחנו עוסקים מדגימים כי הסיפורים הקטנים האלה אינם רק תוספת "צבע" לעלילה הפוליטית המרכזית, אלא, לרוב, טוענים את העלילה המרכזית במלוא משמעותה המוסרית, החברתית והדתית.

בפסוקים הללו מתגלה משה כמנהיג בהתהוות, כאדם המגבש שלב שלב את תפישת עולמו המוסרית. חוש הצדק הבסיסי המניע אותו, ההתקוממות האישית בפני עוולות, הולך ומתרחב בפסוקים הללו מן הקרוב אל הרחוק: מההגנה על בן עמו הסובל תחת יד זרים, להתערבות בין מריבת שני יהודים, ולהגנה, בסופו של תהליך, גם על בנות מדיין בארץ גלותו.

סיפור התבגרותו המוסרית של משה משחק כאן תפקיד כפול: הסיפור הוא מופת להתנהגות המוסרית הראויה, זו שאינה מבחינה בין עוולה לעוולה על בסיס השתייכות לאומית; ולפיכך הוא גם טוען את סיפור יציאת מצרים בהקשר האוניברסלי שהפכו לסמל המסע הצודק והמוסרי אל החירות – לא רק של עם ישראל ממצרים אלא של תנועות שחרור, שיוויון וצדק ברחבי העולם כולו.

אורי אורבך (הבית היהודי)

הפסוקים הנפלאים האלה מבטאים את תחילת מנהיגותו של משה רבנו. כבר בתחילת דרכו הוא מושיע שלוש פעמים. הוא מציל את העברי המוכה מידי מכהו המצרי והורג את המצרי. הוא רואה שני עברים, בני עמו, נצים - והפעם הוא לא מפעיל כוח אלא רק נוזף בזה שהיכה את אחיו. בפעם השלישית הוא מציל את בנות יתרו מגסות הרוח ומהפראות של רועי צאן המנצלים את חולשתן ומגרשים אותן מן הבאר.

שלושת קטעי הביוגרפיה הרצופים הללו מציגים פנים מורכבות של הנהגה ראויה. בעיניי, אלו כללים לכל מנהיג - ממשה רבינו ועד היום. אז הנה שמונה עצות לאנשי ציבור שכדאי לשנן בקורס למנהיגות על שם משה רבינו:

1. תהיה רגיש למצוקתם של אחיך, אל תשב במשרד כל היום אלא צא ותראה בסבלותם. 2. אל תחשוש להשיב מלחמה שערה נגד מי שמתנכל לאחיך. 3. המלחמה חייבת להתנהל בתבונה ובזהירות. גם משה הביט קודם להיות בטוח שאין שם איש הרואה אותו. 4. אל תעמוד בצד כשבני עמך מתקוטטים - זה כן עניינך. 5. הם לא יגידו לך תודה שהתערבת. האנשים לא אוהבים שמטיפים להם מוסר. "תראו מי שמדבר" הוא הפתגם החביב על יהודים. 6. זכור! בני האדם לא ממהרים להתקומם נגד אלו שרודים בהם ומענים אותם, אבל הם לא מוכנים לסבול שמישהו מתוכם יגיד להם מה לעשות. 7. לא תוכל להתחמק מהשליחות - התערבות בשלושה סכסוכים בתוך שבעה פסוקים היא נחלתו של כל איש ציבור. 8. אם אחרי כל זה עוד מעניין אותך להוביל ציבור – לך על זה. תלמד ממשה.

יוחנן פלסנר (קדימה)

הטקסט משמות פרק ב' עוסק, בין השאר, במנהיגות ובתנאים להפיכתה לאפקטיבית. ניתן להצביע על שלושה היבטים מרכזיים במבחן המנהיגות של משה, כפי שהוא מצטייר בטקסט: ערכיות, תרגומה לפעולות מעשיות, והיכולת להפיק לקחים וליישמן.

ההיבט הראשון שמשה נבחן בו הוא הפן הערכי. לכאורה, משה הפגין רמה ערכית גבוהה. הוא חש אמפתיה לסבלו של העבד העברי המוכה, ותרגם אותה ללקיחת אחריות ועשיית מעשה בפועל. מן הצד השני, מן הדרך שבה בחר לטפל בסיטואציה ומדברי התוכחה שהטיח בו למחרת אחד הניצים העבריים, אנו למדים כי הוא אמנם הפגין מחויבות עמוקה לבני עמו, אך זנח עקרונות אוניברסליים המחייבים אותו מוסרית כלפי כל אדם באשר הוא אדם. בפועל, משה נאלץ לברוח ולכן לא היה מסוגל להנהיג את עמו. ולכן, במבחן המנהיגות הראשון שלו משה כשל. הוא לא הצליח להעביר את המסר המוסרי כפי שציפה ולא יכול היה להישאר עם בני עמו ולהמשיך לשרת אותם משום שנאלץ לברוח.

זבולון אורלב (הבית היהודי)

לכאורה יש לשאול מדוע לא ראתה התורה לנכון לציין מהן הסיבות לבחירתו של משה להיות גדול מנהיגי ישראל. בדורנו אנו יודעים כי מנהיג נבחר בזכות כישוריו, קשריו, אמון הציבור בו ועוד. יש צורך להסביר כיצד ייתכן שלגבי בחירת מנהיג כה חשוב ומשמעותי כמשה אינה מוזכרת שום סיבה מפורשת לבחירתו.

ניתן ללמוד מהתנהגותו של משה כלפי האיש המצרי המכה איש עברי ומהתערבותו בריב בין שני אנשים עבריים ניצים על תכונה מנהיגותית יסודית והיא גילוי אחריות ציבורית ומעורבות אישית בכל מקום

בו היא נדרשת, גם אם יש צורך לשלם על כך מחיר אישי. משה היה יכול לעצום את עיניו, להישאר אדיש ולהתעלם מהאיש המצרי המכה את האיש העברי וכן מהריב בין שני האנשים העבריים. היו לו חיים נעימים וטובים בארמון המלך, ומעורבותו סיכנה את חייו ואת מעמדו כאישיות רצויה בבית המלך. הוא ויתר על הכל במחי יד רק כדי להגן על בן עמו ולעשות צדק ולהשכין שלום בין אחיו.

תמיכה לגישה זו ניתן גם לראות בעובדה שמשה לא הסתפק בהתערבותו האישית בעימות בין המצרי לעברי ובין שני העבריים אלא הוסיף גם את נכונותו להתערב בריב בין שני גויים, עת הגן על בנות מדין מפני הרועים שגרשו אותם מן הבאר. זוהי מנהיגות ראויה ומופתית. מכאן אנו למדים שהתורה בחרה להסביר את הנימוקים לבחירתו של משה לעמוד בראש העם על ידי המעשים המנהיגותיים בהם נקט ולא באמצעות מכרז, מינוי פוליטי או נפוטיזם (העדפת קרובי משפחה).

• "רשת בתי המדרש בישראל" היא התאגדות של 21 ארגונים העוסקים בעיצוב זהות יהודית-ישראלית, במימון המגבית המאוחדת-הפדרציה של ניו יורק