על רות והגֵּרוּת
במגילת רות אין דמויות שליליות, אבל במדרשיהם - חז"ל יצרו דיכוטומיה בין הדמויות האקטיביות, שזכו לשבח, לבין הדמויות הפאסיביות, שהוזכרו לגנאי. ד"ר ברכי אליצור מצטרפת לתיקון ליל שבועות של ynet ומכללת הרצוג - גוש עציון
הקריאה בסיפור רות השרתה בי בעבר, ומשרה בי עד היום, תחושה מיוחדת של רוגע, של חיבור לטבע ושל התפעלות ממעלתם של האנשים הפשוטים. את הרוגע הסברתי בעבר כנובע מעייפות יתר שלאחר ליל הלימוד של שבועות, אולם מתברר שרוגע זה נותר בעינו גם בקריאת הסיפור במצב רענן יותר.
תיקון ליל שבועות של "מכללת הרצוג - גוש עציון" ו-ynet:
ההסבר לתחושות האלו נובע, כפי הנראה, משני מאפיינים מרכזיים של הסיפור: הראשון הוא שעלילת המגילה לא מאופיינת בדרמטיות קיצונית - אין תחושת איום מפני סכנה ופורענות המרחפות באוויר. המתח נוצר סביב שאיפות משפחתיות בסיסיות ביותר של דמויות הסיפור, שמתממשות כמעט במלואן. המאפיים השני הוא שבסיפור רות אין דמויות שליליות. קיימת אמנם היררכיה במידת מעלתן של הדמויות, אולם גם אלו המצויות בתחתית המדרג, היו ניכרות בשבחן לו הושמו לצד דמויות ידועות אחרות מימי שפוט השופטים.
ספרות חז"ל העוסקת בדמויות הסיפור מצליחה לשמר את ההתפעלות ממעלתן של הדמויות חרף פשטותן. המדרש אינו מייחס לגיבורי הסיפור מעשים הירואיים חריגים, כדוגמת אברהם באור כשדים, ומרים הנביאה בתוכחתה הקשה להוריה, אלא מוכיח את שבחם בתאורי הנהגותיהם היומיומיות, במידות הצניעות והחסד.
לעומת זאת, המדרש יוצר דיכוטומיה מובהקת בין שני סוגי הדמויות במגילה. המדרש לא חוסך בשבט הביקורת כלפי הדמויות השטוחות והפאסיביות במגילה, ולעומתן מעצים את אישיותן המוסרית ומרחיב בתאור תכונותיהן העילאיות של הדמויות החיוביות.
חז"ל קראו את הסיפור לא רק מתוך רצון להבין את משמעותו, אלא גם מתוך שאיפה להנחיל את הערכים הנצחיים העולים ממסריו. המגילה מחלקת בין דמויות ששפר עליהן גורלן והצליחו להתגבר על המכשולים שעמדו בפניהם, לבין דמויות שמותן הכריען בטרם ממשו את ייעודן. החכמים בדרשותיהם נותנים מענה לשאלת הפער בגורלן של שתי הקבוצות, ובתשובותיהם הם מונים מעשי מוסר הרלוונטיים מאד לדורם.
"וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר: אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ, שנאמר: ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי. מאי הזאת נעמי? א"ר יצחק, אמרו: חזיתם, נעמי שיצאת מארץ לחו"ל מה עלתה לה? וא"ר יצחק: אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל, מתה אשתו של בעז". (ב' בבא בתרא צא ע"א)
רשב"י, בעל הדרשה, חי בארץ ישראל בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא. החיים בתקופה זו היו מלווים בקשיים רבים מבחינות שונות, ויהודים רבים ובתוכם חכמים וראשי ישיבה ירדו מארץ ישראל לבבל. החכמים שנותרו בארץ ראו ירידה זו בעין לא טובה, וחששו מאוד מההשלכות של התופעה. מימרות רבות, פרי יצירתם, מגנות את היורדים. לדברי גנאי ישירים אלו נלוו דרשות המוקיעות את התופעה באופן סמוי יותר, על-ידי תאור גורלם הטראגי של אישי מקרא שירדו מהארץ, ושכרם של מי שנשארו בה או שבו אליה. אלימלך מחלון וכליון הפכו בדרשות החכמים לאב טיפוס המייצג את גורלם של מנהיגי הדור הנוטשים את הארץ בימי מצוקה.
דורשים לזכות
דמותה של רות, לעומת זאת, משמשת בבואה לתאור יחסם של חכמים לתופעת הגיור בימיהם (ובכלל). דמותה של רות מהווה דגם לגר הרצוי: גר שבא מרצונו החופשי, מוכן לוותר על עברו, משפחתו ותרבותו, ומודע לכל החוקים החדשים שהוא מתחייב לקבל על עצמו, ובזכות אלו אהוב על הקב"ה."ותאמר (רות) אל תפגעי בי; אמרה לה, לא תחטיאי עלי, לא תסבין פגעיך מני לעזביך לשוב מאחריך. מכל מקום דעתי להתגייר, לא מוטב על ידיך ולא על ידי אחר. כיון ששמעה נעמי (כן), התחילה סודרת לפניה דברי הלכות גרים. אמרה לה, בתי אין דרכן של ישראל לילך, לא לבתי טרטייאות ולא לבתי קרקסייאות, אלא לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. ואין דרכן של ישראל להלוך יותר מאלפי' אמה בשבת. אמרה לה, אל אשר תלכי אלך. ואין דרכן של ישראל ללון אלא בבית שיש בו מזוזה. אמרה לה, באשר תליני אלין". (רות רבה ב, כב) "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה; א"ר יהודה ב"ר סימון (ר' אבהו) בא וראה כמה חביבים הגרים לפני המקום, כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה הכתוב לנעמי". (רות רבה ה יח)
דרשות אחרות מרחיבות בתאור צניעותה של רות ומידת החסד המאפיינת אותה, שכן אלו מהוות ניגוד לתאור מאפייני בני מוצאה של רות - המואבים, המתפארים במעשי הזימה שלהם (השם מואב המנציח את משכב בת לוט עמו, ובנות מואב שהזנו את ישראל), וזכורים כמי שנמנעו מלקדם את עם ישראל בלחם ובמים בהיותו חלש, עייף וצמא. העובדה שמידות אלו לא דבקו ברות, מוכיחה את מעלת תהליך הגיור שעברה.
דורשים לגנאי
על רקע ריבוי דרשות השבח על מידותיה של רות, והאידאליזציה של תהליך הגיור שעברה, בולטת בזרותה הדרשה משמו של ר' חנין: "ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין; א"ר חנין בר לוי בודאי מואביה היא זו. הוא אמר 'וכה תדבקין עם נערותי', והיא אמרה 'עם הנערים אשר לי'". (רות רבה ה, יא)דרשה זו מבטאת את הפן האחר ביחס חכמים לגיור ומצביעה על התפלגות הדעות בסוגיה. ר' חנין משמיע את עמדת השמרנים החוששים מפני השפעתם השלילית של הגרים על אופיו של העם היהודי ועל אורח חייו. ניתן להבין דרשה זו כהד המייצג את קולם של רבי אלבו ור' יצחק בדבריהם: "קשים גרים לישראל כספחת" (ב' יבמות מז ע"ב) ו"רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים" (ב' יבמות קט ע"ב). אולם מהיותו של המדרש זר לנוף הדרשות העוסקות ברות ומנוגד לתוכנן, ניתן להסיק כי עמדה זו לא הייתה נחלתו של הרוב, שהיו כפי הנראה שותפים לעמדתו של ריש לקיש, המחבר במימרתו את שני האלמנטים שאנו מציינים בחג השבועות: "חביב הוא הגר שנתגייר מישראל בעמידתן על הר סיני" (ויקרא רבה א, ב).
- ד"ר ברכי אליצור היא מרכזת קמפוס הנשים במגדל עוז, מרצה לתנ"ך ולמחשבת חז"ל ב"מכללת הרצוג - גוש עציון"
לפנייה לכתב/ת 
