בי נשבעתי, סיימתי לנתח התנהגויות גבריות!
הוא הסתכל לי בעיניים יותר משנייה וחצי? זה ודאי אומר שהוא מנסה לשדר לי רצינות. הוא זרק בשיא האגביות שהוא מת על האחיין שלו? אין ספק שזה מצביע על כך שהוא מעוניין בילדים, שהוא מתכוון לייצר ולגדל איתי כמובן. זהו, שלא בהכרח
הוא הסתכל לי בעיניים יותר משנייה וחצי? זה ודאי אומר שהוא מנסה לשדר לי רצינות. הוא זרק בשיא האגביות שהוא מת על האחיין שלו? אין ספק שזה מצביע על כך שהוא מעוניין בילדים, שהוא מתכוון לייצר ולגדל איתי כמובן. הוא התקשר במקום לשלוח סתם הודעה? זה ללא ספק מצביע על היותו מחויב. הוא החזיק לי את היד לפני שנתן נשיקה? זה מראה שהוא הרגיש חיבור רגשי והוא לא סתם עוד חרמן לרגע.
אני בהחלט אכולת אשמה על היותי חלק מאותן מנתחות מוח מומחיות, אלו שלא ממש הלכו לבית ספר לרפואה, אבל היום זה נפסק!
למרבה ההפתעה, למרות היותי בחורה משכילה, נבונה והגיונית (רוב הזמן לפחות), יכולות הניתוח שלי בפענוח התנהגויות גבריות כושלות באופן עקבי ביותר. יכולת השכנוע העצמי שלי, לעומת זאת, מחודדת ומוצלחת מאי-פעם. אני פורשת במקצועיות יתרה, בפני עצמי ובפני חברותיי התומכות, טיעונים מנומקים ומושכלים שמסבירים בכל פעם מחדש למה הבחור הנדון לא פועל כפי שמצופה ממנו, ומצליחה בהחלט להראות את ההיגיון מאחורי מחשבותיי המטופשות, שנתפרות בהתאמה אישית לכל סיטואציה שעולה על הפרק.
מאה ואחת הסיבות ל"למה הוא לא מתקשר?"
משום מה יש בנו, הנשים, מין מכניזם הזוי כזה שמתחיל ברגע שצריך למנות את כל מאה ואחת הסיבות ל"למה הוא לא מתקשר?", ו"למה הוא לא מציע?" ו"למה הוא לא יוזם?". כל הסיבות פרט לאחת: סתם לא בא לו. הרבה יותר הגיוני בעינינו שהוא לא התקשר כי כנראה אבד לו הטלפון במהלך אירוע שוד טראומטי.
התירוצים האלה הם בדיוק מה שהם – תירוצים, כי גם אם אכן נפל הבחור למשכב פתאומי, את תקראי על זה בעיתון או שחבריו יודיעו לך על האסון. יותר הגיוני שהוא מודע לקיומך, מודע להתעניינותך, מודע למצבך ולא כזה דחוף לו להרים טלפון.
אנחנו עוד ממשיכות ותוהות איך נוכל להקל עליו את העבודה. תהי את היוזמת. הוא פוחד ומפוחד המסכן ואיננו יודע איך להתחיל איתך, מפני שאת כנראה פשוט כזו מצוינת, מהממת ומושלמת שאת מאיימת עליו והוא לא מאמין שהוא יכול להיות איתך. הוא מבולבל והמום בתוך עצמו עד כדי שיתוק גרוני וידני (שמונע ממנו את המסוגלות ללחוץ על כפתורים ולדבר).
אז זהו... שלא.
בעבר הרחוק אולי היתה בעיה ליצור קשר, ותירוצים ל"למה הוא לא יצר קשר?", אכן יכלו לנבוע מכך שהבחור אבד ביער שודדים או הועף מסוסו באמצע המדבר. לצערנו היום הם כבר לא ממש על סוסים וגם לא משוטטים ביערות. היום כל הנדרש ליצירת קשר הוא send קטן.
אפילו תירוצי אובדן הטלפון כבר אינם אפקטיביים כמו פעם, כי היום יש מיילים ומסנג'רים ופייסבוק ו-Myspace ומיליון ואחת דרכים ליצור איתך קשר. אז באמת שאפילו מקרה נדיר של אובדן הסלולר כבר לא יכול להרגיע את מוחנו ולו לכמה שעות של חסד, כי יש לו את כל שאר האופציות (אלא אם כן באותו היום גם ביתו נשרף, והוא מרותק למיטת חוליו, ואינו מסוגל להגיע למחשב למרות שהוא כל כך, כל כך רוצה).
אין באמת סיבה לעשות זאת, זה רק נותן עוד קצת זמן למשוך את הספק, הרי באחורי מוחך את כבר יודעת את התשובה, לא צריך הסברים. שתיקתו של מכשיר הטלפון רועמת מכל צליל אחר, נכון? אז למה אנחנו עושות לעצמנו את זה? למה אנחנו מבזבזות ומבלבלות את זמננו לשווא? הבלבול שלנו הרי נובע מעצמנו בלבד.
מילים זה קל, פשוט, זול ולא מחייב
גברים הם יצורים של מעשים ולא של מילים. מילים זה קל וזה פשוט וזה זול ולא מחייב, אבל השורה התחתונה היא כזו, והיא אמת שלמדתי על בשרי מספר פעמים כואבות, וזהו כלל בל יעבור: כל בחור שירצה – יעשה. יש כאלה יותר בטוחים יש כאלה שפחות, יש כאלה יותר ישירים ויש פחות, אבל את הניסיון שלהם הם יעשו ואם הם לא עושים אז הם לא רוצים, לא מספיק בכל אופן.
גם כשגבר מראה סימנים עמומים אני עדיין מתמהמהת, כי כבר נפלתי על פרשנות שגוייה ושחקני פלירטוט כרוניים למיניהם. אני לא מצהירה כנגד בנות שיוזמות חלילה, אלא רק כנגד השטויות שאנחנו מוכרות לעצמנו במהלך הקשר והחיים בכלל. מתרצות התנהגויות שלא נראות לנו הגיוניות, מנסות לחשוב בצורה אחרת ומגיעות למסקנות שיטיבו עם צעדיו של הבחור, כשבעצם אין צורך והאמת ניצבת מולנו גאה, זקופה וברורה להפליא.
אז אחרי תקופה של דייטים, התחלות, יציאות, מחשבות, תהיות ושיחות עצמיות ופומביות, החלטתי שאפסיק. אם הוא מספיק ירצה - הוא יתקשר. לא צריך להיות אדישה ולא צריך לעשות לבחור חיים קשים, אבל בהחלט גם לא צריך להתעסק בכל פרט עד מוות ולנסות לפענח, כי מי יכול לפענח מה קורה במוחו של גבר, אם בכלל?
לפנייה לכתב/ת 
