שתף קטע נבחר
 

עמך עמי, רות סוף

"איך זה שכל הגיור במגילה מסתכם בהצהרה כללית כזו של 'עמך עמי ואלוהייך אלוהיי? נו, באמת עושים צחוק מההלכה?" יעל משאלי מחפשת היום, יותר מתמיד, את חוט החסד המשוך על פני מגילת רות

ערב שבועות. ואיך שהדתיים אוהבים את החג הזה. סוף סוף חג שיש מה להשוויץ בתוכן שלו. אף אחד לא רצה להרוג אותנו, מתענגים על מאכלי חלב ודבש, פסטיבל התיקון הלילי שצבר רייטינג מטורף (לא אמרנו לכם שלימוד תורה זה משהו שחבל לכם על הזמן?) ומעל הכל – הדובדבן שבקצפת הביכורים: מגילת רות.

 

איזה גוגל שלא תעשו על מגילת רות תמצאו בתוך הגיגי האורתודוכסיה את שרשרת המילים "חוט של חסד נמשך" שהרי כל מגילת רות היא מגילת חן וחסד ואהבה ותשוקה. אחחחח... איזו נחת. סוף סוף, ממש בחג האחרון של השנה. איזה יופי.

 

יש רק איזה עניין קטן שם עם הגיור של רות, שחבל שבכלל נכנס למגילה, לא? ובדיוק עכשיו כשמתחוללת מהומת אלוהים בין הרבנים האורתודוכסים לבין עצמם (רפורמים? מי אמר רפורמים?). לא נעים. במיוחד הקטע הזה של דוד המלך בסוף, וזה שהיא מואביה, וזה שכל הגיור שם מסתכם בהצהרה כללית כזו של "עמך עמי אלוהייך אלוהיי"... נו, באמת, עושים צחוק מההלכה. בלי שאלות על כמה אבות מלאכה וכמה תולדות בממוצע לכל אב. ובלי הפסקות צהריים באמצע דיוני הגיור כשהתור בחוץ מתארך. מה אפשר לעשות, גם דיינים צריכים לאכול, לא? ואיזה חן ואיזה חסד ואיפה אהבה ומי בכלל רואה תשוקה בעיניים. אנחנו עוסקים בגיור כהלכה, לא באגדת סינדרל-רות.

 

אצל החרדים זו גזענות בסיסית הנשענת על בורות פשוטה. גויים לא חביבים עליהם. פחות מפרענקים אפילו. ולא שאין להם על מה להישען. "פה שאכל נבלות, וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה?!" אסור, אמנם, להגיד את זה (ועוד רשימה שלמה של היגדים אסורים המופיעה בתלמוד) לגר, אך מכלל לאו אנחנו לומדים הן. מה שיהודי מרגיש בלב פנימה, מוטב לו שישתוק. ומה שפעם הרגיש יהודי, היום מרגיש חרדי. זכר לעבודת אלילים של המתגיירים מפעם ושל החרדים היום.

 

אצל רבנים שאינם חרדים, זה פחד מהחרדים ופוביית המדרון החלקלק. או הפוך. לא חשוב. בכל אופן, כולם יודעים מי היום שולט בממסד הרבני ובכוחו של מי לבטל גיורים שכבר אושרו. מהלך שגורם לקב"ה להתהפך ב... איפה שהוא נמצא.

 

אבל זאת, באופן כללי, הבעייה של הדתיים. כשהם לומדים תורה או נ"ך (החרדים, אגב, כמעט לא לומדים נ"ך) הם לומדים את הדברים הפחות חשובים. הם סופרים מצוות, מקטלגים איסורים, יודעים טוב מאד מה עשה ומה אל תעשה, הם מבינים אסור מתוך מותר, והם יפה מאד יודעים להגיד מה העונש על תועבות למיניהן. רק את "החוט המשוך" מעל הכל הם בכלל לא רואים. מה זה חוט של חסד, לעומת הכוח שבשררה, ביכולת לעמוד בפתח ולהגיד "אתה כן", "את לא". איפה הם ואיפה רות.

 

ומעבר לחן והחסד שכל כך חסר לנו, לא צריך להתבייש להגיד שגם כמה מליונים של יהודים חדשים יכולים לעזור לנו. תארו לעצמכם שכל הגיורים של הרב דרוקמן היו נחשבים? תארו לעצמכם שהיו מאות רבני דרוקמן...? ואם אתם ממש נועזים... תארו לעצמכם כמה היינו שווים אם הגיור הרפורמי היה נחשב... למה לא, בעצם? שיגידו "עמכם עמי" ואולי ייצא מהם איזה מלך ישראל. לא שווה לנסות?

 

חג שמח!

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
תארו לעצמכם מאות כמוהו. הרב דרוקמן
צילום: משולם לוי
מומלצים