בתי הדין בלי סמכות - בצדק

המגמה להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים מביאה איתה סערה פוליטית ותקשורתית שספק אם שר משפטים כלשהו, אפילו אם הוא מוערך על ידי כל סיעות הכנסת, יכול לספוג. אלא שהשאלה שעומדת לדיון היא אחרת. השאלה האמיתית היא האם ראוי להשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכויות שנגזלו מהם באופן שיטתי על ידי בית המשפט העליון, ולא אם "להרחיב" אותן.

הסחבת - גזירה משמיים?

הסחבת הזו וחוסר תשומת הלב אינן גזירה משמיים. אם במקום לצעוק שסמכויותיהם נגזלו היו בתי הדין עושים שימוש לאורך השנים באפשרויות ההלכתיות שקיימות כדי שהגט אכן יינתן במועדו, והתשלומים יאכפו כראוי – כי אז יש להניח שבית המשפט היה מתקשה לעשות בחוק כבתוך שלו. 

לדוגמה, אילו בית הדין הרבני היה פוסק מזונות מדין 'מעוכבת מחמתו להינשא' – כלי שההלכה מקנה לו, שהוא למעשה קנס כספי שמושת על בעל שמסרב לתת גט לאשתו – כי אז לא היו נשים רואות צורך לתבוע תביעות נזיקין בבית המשפט האזרחי בשל שנותיהן האבודות . אם בית הדין היה מקפיד לדרוש מן הבעלים הרצאת פרטים כחוק כדי שיהיה ברור כמה הוא משתכר לצורך חיוב המזונות – נשים לא היו מרגישות מקופחות ורצות לבית המשפט לפתוח הסכמים שנחתמו בפני בית הדין ב 'הסכמה' מאולצת.

היא להאציל מבגרותו וניסיונו על הערכאות שבסמכותו. ניתן ליצור עמדות מפויסות בין בתי הדין הדתיים והאזרחיים כדי שהמתדיינים שבתווך יוכלו ליהנות משירות מהיר אמיץ וממצה.

מרגע שבתי הדין הדתיים עברו לסמכותו של משרד המשפטים יכול האחרון לפעול כדי שנורמות עבודה איכותיות יזלגו מבתי המשפט האזרחיים אל הדתיים ולהיפך. ניתן להקדיש תשומת לב כדי שההתדיינות בתיקים של המעמד האישי תצטמצם למינימום. כבודו של בית הדין הדתי ישוב אליו כשהמזג השיפוטי שהוא מקרין ייטיב עם הבאים לפתחו. חקיקה תהיה צודקת, אבל לא חכמה בשלב הזה.

• טובה אבן חן היא טוענת רבנית (ואינה קשורה בארגון נשים כלשהו)