חברות אמיתית

להיות גרושה טרייה בת 32 בתל אביב לא נכלל במסגרת המצבים המומלצים מבחינה רגשית. במיוחד כשהגירושים התחוללו על רקע אי התאמה קיצונית בין דוקטורית חננה להיסטוריה ופרא אציל שסירב להתביית, ולפיכך נשאר מושא חלומותייך הרטובים. אבל כשיש לך שתי חברות טובות באמת, שאוהבות אותך, דואגות לך ומוכנות לעשות הכול כדי שתהיי שוב מאושרת - זה יכול בהחלט לשפר את המצב.

כך בדיוק הרגשתי בבוקר אחד באמצע אפריל, כשנפגשתי עם שתיהן לבראנץ' במסעדה חביבה בעיר, כדי לדווח על התקדמות מערכת היחסים שלי עם ניר החבר החדש. נעמה, שהייתה תקציבאית במשרד פרסום, הכירה לי אותו חודש קודם לכן. הוא היה מנכ"ל חברת ציוד ספורט צעיר ומקסים. היא טיפלה בתקציב הפרסום שלו, ובניגוד גמור למנהגה בדרך כלל - גם עמדה בגבורה בפיתוי לנסות אותו קודם בעצמה.

אורלי קראוס ויינר (צילום: אסנת רום)

ההתחלה נראתה מבטיחה; יצאנו לדייטים וגילינו שיש לנו המון תחומי עניין משותפים. גם הנשיקות בסופן היו משלהבות, אבל כשעלה נושא הסקס על הפרק, חשתי פתאום פיק ברכיים. הרעיון להיכנס למיטה עם מישהו שהוא לא האקס שלי גרם לי לצניחת ליבידו מואצת. כשהסברתי לו את הבעיה, בקווים כלליים ובלי להיכנס לפירוט, הוא השמיע קולות של הבנה. אבל אחרי שחלף עוד שבוע, הבחנתי אצלו בסימני קוצר רוח.

מיד כינסתי את קונסיליום הבנות ושטחתי את הבעיה בפניהן. ואז הפתיעה גלית בהצעה סנסציונית - שאלך אתו ביחד לסדנת טנטרה, כך ארוויח עוד זמן וגם נצליח להתקרב זה לזה. להפתעתי הרבה, ניר הסכים בהתלהבות ואמר שגם הוא הרגיש בזמן האחרון שהוא קצת חסום מבחינה אנרגטית. לכן פנינו לסדנה מואצת, שכללה 18 פגישות בשישה שבועות.

בתום השבוע הראשון נפגשתי עם החברות לברנץ' ודיווחתי להן בהתלהבות על נסיקת הליבידו שלי לגבהים שלא ייאמנו. "האמת," הודעתי, "כבר עכשיו אני מוכנה להתפרע עם ניר בשיטה הקונוונציונלית, אבל הוא חושב שכדאי להמשיך בסדנה עד הסוף".

"צודק," אמרה גלית, "קודם כול כבר שילמתם לקורס שלם, וחוץ מזה, אם ככה את מרגישה אחרי שלושה מפגשים, זה בטח רק ילך וישתפר". "אם ככה, אני אחכה", אמרתי בהתרגשות, וחשתי שלבי עולה על גדותיו מהכרת תודה כלפי החברות הנפלאות שלי. "לחייכן! אתן החברות הכי מדהימות בעולם", הרמתי את כוסית המימוזה והשקתי בכוסותיהן, כשדמעות חונקות את גרוני.

ואז צלצל הנייד שלי ואמא הייתה על הקו. "יולינק'ה, מה שלומך?" היא פתחה, ומיד המשיכה בשאלה שגרמה לכל הרגשות החיוביים שחשתי באותו רגע קסום להתאייד באחת, "תאמרי לי, את מי את מביאה אתך לליל הסדר?"המחנק בגרוני הלך והתגבר, והפעם מייאוש וחוסר אונים.

"אמא, תכף אחזור אלייך", גמגמתי וסגרתי את הנייד. אחר כך פניתי בהיסטריה לחברותי, "מה קורה פה?" התלוננתי, "למה אף אחד לא סיפר לי שגם כשאת לא נשואה מציקים לך בקשר לסדר?"

"לא רצינו לפגום לך בתחושה שהחיים שלך ישתפרו אחרי הגירושים", הסבירה נעמה.

"תודה, באמת", אמרתי במרירות, "אם הייתי יודעת על זה מראש הייתי מודיעה להם על נסיעת התאוששות לחו"ל או משהו, אבל מה אעשה עכשיו?" "תיקחי אתך את ניר, מה הבעיה?" תהתה גלית, "הלוואי שהיה לי חבר ייצוגי כמוהו, אני עוד לא התחלתי לחשוב איך לשכנע את ההורים שלי שאיתי, למרות הופעת השאנטי שלו, הוא באמת איש היי-טק בכיר".

למרות המצב הלחוץ פרצנו שלושתנו בצחוק. גלית ניהלה קרן הון סיכון, ואיתי היה ממציא גאון ששכנע אותה בשלושים שניות

להשקיע בהמצאה שלו. כעבור חצי דקה הם כבר היו במיטה, ובאותו ערב הוא גם עבר לגור איתה, בין הנסיעות שהיה עורך למזרח כדי לנקות את הראש. כך הצליחה להעביר שנה שלמה בלי שהוריה ידעו על קיומו, עד שיום אחד הוא ענה בטעות לטלפון, ואמא שלה הייתה על הקו. הוא סיפר לה שהוא חבר של גלית ושיש לו חברת היי-טק.

אמה, אישה פשוטה, תמימה וחמימה מבאר שבע, לא הבינה חוכמות ולא היה צל של סיכוי שתבין שבימינו מנכ"ל חברת היי-טק יכול להיות מגודל שיער וחובב מכנסי שרוואל כתומים, במיוחד אם הוא גם הבעלים של אותה חברה. "מערכת היחסים שלי עם ניר עדיין רכה ושברירית מכדי לטלטל אותה בישיבה בחדר האוכל של הקיבוץ", הרהרתי בתוגה אחרי שנרגענו, "השילוב של היכרות עם הורי והמסכת של ליל הסדר יכול להיות קטלני לכל מערכת יחסים נורמלית".

"אז תלכו להורים שלו", הציעה גלית.

"ההורים שלו בטיול באוסטרליה, וכבר הודעתי להורי שאני באה לקיבוץ", נאנחתי. "האמת, במחשבה שנייה, אמא שלי צודקת. אם אני אבוא לבד זה יספק הזדמנות לכל הנשמות הטובות בחדר האוכל לרכל על הילדה המסכנה של צבי ברנע שהתגרשה כבר לפני חצי שנה ועוד לא הצליחה למצוא לעצמה איזה בחור נורמלי..."

"ומה היה חסר לה אצלנו במשק?" המשיכה נעמה את המערכון בקול של מטפלת פולנייה, "תראו את יערה שלנו, התחתנה עם יוגב מהרפת ויש להם שלושה ילדים מוצלחים, שיהיו בריאים". "זה בדיוק יהיה הנוסח", הצטמררתי, "ואין לי כוח לזה! אלוהים, למה דווקא הקיבוץ שלנו צריך להיות האחרון שמתעקש לשמור על צביון קיבוצי, לא יכלו כבר להפריט אותו כמו כולם וזהו?"

"מה אנחנו שומעות פה? הרהורי כפירה שכאלה?! מה אבא שלך יגיד על זה?" חייכה נעמה, שבאה מבית אמיד בסביון. היא הייתה יפיפייה בלונדינית שכמות הגברים בארץ קטנה עליה, וכל פעם שהצטרפה אלי כדי להכיר עוד חתיכים מסוקסים מהפלחה, נאלצה להקשיב גם למשנה הסוציאליסטית של אבא שלי. עד שהבינה שהמחיר יקר מדי והפסיקה לבוא.

"הנה, יש פה עוד פצע שעוד לא פיזרת עליו מלח", הרמתי את ידי מולה במרירות, "חשבתי שאת מנסה לעזור לי, לא לדרדר עוד יותר את המצב".

"סליחה, לא התכוונתי", היא מיהרה להתנצל, "ויש לי רעיון, אולי תאמצי לך איזה ידיד הומוסקסואל שלא יצא מהארון, אני עורכת את הסדר בסידור הזה כבר שנים עם אילן כץ מהמשרד שלי. הכרתי לכן אותו במסיבה שהייתה במשרד לפני חודש, אתן זוכרות?"

"בטח, איך אפשר לשכוח בחור יפה כזה?" שאלתי במבוכה כשנזכרתי איך עשיתי לו עיניים במשך כל אותו הערב, "בכלל לא ידעתי שהוא גיי". "אף אחד לא יודע, זה כל העניין", הסבירה גלית בעליצות, "הוא עובד קשה כדי שלא יזהו את הקטע, מפחד שההורים שלו ימחקו אותו מהירושה. אבא שלו הוא מליונר יקה שלא מבין חוכמות ולא חולם לתת לבן שלו לחיות את חייו לפי הבנתו".

"ואבא שלי הוא סוציאליסט רוסי", היגגתי בעצב, "והוא יתיש את ניר בנאומי תוכחה על חברות ההיי-טק שמתעשרות מייצור מחשבים משוכללים לילדי שמנת בעוד שלילדים באפריקה אין מה לאכול". "מן הסתם", הסכימה נעמה. "הייתי מבקשת מאילן שיסדר לך איזה חבר שלו או משהו, אבל שבוע לפני הסדר זאת התראה קצרה מדי".

"יש לי רעיון!" קפצה פתאום גלית בעיניים בורקות, "בואי נתחלף בגברים! אמא שלי מחכה בכיליון עיניים לפגוש את החבר החדש שלי, איש ההיי טק הבכיר, וניר נראה מתאים בדיוק לפנטזיה שלה!"

"על מה את מדברת? איך הגענו לפנטזיות של אמא שלך?" תהיתי מבולבלת.

"ניר נראה בדיוק כמו מנכ"ל של חברת היי-טק, ואיתי השלומפר נראה יותר כמו מחלק תה צמחים בחברה כזאת," פרשנה לי נעמה את דבריה של גלית, "אז הוא בטח יעמוד בצורה מושלמת בציפיות הפרולטריות של אבא שלך".

"ניר יהיה בשוק אם אציע לו סידור כזה!" נבהלתי.

"אל תהיי בטוחה", היא ענתה, "רוב הגברים בארץ מכירים את הסידור הזה, ואיך שניר נראה הוא גם בטח מכיר אותו מקרוב".

"בכל זאת אני לא בטוחה שהוא יסכים", הרהרתי במבוכה.

"אז תשכנעי אותו", התחננה גלית, "תספרי לו על האוכל הטוניסאי המשובח של אמא שלי, תבטיחי לו להגשים את הפנטזיה הכי לוהטת שלו, רק שיסכים".

"אוקיי, אני אנסה", אמרתי בהיסוס, עד שפתאום נזכרתי עם מי יש לי עסק. גלית אף פעם לא הסתירה את תפיסת העולם המאוד לא מונוגמית שלה. "רק תקפידי לזכור שההחלפות תקפות לשולחן הסדר בלבד, שלא תנסי את להגשים לו איזו פנטזיה מתחתיו".

"בחיים לא הייתי עושה לך דבר כזה", הצהירה גלית. "חוץ מזה, ליל הסדר זה אירוע נטול פנטזיות, איך אפשר לחשוב על סקס עם כל ההגדה המשעממת והלחץ של הדודות מסביב?"

כל כך הסכמתי אתה עד ששכחתי בכלל מהעניין. באותו ערב עסקתי עם ניר בתרגול שיעור מספר שלוש בטנטרה. זה היה מרגש ומשלהב אך בהחלט גם מתיש. ואחר כך לא נותר בי כוח אפילו לדבר. לכן הופתעתי כששמעתי את הביצועיסט הרוחני שלי שואל פתאום את השאלה הכי לא סקסית בעולם, "אז מה התוכניות לליל הסדר?"

"מה?!" פלטתי בחולשה.

"חשבתי שאם הורי כבר באוסטרליה", הוא הסביר, "נסתלק לנו שנינו לאיזה צימר בגליל, אם אין לך תוכניות אחרות. זה יכול לחזק את הקארמה לתרגולי הטנטרה שלנו". "הבטחתי כבר להורי שאהיה אתם בסדר השנה", עניתי בצער, "והקארמה של חדר האוכל בקיבוץ יכולה להרוס את שיעור הסקס הכי מסעיר".

"חבל", הוא נשק לבטני והניח את ראשו עליה, "יש לי סיפור נהדר לליל הסדר, על אליהו הנביא והמרכבה שלו, ומה גרם להם…"

"אתה יכול לספר אותו לגלית", מיהרתי לקטוע את דבריו ועטתי על ההזדמנות לקדם את תוכניותי, "אם תסכים לנסוע אתה להורים שלה. אמא שלה מכינה את החריימה הכי מדהים שטעמת".

"מה?!" הוא נשמע מופתע, "מה קרה לאיתי? הוא שוב במזרח?"

"לא, אבל גלית חושבת שלאמא שלה אין מספיק דמיון כדי להאמין שהוא באמת איש היי טק בכיר".

"ואני נראה כמו השבלונה שעל פיה מעצבים טיפוס כזה, אה?" הוא סובב אלי את ראשו בחיוך וליטף את כתפי. "טוב, אל תהיי נבוכה, אני רגיל לדילים האלה, עשיתי את זה בשביל הרבה ידידות שלי בעבר ואעשה את זה בשמחה בשביל גלית, אם זה חשוב לך. איך אמא שלה עושה את החריימה, חריף?"

"מאוד!" הבטחתי לו בשמחה ומיהרתי להתקשר לגלית כדי להודיע לה שהכול מסודר.

איתי נראה חגיגי מאוד כשהגיע לאסוף אותי, לפחות בסטנדרטים המזרח-אסיאתים שלו. הוא לבש שרוואל וחולצה לבנים שהדגישו את גון עורו השזוף, חפף את שערו הארוך שבדרך כלל נראה כמו ערימת חציר ואסף אותו לקוקו, וככה סוף סוף הובהר שהוא ניחן בפרצוף, ואפילו נאה.

בדרך סיפר לי בהתלהבות שהוא בעצמו מקיבוץ דרומי נידח, אבל לא נידח עד כדי כך ששִמעוֹ של צבי ברנע לא יגיע אליו. אפילו אבא עצמו, בשר ודם, הגיע להרצות שם פעמים ספורות. איתי העריץ אותו, כינה אותו הסוציאליסט האמיתי האחרון, וכששמע שאני בתו שמח להצטרף אלי לליל הסדר.

הכול הלך חלק עד סוף הערב. אמא הייתה רוב הזמן על הבמה, מכיוון שהשתתפה כמעט בכל חלקי המסכת. אבא ואיתי שקעו בתוכנית כיצד להציל את אפריקה הגוועת בעזרת חלוקת מחשבים לכל ילד שם. ואני הייתי פנויה להתגעגע לניר ללא הפרעות מיוחדות. רק כשניסיתי להיפרד מהורי הבנתי פתאום לאיזו צרה נקלעתי. "מה זאת אומרת לחזור לתל אביב עוד הלילה?" שאלה אמא בתקיפות, "נורא מאוחר ואתם עייפים, תישנו אצלנו בחדר הנוסף".

"אמא, באמת…" התחלתי למחות, ואז קפץ אבא עם הצעה משלו, "אם זה לא נוח, ניתן לכם את חדר השינה שלנו!"

הבנתי שהפור נפל. אם אבא נסחף עד כדי כך, אין לנו דרך מילוט, מה גם שאיתי לא נראה כמי שמחפש דרך כזאת. הרגשתי לכודה, ונמלטתי החוצה כדי להתייעץ עם גלית איך להיחלץ מהמלכודת.

"מה? לא חשבת על זה?!" היא נדהמה, "אני הזמנתי לניר מראש חדר במלון. תיכף אנחנו נוסעים לשם".

"נוסעים?!" שאלתי מוטרדת, "מה קרה? הוא לא יכול לנהוג לבד?"

"הוא התפתה לנסות את הערק המיוחד שאבא שלי מכין ודי נדפק לו הראש, וחוץ מזה המלון הוא מחוץ לעיר, אז נוח יותר שאני אשאר עם המכונית".

"טוב, תנהגי בזהירות", סיימתי את השיחה באזהרה מוצפנת וחזרתי לדירת הורי, שם היו איתי ואבא שקועים בשיחה ערנית.

"אני הולכת לישון בחדר הנוסף", הודעתי ברשמיות, "אל תפריעו לעצמכם". לבשתי כתונת לילה בתולית שנשארה בארון מתקופת התיכון שלי ונרדמתי מכווצת בצד השמאלי של המיטה.

באמצע הלילה התעוררתי בהרגשה שאני נשואה שוב. מישהו גישש את דרכו למיטה כמו שהאקס שלי היה נוהג לעשות כשנכנס לחדר ולא רצה להעיר אותי. חיכיתי בשקט שהוא ייכנס למיטה ויחבק אותי מאחור, אבל הצללית התפשטה וכרעה באופן מוזר על השטיח. "מי זה?!" צרחתי בבהלה כשנזכרתי שאני בעצם גרושה.

"תירגעי, יולי, זה איתי", הוא לחש ומיהר להתיישב לידי ולנסות להרגיע את עצבי הרופפים מבהלה, "רציתי לישון על השטיח כדי לא להפריע לך". "אני מצטערת," אמרתי במבוכה, "אתה יכול לישון על המיטה, רק בצד השני. אני כבר ממילא לא אירדם".

"לספר לך סיפור מיוחד לפסח?" הוא הציע בלי טיפת ציניות בקולו, "אולי הוא ירדים אותך".

"טוב," הסכמתי. זה היה עדיף על האפשרות שהוא יתחיל לנחור.

"לאליהו הנביא היתה עוזרת בשם מרכבה," פתח איתי את הסיפור. "היא סיפקה לו עשבים, והוא היה מצית אותם ונושם את העשן שלהם. ככה הצליח לראות חזיונות שאחר כך דיווח עליהם לעם".

"אליהו הנביא לקח סמי הזיה?" הייתי משועשעת, "סיפור טוב, אז מה הוא לקח בלילה שבו עלה בסערה השמיימה?"

"על זה בדיוק רציתי לספר לך". הוא התרומם ונשען על ידו, ועיניו ברקו בחדר החשוך וצלליתו נראתה שרירית ושזופה. "אליהו היה גבר מרשים מאוד, ומרכבה התאהבה בו. לילות שלמים, כשהיה עורך את טקסי הנבואה שלו, היא צפתה בו מהצד וייחלה לרגע שבו יחליק בלשונו על גופה וזקנו הארוך והפרוע ילטף אותה..."

"איתי", קטעתי את דבריו. להפתעתי הרגשתי את אותה הרגשה של רצון עז לסקס בעצמי. "זה לא סיפור מרדים

 בכלל! בוא נלך לישון לפני שיקרה פה משהו שאנחנו לא רוצים". "בסדר". חיוכו הבהיק בחשכה, ואחר כך הוא הסתובב לצד השני ונרדם מיד. אצלי לעומת זאת התחולל הנס הזה רק עם עלות השחר.

"למה אני נראית סמרטוט?" ניסיתי לענות למחרת על שאלתה של גלית בלי להיכנס לפרטים המביכים, "כי איתי העיר אותי באמצע הלילה כדי להציע שהוא יישן על השטיח. תזכירו לי מי היה הגאון שהגה את הרעיון של הדילים ליל הסדר?"

"אני", ענתה נעמה בעצב, "אבל הרסתי הכול אתמול בערב".

"איך?!" נדהמתי.

"אחותו של אילן הגיעה מלונדון עם חבר חדש", עיניה של נעמה התעוררו פתאום, "נראה כמו מרקוס שקנברג הישראלי, לדעתי היא שילמה לו כדי שיבוא איתה להורים".

"אלוהים," מלמלתי, "לאן אנחנו מידרדרים?"

"זה מה שאני שאלתי כשגיליתי שהוא מחכה לי ביציאה מהשירותים בקומה השנייה", היא המשיכה בהתלהבות, "חשבתי שזה יהיה רק קוויקי ואף אחד לא ירגיש, אבל אחריו הוא סיפר לי סיפור על אליהו הנביא ופשוט לא יכולתי שלא להתנפל עליו שוב".

"סיפור על אליהו הנביא?" שאלה גלית בטון שהתאמץ להישמע תמים. דקה ארוכה חלפה עד שהבנתי שגם היא שמעה את הסיפור ועוד דקותיים עד שהבנתי מפיו של מי. הרי אני בעצמי אישרתי לניר לספר לה אותו. באותו שלב גם הבנתי שאין על מי לכעוס. אם אנחנו, הנשים, מוכנות לשלם מחיר כל כך גבוה כדי לרצות את ההורים, אי אפשר לבוא בטענות לגברים על הדרך החיננית שהמציאו כדי לגבות את המע"ם.

בימים אלה רואה אור "זאבים בשלג" (כתר), ספרה השמיני של מחברת רבי המכר, אורלי קראוס ויינר. קדמו לו "נחיתת חירום", "דיוקן הונגרי" ו"התרוממות"