סטודנטים חופשיים: לטייל באוניברסיטת ת"א

בסתם יום של חול עלינו על אוטובוס 25 וירדנו בכניסה הראשית לאוניברסיטה. החלטנו להרגיש כמו תיירים, ולטייל באופן עצמאי ברחבי הקמפוס, שפתוח לרחוב ולקהילה. כדי לשנות אווירה, שתינו את הקפה הראשון בקפה גרג.

ברחבה, בכיכר אנטין, סקרנו את המשפטים החשובים שהוטבעו על ריבועי מרצפת כסופים. "אם הפלגתי לראות הרי זה משום שעמדתי על כתפי ענקים", אמר ניוטון. "אני חושב משמע אני קיים", אמר דקארט. "מצאתי", צעק ארכימדס. "כשם שבאמת איני יודע כך איני מתיימר לדעת", אמר סוקרטס. בכך סיכם את ידיעת אי הידע, כדי שהסטודנטים ישאפו להבין, אך יישארו צנועים.

קמפוס האוניברסיטה הוא מתחם סגור לכלי רכב. שערים וחניונים רבים לו, שעות פתיחת השערים - משתנות. מהרגע שנכנסים באחד מהם – האווירה משתנה לגמרי. שלפנו את מפת הקמפוס מתיבה ליד הכניסה וצעדנו בעקבות השילוט. האווירה הסטודנטיאלית מורגשת - בהפסקות רובצים סטודנטים וסטודנטיות על הדשאים. יש על מי להסתכל. מסביבת בניין האקדמיה למוזיקה נשמעו צלילי פסנתר וכינור, והתערבבו בהדהוד תופים.

לא לדרוך! ציטוטים שחשוב להכיר

האוניברסיטה פתוחה לכולם

גם אם אינכם סטודנטים, כדאי לבוא לקמפוס של אוניברסיטת תל אביב לפחות כמה פעמים. פעם אחת ביום חול, לשתות קפה, לשטוף ת'עיניים באווירה סטודנטיאלית. פעם שנייה לצעידה ספורטיבית בשבילי הגן - ירוק, שקט ורגוע פה. אפשר להלך בין הבניינים השונים, להתרשם מהצמחייה המגוונת, לנשום קצת אוויר בפסגה הגבוהה בשכונה. הקמפוס פתוח בימי ראשון עד חמישי בשעות היום ובשישי בבוקר, אך למרבה הצער, סגור למבקרים בשבתות, בחגים ובחופשות סטודנטיאליות.

האווירה בחינם. סטודנטים על אחת מהמדשאות

ביקור ראשון: מוזיאון פתוח לאדריכלות

בניית הקמפוס החלה בשנת 1963 ולמעשה עדיין לא הסתיימה. טובי האדריכלים הישראלים הוזמנו להטביע את חותמם במהלך השנים, ועל כן אפשר לראות בו את התפתחות האדריכלות וסגנונות הבנייה בארץ לאורך כמעט חצי יובל וזה מה שמיוחד פה, כאילו אנו מטיילים במוזיאון פתוח ובו יצירות בנויות של אדריכלים ישראלים, חלקם זכו בפרסים.

הקמפוס הוא מעין "אוסף" בניינים רבי סגנונות. היפה הוא שלכל בניין יש מרחב נשימה המאפשר לו להציג את זהותו הייחודית וגם להתמזג בהרמוניה במכלול השלם. הסיור בקמפוס ממחיש את ההשפעות הבינלאומיות לצד רצון לגיבוש סגנון מקומי. רואים איך התפתחות טכנולוגית משפיעה על העיצוב הבניינים. ובקיצור, רואים כאן מיקרוקוסמוס לתולדות הארכיטקטורה והבנייה בארץ.

המרכז למורשת היהדות הוא פנינה אדריכלית מעוררת צמרמורת

בניינים בולטים בשטח

בניין הסנאט משלב יסודות קלאסיים ומודרניים ומפגין הידור. הבניין להנדסת חשמל בנוי בסגנון אוריינטליסטי. שדרת דקלים וקשתות מובילה ממנו לכיוון מועדון האוניברסיטה. זהו הבית הירוק, שהיה ביתו של שייח מוניס אפנדי, בסגנון ים-תיכוני. הבניין המסיבי של הפקולטה להנדסה תוכנן ע"י האדריכל לואי קאהן. בית הכנסת והמרכז למורשת היהדות, שתכנן האדריכל השוויצרי מריו בוטה, וניצבים במרכז הקמפוס בצורת שני מגדלים הפוכים, הם מבנים מיוחדים בכל קנה מידה והיחידים שתוכננו ע"י אדריכלים זרים. וזו עוד סיבה לבוא הנה.

עוד מבט: בתקופה של טרם מזגנים שמו הארכיטקטים לב לכיווני זרימת האוויר ובהתאם לכך הפנו את הבניינים, כך שיאפשרו "מיזוג" אוויר טבעי. שמתי לב שברבים מהבניינים יש גם "הצללות" כחלק מהבניין.

זוויות הסתכלות נוספות נפתחו בפנינו כשטיילנו לאור שאלה זו. הסטודנטים להנדסה לומדים בבנין שעשוי מלוחות בטון גדולי ממדים המשדרים חוזק ויציבות. בניין הסנאט - כולו אומר הידור מאופק ורמיזות לאימפריות של יוון ורומי. בניין הפקולטה למשפטים מחודד, ואכן בוגריו צריכים להיות חדים כתער.

והרופאים לעתיד? המרכז ללימודי רפואה נראה כמו בית חולים. האם החלונות המשושים נראים כמו תאי כרומוזומים? בכל מקרה, הכול מסוגר ומופנה פנימה - הרופאים לעתיד צריכים להתרכז כדי לתת אבחנה מדויקת. פנים הבניין תכליתי ונטול קישוטים - לובי קטן וריק ממנו נכנסים למעליות. הכניסה מרשימה – שער, דקל וכפה. עצי לימון ובריכת מים. הסטודנטים לרפואת שיניים לומדים בבניין חסר ייחוד.

הכניסה לבניין מדעי הרפואה 

לא רק הבניינים נראים שונים זה מזה – בחוץ אני מבחינה שהסטודנטים לרפואה לא ממש בענייני אופנה. הם לא מתגנדרים. הרופאות כבר יודעות שתלבשנה חלוק לבן מעל בגדיהן. לעומתן, עורכות דין לעתיד שצריכות לדפוק הופעה.

מיקומו המוגבה של בניין ביוטכנולוגיה מעיד על חשיבותו לחיינו. קישוטיו ממחישים מהו שימוש לקטני, "ציטוטים" ועירוב של סגנונות בארכיטקטורה. כשהתבוננתי בו חשבתי שהאדריכל רצה לשדר לסטודנטים שלא ישכחו שאין עתיד בלי עבר. הבניין הפוסט מודרניסטי מזמין להיכנס אליו, אך אין בו לובי. ניגשים ישר לעבודת מעבדה. בנייני מדעי החיים סגורים, מוגנים ומוצללים כמו גוף האדם.

הבניין לאמנויות נראה חסר שאר רוח. כנראה שהמתכנן חשב שלצורך השראה צריך את החלל הכי בנאלי. בניין הספרייה המרכזית נראה כמו אנייה. מבט לחזיתו הקדמית יוצר תחושת כובד, אולי בגלל כמות הספרים שבבטנו. במבט מהצד הוא נראה כמרחף על כנפי הידע. בניין ווב לשפות שקוף בחלקו. הוא רוצה לומר לנו שידע של שפות מאפשר תקשורת בהירה עם סביבתנו. גולת הכותרת היא מבנה בית הכנסת. למראה שתי ה"ארובות", עלו בי מייד אסוציאציות של משרפות. מסתבר שהתורם הוא יהודי נודד שחווה את אימי מלחמת העולם השנייה.

אונייה מלאה בספרים. בניין הספרייה המרכזית 

חוויה נוספת מזומנת לנו אם ניכנס לכמה בניינים, והרי כמה המלצות: ציור הקיר בכניסה לספרייה המרכזית (בניין סוראסקי, לפעמים יש בו תערוכות מתחלפות, כמו בבית התפוצות). הפטיו, תבליט העץ ולוח המודעות, למתעניינים בקונצרטי חינם של התלמידים, בבנין הפקולטה למוזיקה. הקיר האקוסטי בכניסה לספרייה בבניין הפקולטה למדעי החברה. שלושה אקווריומים בבניין למדעי החיים. הפטיו בכניסה לבניין ביוטכנולוגיה. כדור הברונזה המשתלב מתחת לכיפה בבניין הסנאט. בית הכנסת והמרכז למורשת היהדות - פרשנות מודרנית ניתנה לתכנון בית הכנסת, ועל כן זו חוויה לראות גם את עיצוב הפנים שלו. כדאי לשים לב לפרטים המתוחכמים ולהבין את המשמעות הסימבולית שלהם.

לגלריה האוניברסיטאית מבנה מיוחד – מרובעת בחוץ ועגולה מבפנים. מחלונותיה יש תצפית לגן הפסלים הצמוד. מעניין לראות את הפרשנות האישית המקורית לדימויים עירוניים תל אביביים בעבודותיה המרשימות של מיה כהן לוי, המוצגות בה כעת.

פסל ושמו "ספירה" בכניסה לבניין הסנאט 

ביקור שני: צעידה פסטורלית

טיילנו ברגל בגן הפסטורלי הענק שעצי ארץ ישראל וגם יוצאי ארצות רחוקות התאקלמו בו. כולם זוכים ליחס חם מצוות הגננים, ולכן הכול פורח, ירוק ומטופח. עברנו ממדשאה לכיכר, לשדרת דקלים, מגינה מוסתרת לפטיו ריחני. זה היה תענוג ירוק. ציפורים הנעימו לנו. בעת הצעידה הספורטיבית בשבילים הרחבים פגשנו חובבי צעידה נוספים שגרים ברמת אביב. זה ה"פארק" שלהם. ביום חם ובחסות הצמחייה המגוננת - פה נעים.

ביקור שלישי: משחק ילדים

אני מזמינה אתכם להצטרף אלי עם הילדים למשחק שמחדד את ההתבוננות. אני קוראת לו "חפשו את הפסלים" - מתמקדים בצבעים ובצורות של עשרות הפסלים הפזורים פה כמו במוזיאון פסלים פתוח - מי מגלה ראשון את הפסל, למה הוא דומה ואיזה שם ניתן לו. הפסלים שנוספו במשך עשרות שנים מבטאים זרמים באמנות הפיסול הישראלית. הם מושכים את העין, ממקדים את ההתבוננות בסביבתם הקרובה ומעוררים מחשבה. מיקומו המיוחד של כל פסל נקבע כדי ליצור משחק עם הצופים בו וליצור דיאלוג עם הבניינים לידו.

"התרחשויות" 

פסלו הדינמי של יגאל תומרקין "התרחשויות", מזמין לנוע סביבו. הצורות הגיאומטריות מבטון צבוע, הזכירו לי חלקי אניית קרב שולחת טיל – ראיתי מצוף ועוגן, וצופה משקיף עומד על הסיפון. מעניין מה הוא יזכיר לכם. אולי בעל מעוף? שאלתי את עצמי האם האמן רצה ליצור פה דיאלוג עם בניין הספרייה שנראה כמו אנייה.

ומה מבטאת "רוח החופש" מול בית התפוצות? פרפרים צבעוניים פורצים בשמחה שואפים לעוף אל המרחב. האמן דוד גרשטיין רצה לומר שכדי להגיע להישגים יש לרחף על כנפי הדמיון. הפסל "דמעות" של האמן פיצ'חדזה הוצב ליד הפקולטה למשפטים להזכיר לנו שהרבה דמעות יישפכו באולמות המשפט. למיקום הפסלים יש משמעות - הפסל "מטרופוליס" הוצב בכניסה לספרייה למדעי החברה, מקום בו נחקר הקשר בין האדם לסביבתו. יש בו משחק בין האמן והצופה, בין תלת ודו מימד. צריך להקיפו כדי לקלוט אותו בשלמות. מעל הגלריה האוניברסיטאית, יש "חלון לים" - מסגרת ריקה הממקדת את העין אל מלוא אורכו של רחוב איינשטיין, עד הים.

"חלון לים"

ביקור רביעי: סיור מודרך

כדאי להצטרף לסיור מודרך ללא תשלום וללמוד על קצה המזלג על סגנונות בארכיטקטורה - אוריינטליזם וניאו מודרניזם, ברוטאליזם ודה-קונטרוקטיביזם - דרך ההתבוננות במבני הקמפוס. כשתצאו מהסיור כבר לא תיבהלו ממילים אלה. סיור שבועי קבוע, מודרך, באנגלית וללא תשלום, יוצא מכיכר אנטין, בימי שני בשעה 11:00. נפגשים ליד החנות דיונון-אופיס דיפו. פול רקובר היא מדריכה רב לשונית. עוד מידע על סיוריה בטל' 03-5464917 או במייל. 

חידה - היכן בקמפוס ממוקם קיר זה ומה שמו?

• קמפוס אוניברסיטת תל אביב, קריית אוניברסיטת תל אביב. הכניסה הראשית ברחוב חיים לבנון פינת איינשטיין, רמת אביב.
  

• אלישבע זלצר היא עיתונאית רחוב. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה .
  

•  לכל הכתבות של "תיירת בתל אביב "