הופעת בכורה: צמד גורי קרקל בחי-בר יטבתה

בעיתוי מושלם לשבועות, מתנת ביכורים מיוחדת: בחודש שעבר נולדו בחי בר ביטבתה שלושה גורי קרקל - אחד הטורפים המרהיבים והנדירים שחיים בישראל. למרבה הצער אחד הגורים מת; השניים ששרדו ייחשפו לקהל הרחב לראשונה בחג השבועות, אך עוד לפני כן הם עושים כאן הופעת בכורה, ומבקשים מכם גולשי ynet שתציעו עבורם שמות.

(צילומים: שי קבסה, רשות הטבע והגנים)

הקָרָקָל, המכונה גם חתול מדבר, נמצא בסכנת הכחדה בישראל, ומעריכים שבטבע נותרו פחות מ-200 פרטים. הקרקלים סובלים מפגיעה של בני האדם בטרף ובאזורי המחייה שלהם, ולעיתים נדרסים על ידי כלי רכב. חלקם אף נופלים קורבן לציידים בלתי חוקיים, ונתפסים במלכודות.

אחד מסימני ההיכר המפורסמים של הקרקל הוא אפרכסות האוזניים הגדולות בעלות ציציות שיער שחורות, שהעניקו לו את שמו המדעי (caracal Felis) - שמשמעותו "חתול שחור אוזן". זהו שיבוש לשמו בשפה הטורקית kara gulak, שפירושו "אוזן שחורה".

הקרקל נפוץ ברוב אזורי אפריקה ואסיה וחי בעיקר בשטחי ערבות ובמדבריות. יש לו יכולת אתלטית מרשימה. הוא מסוגל לזנק לגובה של כשני מטרים וכך לצוד גם בעלי כנף עם כפותיו הגדולות, המצויידות בטופרים חדים. חוץ מציפורים הוא ניזון ממכרסמים קטנים, ארנבות, קיפודים ויונקים אחרים. בשבי הקרקלים מאריכים חיים עד גיל 17.  

רבייה בשבי - רק אחת לכמה שנים

רביית קרקלים בשבי נחשבת לנדירה, ומתרחשת פעם לכמה שנים בלבד. לפני כשלוש שנים, ביום הראשון של מלחמת לבנון השנייה, המליטו בוני וקלייד - צמד קרקרלים בוגרים - שלושה גורים בגן החיות בחיפה; נקבה שנקראה בים, ושני זכרים - בם ובום.

את תקופת המלחמה בילו ההורים והגורים בחדר מוגן, כדי שלא יסבלו מרעשי האזעקות ונפילות הטילים בצפון. לאחר כארבעה חודשים, כשהגורים נגמלו מהנקה ועברו לאכול מזון מוצק, הם הועברו לחי-בר ביטבתה, בו חי זכר בוגר יחיד.

העברת הגורים החיפאים לדרום הרחוק נעשתה כדי לנסות ולהרביע אותם, וגם להציגם לקהל הרחב. תחילה סברו המטפלים שניתן יהיה לזווג את הזכר המקומי הבוגר עם הנקבה הצעירה לכשתתבגר. אלא שהתוכניות השתבשו. באחד הבקרים בשנה שעברה, כשבא אחד המטפלים לאזור המחייה הסגור של הקרקלים, הוא הבחין שהאחים הרגו את אחותם. 

בתחילת השנה החליטו בחי בר לנסות ולהרביע את אחד הזכרים (בם) עם מזל - נקבת קרקל ממקלט חיות הבר בחווה של דן-דן בולוטין בנגב. 

"בטבע, הזכרים והנקבות חיים בנפרד, ובתקופות הייחום הם יוצרים קשר למטרות הזדווגות בלבד", הסביר ל-ynet שי קבסה, מנהל שמורת הטבע חי-בר יטבתה, של רשות הטבע והגנים.  "בדקנו את תאריכי הייחום של מזל ושידכנו ביניהם בזמן. אחרי שהם התחברו בהצלחה, התברר לנו שמזל נקלטה. ידענו זאת משום שהיא לא רצתה יותר להיות ליד הזכר. מה שנותר לנו היה להמתין להמלטה". ההריון של מזל נמשך 79 יום.

הפתעה כפולה מאחורי הסלע

לפני כחודש, הגיעה שני שחל, המטפלת הראשית בחי-בר, לבדוק את מצבה והבחינה בגור המוטל מת על האדמה. היא שיערה שמזל עדיין ממליטה, ולכן התרחקה מהאזור כדי שלא להפריע לה. לאחר זמן מה הגיע שי קבסה לקחת את הפגר, וזכה להפתעה כפולה. "הבחנתי בזוג אוזניים קטנות מבצבצות מאחורי אחד הסלעים באזור התצוגה, והבחנתי בגור נוסף", סיפר. הצעד הראשון בו נקטו בחי בר היה לכסות את חלון הצפייה בקרקלים, כדי שלא להפריע למזל לגדל את הגורים. 

זו הייתה ההמלטה הראשונה של מזל, והמטפלים חששו שלא תצליח לטפל בגוריה. בכל זאת הוחלט לאפשר לה לגדלם ללא התערבות. "קיימנו תצפיות על המשפחה בשבוע וחצי הראשון לחייהם, כדי לראות האם הגורים יונקים. החלטנו שרק אם האמא לא תצליח לטפל בהם - נתערב", ציין קבסה.

לרווחת המטפלים החששות התבדו. מזל מטפלת בגוריה במסירות רבה, ודואגת לכל מחסורם. כדי לעזור לה לשרוד את תקופת ההנקה התובענית, היא מקבלת מזון עשיר במיוחד. כל אותו הזמן, הזכר הבוגר - אבי הגורים - נמצא באזור מחייה נפרד.

קבסה מעריך שהגורים יתחילו לאכול מזון מוצק - חולדות, עכברים ועופות קטנים - בקרוב. בינתיים הם כבר פקחו עיניים ומבלים את היום בשינה ומשחקים משותפים.

"זה מרגש לראות אותם בריאים ושלמים, משתוללים ומשחקים 'משחקי מלחמה' יחד עם אימם, שמגלה סבלנות רבה כלפיהם. כשאחד הגורים נשכב על הגב, הצלחנו לגלות שמדובר בנקבה. את מינו של האחד איננו יודעים עדיין".

בעוד כחודש אמורים שני הגורים לעבור לביתם החדש בגן הבוטני של אוניברסיטת תל-אביב, שם הם יגדלו יחד. לאחר שיגיעו לבגרות מינית בגיל שנה וחצי, יוחלט האם לשלבם בתוכנית הרבייה של הקרקלים בישראל.

החל מיום חמישי, לכבוד חג השבועות, תוסר היריעה המכסה על אזור המחייה של הקרקלים, והם ייחשפו לציבור המבקרים בחי בר. מה שנותר הוא למצוא להם שמות, וקבסה מזמין את גולשי ynet להציע הצעות.