מסיבה בבלוק
גם אם הוא איכותי וחינוכי יותר מתוכניות הריאליטי שהורגלנו אליהן לאחרונה, "הבלוק", בו נדרשים המתחרים לשפץ חורבה בלי חשמל או מים, מכיל כל מה שישראלים אוהבים: עלבונות, מתח עדתי ואפשרות להציץ על זוגיות בתנאי לחץ
התבאסתם לַפָּנים מהזכיה של אריק השקרן והתחמן ב"הישרדות"? איבדתם את האמון בטלוויזיה בפרט ובמין האנושי בכלל? הרחקתם את הילדים מהמסך ומחקתם את ערוץ 10 מהשלט? אז הנה, אותו ערוץ רוצה לעשות לכם חוויה מתקנת: ריאליטי איכותי וחינוכי. אם רופאי ילדים כבר לא עושים לכם את זה יותר, בואו לתקן את העולם עם מעצבי פנים, מוזיקאים, ספרית ושיפוצניק שקוראים לו קיקוֹ. אין אסטרטגיה, אין שקרים, רבאק, אפילו אין הדחות. כן, חברים, זהו חלומו הרטוב של הצופה המוסרי: בריאליטי הזה כולם ראויים.
אז מה כן היה לנו שם? ערוץ 10 לקח פורמט אוסטרלי לא מזיק, כראוי לאנשים שאין להם דאגות (אולי חוץ מהסדק הקטן הזה באוזון), שכיכב בלוחות השידורים של היבשת בשנים 2003-2004, ואז ירד אחרי שהפסיד את הובלת הרייטינג ל"אוסטרליין איידול".
המתחרים. אין אסטרטגיה, אין שקרים, אין הדחות (צילום: אלדד רפאלי)
את הפורמט המקורי לקחו בארץ קצת יותר רחוק, כי בכל זאת, אנחנו סמול קאנטרי מוקפת אויבים ולא באנו לפה ליהנות. אז בגרסה המגויירת נשארים המתמודדים לגור בחירְבֶּה שלהם בתת תנאים ממש, בלי חשמל, בלי מים, שלא לדבר על שירותים, מקלחת או טלוויזיה (!), ומנסים להפוך 55 מטרים על דרך מנחם בגין בתל אביב, למשהו שיום אחד איש עשיר יסתכל עליו ויחשוב בהנאה: "הנה משהו שאני יכול להשקיע בו כמה לירות ולהשכיר אותו במחיר מופקע לצרפתים".
"הבלוק" משתייך לקבוצה מעודנת יותר של ריאליטי, הנשענת על השקפת עולם נוחה ומנחמת, לפיה כל אחד מצליח לפי כמה שהוא שווה. בהיעדר אסטרטגיות או הדחות, הצ'יזיות של המשחק נשענת למעשה על מוטיב אחד בלבד: מה קורה ליחסים קרובים בין אנשים (במקרה הזה זוגיות של חמישה זוגות) בתנאי לחץ (אין דוש, אין פֶן, אין חיים).
זו לא חוכמה לקיים זוגיות ריטה-רמי כשהקריירה של שניכם פורחת והשמש זורחת לכם מהעכוז. בואו נראה אתכם עושים את זה כשאתם מפסידים במשימות והכשלונות שלכם אוכלים לכם את הנשמה. לא בהכרח החומרים מהם עשויה התמכרות, אבל יש כאן אלמנט של מציצנות לא מיוסרת. כמו לשמוע ריב של השכנים מהדירה ליד – אתם לא מצמידים לקיר סטטוסקופ, אבל איכשהו גם לא סותמים את האוזניים.
קולב בפה
אבל גם אם חסרים כמה מרכיבים מהותיים של ריאליטי תחרותי, זה לא אומר ש"הבלוק" לא מכיל את כל מה שישראלים אוהבים. החל מהפרק השני, שמוצלח לאין ערוך מהראשון אז שווה לחכות, תקבלו מנה ראויה של וונדליזם, התמקחות חסרת פשרות על מחירים של מיטה, עלבונות, שופינג, פנצ'ר באוטו, עבירת תנועה, בחורות בביקיני בבריכה, וכמובן המרענן הרשמי של גל הריאליטי המקומי: השכונה נגד הצְפוֹנים, סלאח שבתי נגד הקיבוץ, או איך שלא תרצו לקרוא לשד העדתי שהתעורר לפני שנה ב"אח הגדול", שתה קפה חזק ועכשיו הוא רק מחכה שמישהו יעצבן אותו, כדי שהוא יראה לו מה זה.במבנה הזה תומך, למרבה השמחה, ליהוק מצוין, שמתחיל קצת מינורי אבל הולך ומלבלב – מעצבת פנים אחת חמוצה מעט (ששואבת השראה מדמותה המיוסרת של שרה גיבורת ניל"י) עם החבר שלה המוזיקאי; ספרית ושיפוצניק (קיקו המלך וחברה שלו, מורין); מעצבת גרפית וסטארטאפיסט; אוהד ושרית, שמטפחים מערכת יחסים מוזרה ושתלטנית משהו וזוג גייז, אסף וגל (גרסה משופרת של עופר נחשון), שהגיעו כדי לאשש את הסטיגמה ולהנשים אותה בכיף בצרפתית לוהטת.
את הליהוק הזה מגבים שני שופטים, אנשי מקצוע – השוטר הטוב הוא ירון טל, והרעה היא ברברה ברזין, האשה והחיוך המצמית (או כמו ששרה הסבירה את זה בהמשך "היא כנראה הלכה לישון עם קולב בפה") העריכה (כולל המוזיקלית) היא מסגנון עדות "היפה והחנון" – מהירה, מדויקת ולא לוקחת את עצמה ברצינות יתר על המידה, ומאותתת לצופים שאפשר לנשום, בסך הכל אנחנו פה כדי לצרוך קצת בידור, ואם זה אומר על הדרך לחקור לעומק תחום מסעיר ומעורר אמוציות כמו שיפוץ בתים, אז בסדר, נעמוד גם בזה.
