חיידק נגד חרק: שיטה חדשנית להילחם בקדחת

אפילו בעולם שוקק החיים והמגוון של החיידקים, החיידק ווֹלְבַּכִּיָה (Wolbachia) הוא יוצא דופן יחיד ומיוחד. הוא משנה את מינם של החרקים שבגופם הוא מתקיים, הורג בביציהם, חוטף את הדנ"א שלהם ועובר מדור לדור בביצי הנקבות.

לפחות חמישית ממיני החרקים מארחים את החיידק בגופם, וייתכן שהוא הטפיל הנפוץ ביותר בעולם. אבל כעת וולבכיה עצמו משמש בן ערובה בידי בני האדם ככלי נשק במלחמתם ארוכת השנים נגד מחלות המועברות על ידי יתושים.

• נשק העתיד של הרופאים: ננו-צוללות
• פריצת דרך בטיפול במלריה
  

ליתר דיוק, צוות חוקרים מאוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה ומן האוניברסיטה העיונית של מרכז סין בווהאן התמקדו בזן של וולבכיה המקצר את תוחלת החיים של זבוב הפירות, הפונדקאי הטבעי שלו. המדענים הצליחו להחדיר את החיידק לפונדקאי אחר לגמרי, היתוש Aedes aegypti, המפיץ את הנגיף הגורם לקדחת דנגה. המחלה גורמת לתסמינים קשים הדומים לאלה של שפעת ולפריחה בעור. הזן החמור ביותר של המחלה, הפוגע במערכת הדם, עלול לגרום למוות בכ-5% מן המקרים.

נראה שקיצור תוחלת החיים שגורם הוולבכיה אינו פוגע ביכולתם של היתושים להתרבות. למעשה הוא מעניק לנקבות הנגועות יתרון, מפני שהוא הורג את ביציהן של נקבות לא-נגועות שהופרו על ידי זכר נגוע. אבל החיידק עשוי להיות הרסני לנגיף הדנגה שתקופת הדגירה שלו ארוכה: הנגיף זקוק לשבועיים כדי לפלוש לגוף החרק, לשכפל את עצמו, להגיע אל בלוטות הרוק של נקבת היתוש ואז להפיץ את עצמו לפונדקאים אחרים. כך מסביר סקוט או'ניל, חוקר חרקים באוניברסיטת קווינסלנד.

אם יידבק היתוש בזן מקצר החיים של וולבכיה, הוא אולי לא יחיה די זמן כדי שהנגיף, הנוסע הסמוי, יסיים את תקופת הדגירה שלו ויעבור הלאה. נקבות היתוש עוקצות ומקבלות את מנת הדם הראשונה שלהן, העלולה להדביק אותן בנגיף דנגה, יומיים לאחר שהן בוקעות מן הביצים. הדבר משאיר אפוא חלון זמן קצר של 21 עד 27 ימים, שהוא משך תוחלת החיים של יתושה נגועה בוולבכיה, המגביל מאוד את יכולתו של הנגיף לדגור ולהתפשט.

החוקרים גילו עוד תופעת לוואי מפתיעה. יתושות נגועות ניסו לעקוץ מתנדבים אנושיים בתדירות גבוהה יותר, אבל לא הצליחו למצוץ את דמם. בבחינה מדוקדקת יותר גילה הצוות שחדק העקיצה נעשה גמיש ואינו מצליח לחדור מבעד לעור.

זו הייתה הפתעה נעימה ולא צפויה, אומר או'ניל, מפני שיתושה שאינה מסוגלת לעקוץ גם אינה מפיצה את קדחת דנגה, או כל מחלה אחרת. "אנחנו מדברים על קיצור תוחלת החיים ב-50%, אבל למעשה היתושות נחשבות למתות אם הן אינן מסוגלות להחדיר את החדק שלהן לתוך זרועו של אדם," הוא אומר.

המחקר משך תשומת לב ניכרת, בייחוד בצפון הרחוק של קווינסלנד, השרוי בעיצומה של התפרצות קדחת דנגה. השיטות המשמשות היום לריסון המחלה מתמקדות בחיסול אתרי ההתרבות החביבים על היתושים במכלי מים, מסביר סקוט ריצ'י, חוקר חרקים רפואי במשרד הבריאות של קווינסלנד ובאוניברסיטת קווינסלנד. אבל המשימה אינה פשוטה.

חיסול אתרי ההתרבות "דורש הרבה מאוד עבודה מפני שצריך לעבור מבית לבית ולנסות להיפטר ממכלי מים, וברבים מן האזורים האלה המכלים מאחסנים מי שתייה שאנשים זקוקים להם", אומר ריצ'י. ואם השיטה הזאת יעילה במידה סבירה באזורים העירוניים של אוסטרליה, הרבה פחות מעשי, או בטוחליישמה בשכונות העוני הצפופות של ריו דה ז'נרו בברזיל, למשל. במקומות כאלה, רב הפיתוי להשתמש בבקרה ביולוגית, כמו זו המתאפשרת באמצעות חיידקי וולבכיה המפיצים את עצמם באופן טבעי.

שימוש בוולבכיה נראה מושך אף יותר בבקרת מחלות אחרות המועברות על ידי חרקים, כמו מלריה ומחלת השינה המועברת בזבובי צה-צה. פילריאזיס היא מחלה העשויה לשמש מטרה טובה במיוחד מפני שתולעים הטפילות הגורמות לה דוגרות במשך "זמן ארוך מאוד", אומר רמאקרישנה א' ראו, מומחה לחקר טפילים מולקולרי בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. אבל ראו מעיר שההצלחה הייתה במעבדה, והוא שואל: "מה יקרה אם באמת נחדיר יתושים נגועים בוולבכיה לשטח"?

או'ניל ועמיתיו מתכוננים לניסויי שטח כאלה. הם מתכננים להכניס יתושי בר לא נגועים לכלובים של יתושים נגועים, שיוצבו בחוץ, כדי לראות אם זן הוולבכיה ישתלט על האוכלוסייה בתנאים טבעיים. (למרבה המזל הזן הזה אינו גורם לשינוי מין, כפי שעושים זני וולבכיה אחרים, כמו אלה המדביקים טחביות, כי אז היה הדבר מקטין את הכשירות האבולוציונית של האוכלוסייה הנגועה). החוקרים מקווים שהיתושים נושאי הוולבכיה ישתלטו בהדרגה על האוכלוסייה, וכך יסלקו מן העולם את הנוסעים הסמויים המזיקים לאדם שהיתושים נושאים.

הכתבה התפרסמה בגיליון יוני של "סיינטיפיק אמריקן "