חסד מופלא

ראשית צריך לבקש שישדרו מהר שוב, והפעם במשבצת קצת יותר נצפית מזו של כמעט-חצות, כשרוב הצופים כבר עייפו מבידור ושערוריות גם יחד. כי "בקשר ליוסי" ששודר אמש (ב') במסגרת "רצועה מהחיים" בערוץ 2, הוא סרט יפהפה וקורע לב שישלח את אחרוני הציניקנים להתפתל בנדודי שינה תוך כדי שהם תוהים על מהותה של האנושיות ועל גדולתה של הרוח, וזה לא קורה בכל יום או חודש בטלוויזיה מסחרית.

יוסי סמואלס היה בן עשרה חודשים כשאמו מלכי הלכה לחסן אותו בטיפת חלב. התרכיב של המשולשת היה פגום. כה פגום, עד ש–220 ילדים נפגעו ממנו ב–1977 בכל רחבי הארץ. רובם מתו. מי ששרד, קיבל עסקה ובה חיים איומים: עיוורון וחרשות, שיתוק כללי, קיום של צמח.

"בקשר ליוסי". לא עוד מסמך-אנושי-מזעזע (צילום: ערוץ 2)

יוסי איבד את ראייתו, שמיעתו ושליטתו המוטורית בתוך ימים ספורים אחרי קבלת החיסון. מכאן החל מסע של 30 שנה להשיבו אל חברת בני האדם, אבל יופיו של הסרט טמון בכך שיוצריו סירבו להציג לכם מסמך-אנושי-מזעזע שיגרה את שק הדמעות. במקום זה, המצלמה מתמקדת בפניו של יוסי כשהוא מחייך ומדבר – בקושי ובייסורים, אבל מדבר – על חיבתו לבחורות בלונדיניות, על הצורך שלו בחברה, על כך שהוא "מחזק" את "הילדה החמודה", אשה צעירה שהיא צמח, שנפגעה כמוהו, שהוא נוסע "לראות" אותה ומבקש לנגוע בה כדי להעניק לה נחמה.

בזכות העקשנות

הלן קלר, כולנו יודעים, היתה עיוורת וחרשת, אבל לפחות היה לה כושר תנועה עצמאי. יוסי נזקק לתמיכה פיזית כדי לצעוד והוא מתעקש לרוב לעשות זאת לבד. בכלל, הוא מתעקש לחיות: כך היה גם כשלא הצליח כלל לתקשר עם העולם וכשנאמר להוריו שכדאי להם להוציא אותו מהבית, אבל הם לא הקשיבו לחכמים הגדולים, דורשי טובתם.

משפחת סמואלס היא משפחה עקשנית נורא. הם נדדו עם יוסי מעבר לים אבל לא מצאו לו מזור שם, ובשובם לישראל התעקשו על זכותו ללמוד בבית ספר במקום להיות חוסה קטן במוסד. כשהיה בן שבע, מורתו שושנה ווינשטוק, בעצמה חירשת, ראתה כיצד הוא מבין לראשונה כי "שולחן" הוא מילה, וכי לכל הדברים יש גם מילים שמייצגות אותם.

מכאן החלה שיבתו של יוסי אל חיי בני האדם, מסע מפרך והרואי שנמשך עד היום: הוא אינטליגנטי לעילא וניחן בחוש הומור ובשובבות ילדותית מכמירת לב, הוא מקיים מצוות אבל גם קצת בועט בהן, הוא נלחם ונלחם ומחייך, ובאורח פלא הוא מעניק למשפחתו כוחות נפש עצומים שמאצילים גם על הסרט הזה, שהופך מסיפור טראגי לכזה שקשה לקשור לו סופרלטיבים, כי המילים נגמרות.

קשיים בלתי נתפסים

הן נגמרות כשיוסי בוכה ושואל, בשפת הסימנים המיוחדת לחרשים עיוורים, "למה". כשמתברר שמדינת ישראל התנערה מאחריותה לנפגעי החיסון. כשמשפחתו של יוסי מביאה אותו לשדכנים בתקווה שיימצא לו זיווג הגון ובהבנה עד כמה זה קשה. כשיוסי נפרד מדבירה, שהיתה מדריכה שלו ואהבת חייו, אבל נישאת לאריק שגם הוא טיפל בו. לבנם הראשון יקראו יוסי. כשאל המצלמה מתלווית מוזיקה עדינה, שכמו מלטפת את צילומי התקריב הבוטים של יוסי, על העיוותים בפניו והשתלים באוזניו וחיוכו הענק.

זהו סרט שמשוך עליו חוט של חן וחסד בזכות הנפשות הפועלות וכוחן וסירובן להתלונן. הקלישאה האופטימית אומרת כי ילדים עם צרכים מיוחדים ירדו לעולם כדי להפוך את הבריאים והעצמאים לאנשים טובים יותר. "בקשר ליוסי" מציע את האופציה הזו גם לצופיו, בסרט שהוא מסע לגילוי משמעות כבוד האדם.

אמו של יוסי נדרה נדר, שאם בנה יוכל לתקשר עם סביבתו היא תסייע למשפחות אחרות שנאלצות להתמודד עם קשיים כמעט לא נתפסים בגידולו של ילד שגורלו מסובך והפכפך כשל יוסי. מן הנדר נולד ארגון "שלווה" שכבר סייע לאלפי ילדים ולמשפחות המותשות שלהם. אם לא ראיתם את הסרט, תוכלו להכיר את יוסי באתר. הוא חובב מכוניות, מומחה לטעימת יינות והגיע אפילו לבית הלבן, למסיבת חנוכה אצל ג'ורג' בוש. ככל הידוע לי, עדיין לא מצא כלה, אבל נחישותו ואהבתם הענקית של בני משפחתו תמשיך להצעיד אותו הלאה, לאן שירצה להגיע, הרבה מעבר למה שנראה כיכולת שלו. יוסי הוא גיבור, ו"בקשר ליוסי" הוא מחווה טלוויזיונית נפלאה לגבורה הזאת. תודה לאבי המי הבמאי ועידן רגב המפיק על ההזדמנות לצפות ברגעים מחייו.