לא פה ולא שם: שבט הטראבין בין עומר לסדן
הקמת כפר חדש לשבט הטראבין נועדה לפתור את הסכסוך הארוך בינם לשכניהם מהיישוב עומר. אולם אלה שעברו מספרים על מצוקת עבודה ובתים לא גמורים ואלה שנשארו חוששים מהריסת בתיהם. בעומר מבטיחים: מי שלא יתפנה - יפונה
בכפר הישן טראבין פזורים שורה של מבנים הרוסים, זכר לימים בהם בני השבט הבדואי היו מאוחדים, לפני שתושבי היישוב היהודי עומר ושכניהם מטראבין הכריזו מלחמה אלה על אלה. מאז התפלגו התושבים, כשרבים הסכימו לעזוב בעוד שאחרים בחרו להישאר. הם מספרים כי בעבר היו יחסים טובים יותר עם השכנים היהודים, כשראש מועצת עומר היה מגיע לביקורי נימוסים. היום הוא בא לבקר רק כדי לתלות צווי הריסה למבנים שעדיין עומדים על תילם.
לפני ארבע שנים נראה היה שמערכת היחסים העכורה בין עומר לטראבין דווקא צועדת לכיוון הנכון. בתום משא ומתן שנמשך כמעט עשור נחתם הסכם שאפשר את המעבר של בני שבט טראבין אל היישוב החדש שלהם, מצפון לבאר שבע ומדרום לעיר הבדואית רהט. כל משפחה קיבלה פיצויים בסך 180 אלף שקלים ומגרש בגודל דונם לבניית בית. אלא שסכסוכים פנימיים בין הפלגים השונים בשבט טרפדו את המעבר של כולם ליישוב החדש. כיום נותרו כמה מאות מבני השבט, שקיבלו את הכינוי המפוקפק "מורדים", משום שסירבו לחתום על ההסכם ולעבור ליישוב החדש.
בחודשים האחרונים חלה תפנית לרעה, כשנקודת השיא היתה הצתת מטוסו הפרטי של ראש המועצה, פיני בדש. קדמו לכך שורה ארוכה של ארועים: מכוניתו של בדש הוצתה בשלושה מקרים שונים; רימון הושלך לעבר בניין מועצת עומר; שלושה קבלנים הוברחו מאתר העבודה לבניית שכונה חדשה בעומר, שבו יושבים כעת בני הטראבין; כמה מכוניות פרטיות הוצתו ביישוב עומר; וכן דחפורים ומשאיות עלו בלהבות.
מטוסו של בדש נשרף כליל (צילום ארכיון)
המפקד החדש של מחוז הדרום במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, ביקש עם כניסתו לתפקיד להחזיר את הסדר לנגב. באחרונה הוא הורה להקים "מפקדה משימתית" שתחקור את שורת מקרי ההצתות בעומר. תושבי טראבין מכחישים כל קשר לאירועים, אך לא ניתן לטעות בנוכחות המשטרתית המוגברת באזור. אנשי הטראבין טוענים כי השוטרים מתנכלים להם ומטרידים אותם. כמה מהם אף נעצרו בחשד למעורבות בהצתת מטוסו של בדש ובאיומים על קבלנים.
בניית הבית לא הושלמה, המשפחה גרה באוהל
האחים אנואר ועבאד טראבין נאבקים זה חמש שנים בתוכניות לפנות את משפחתם מהאדמות הסמוכות לעומר. על השטח שבו הם מתגוררים אמורה לקום שכונה חדשה של היישוב היהודי המיועדת לאנשי הקבע בצה"ל. "אם בית המשפט יאלץ אותנו לעזוב - נעזוב", מצהיר אנואר טראבין בביתו הצנוע. "אבל גדלתי פה, סבתי שגידלה אותי מתה בבית הזה, בידיים שלי. זה הבית שלי. אני אוהב אותו".
בטראבין אין תשתיות נאותות. הילדים משחקים בחוץ על הריסות הבתים של שכניהם לשעבר שהסכימו לעבור ליישוב החדש. "חלק מהאנשים שעזבו באים לבקר אותנו מדי שבוע", אומר חאלף טראבין, שהחליט להישאר על אדמתו. "אין להם עבודות. את הכסף שהם קיבלו הם בזבזו על בתים שבנייתם לא נגמרה. לכן, הם רק יושבים ומחכים. לא הייתי רוצה לגמור כמוהם".
חסן טראבין, אחד מבני השבט שעבר ליישוב ליד רהט ביחד עם שתי נשותיו וילדיו הסביר בשיחה עם ynet כי הוא מתקשה להשתקע בביתו החדש . "שכנעו אותנו שפה יהיה לנו יותר טוב", הוא אומר, "קיבלנו 180 אלף שקל ומגרש. בנינו שלדי בתים שפשוט תקועים שם. יש לי בית, אבל לידו יש אוהל שבו אנחנו מתגוררים. הילדים שואלים אותי בכל יום למה עברנו. עשיתי טעות כשעברתי". חסן מגיע מדי שבוע לביקור במקום ההתיישבות הישן, אבל יודע שלשם הוא כבר לא יכול לחזור.
הסוס והאוהל התחלפו בארנונה וחשמל
ממבט ראשון נראה כי היישוב טראבין מציע חיים טובים יותר לתושבים. במקום נסללו כבישים מסודרים והוקמו בית ספר, מגרשי כדורסל וכדורגל לילדים, קופת חולים, גן ילדים ומתנ"ס שעדיין בבניה - כל השירותים שלא קיימים בכפר הישן. אולם כשבוחנים את הבתים החדשים שנבנו שם מגלים שרבים מהם לא הושלמו. חורים גדולים נמצאים בבתים, במקום חלונות ודלתות. ליד אותן וילות עם גימורי אבן יוקרתיים, מגלים פחונים ואוהלים שבהם גרות חלק מהמשפחות.
הניסיון להעביר ליישוב קבע שבט שלם, שהתרגל לחיות באוהלים ומבנים ארעיים, גבה מחיר. חלק מתושבי יישוב טראבין החדש "גילו" כי כספי המענק לא מספיקים לבניית בתים בגובה שלושה וארבע קומות, עם גימור יוקרתי למראה. ענאם טראבין, שעבר עם אשתו מליכה, מתגורר במחסן ליד ביתו הלא-גמור. הם מביעים שביעות רצון מגומגמת מהמעבר, אך עדיין מתגעגעים לביתם הישן. "בית זה לא הכל", מסביר ענאם, "צריך גם נפש".
בתים לא גמורים. היישוב החדש של בני הטראבין (צילום: הרצל יוסף)
לא כולם מצרים על המעבר ליישוב קבע. עודה א-סאנע, שעבר לאחרונה ליישוב החדש, שמח להשאיר מאחוריו 40 שנות מגורים בפחונים ואוהלים. "סיימתי פרק מאוד עגום וקשה בחיים שלי", הוא מדגיש. "אני מתחיל כעת דרך חדשה. כששואלים אותי אם אני מרוצה, אני אומר שזה לא שחור ולבן. זה לא שכאן טוב ושם לא טוב. אבל לפחות עכשיו הילדים שלי לא יחיו באי-ודאות ובמצב ארעי כפי שחייתי אני. המעבר הוא אמנם קשה עבור רבים וייקח להם זמן עד שיסיימו את הבנייה, אבל אני חושב שבסופו של דבר הם יסתגלו למצב, ליישוב של קבע. השינוי הזה חייב היה לקרות".
מוסא טראבין-אלסנע, חבר מועצת אבו בסמה, מאושר מהמעבר אך עדיין חושש למצבם של רבים. "האוכלוסיה במקום אינה משכילה. אלה אנשים פשוטים ולכן צריך לקדם את החקלאות באזור. לאנשים רבים אין עבודה והדבר מוליד ייאוש. הביאו ליישוב החדש הזה בדואים, והם עדיין בדואים. פעם היה להם אוהל, אשה וסוס. היום הם מגלים שצריך לדאוג לארנונה, לחשבון החשמל ולכל מיני דברים שלא היו להם בעבר. לא הייתי רוצה לחזור למצב הקודם. החיים יפים, אבל צריך לדעת איך לחיות אותם. בכל דבר יש טוב ויש רע".
ראש מועצת עומר: "הם מתנהגים כמו חיות טרף"
בצד השני, יש מי שלא מתרשם מתלונותיהם של השכנים לשעבר, שחתמו על ההסכם ועזבו מיוזמתם. "הבדואים קיבלו פיתרון פנטסטי לבעיה שלהם", טוען אלי ארמון, יו"ר עמותת אדריכלים בנגב ותושב עומר בעצמו. "נתנו להם פיתרון מכובד והוגן ביישוב קבע, עם תשתיות ברמה גבוהה ומוסדות ציבור כנדרש. במקום שימשיכו לגור בתנאים הנוראיים בהם חיו בכפר הישן, כאן הם מקבלים מקום מגורים מכובד. אם ינהלו אותו נכון, הוא יכול אפילו להידמות לעומר. המהלך הזה יוכיח עצמו כאחד הפתרונות היפים והטובים ביותר שניתנו לקבוצה של בדואים אי-פעם במדינת ישראל".
ראש המועצה בדש בטוח שכל אותם תושבים שנותרו מאחור יאלצו להתפכח בסוף. הם יתפנו או יפונו, מה שיבוא קודם. "שיהיה ברור - אף אחד מהם לא יישאר בשטח. השכונה החדשה של עומר תקום. הם מתנהגים כמו חיות טרף - איימו על קצין הביטחון של המועצה שירצחו אותו, הם מאיימים על קבלני עבודות העפר, שמפחדים להגיש תלונות. רק השבוע ברח עוד קבלן, בדואי בעצמו. הלכתי בעצמי להדביק צווי הריסה על המבנים שלהם כדי שחס וחלילה לא יתנכלו לעובד מועצה שבא לעשות את עבודתו".
המאבק של תושבי הכפר הישן של טראבין זכה לסיוע מצד גורמים רבים. אפילו חבר הכנסת דב חנין (חד"ש) ביקר במקום כדי להביע את תמיכתו באוכלוסייה המקומית. "מדובר ביפי נפש שלא מבינים מה באמת קורה פה", אומר בדש ומתייחס בביטול לתמיכת חנין וחבריו. "השבט הזה קיבל פיצויים מוגדלים, מה שאף בדואי בנגב לא קיבל. לצערי, הם לא רוצים לעבור ליישוב החדש שמוכן לקלוט אותם".
הפגנה משותפת נגד הפינוי (צילום: הרצל יוסף)
בני השבט שנותרו מאחור חיים בצל איום הריסת בתיהם. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את הערעור שהגישו נגד פינויים בכוח. ערעור דומה שהוגש על ידי שבט אבו ענאם ומשפחה נוספת, היושבים אף הם על שטח המיועד להרחבת עומר, נדחה. בדואים אלה נתקלו בחוסר רצון מצד תושבי טראבין שכבר עברו
ליישוב החדש. השופטת דפנה אבניאלי קבעה כי המניע להחלטתם להישאר הוא אינטרס כספי בלבד ולכן דחתה את פנייתם. בני השבט טענו בערעור כי מעבר ליישוב הקבע יוביל למלחמת דמים בתוך הטראבין, אך השופטת לא קיבלה את טענותיהם. כעת הם מבקשים רשות ערעור מבית המשפט העליון וממתינים להחלטה בנושא.
אז מה הפתרון? בית המשפט עתיד להחליט בקרוב מה יעלה בגורלם של בני השבט שבחרו להישאר מאחור. עבאד טראבין סבור כי הפתרון הטוב ביותר הוא לאפשר לו ולשכניו להישאר בכפר הישן ולהקים שם שכונת מגורים. אפילו ביישוב עומר יש מי שתומך במאבקם ורק לפני שבוע נערכה הפגנה משותפת של יהודים ובדואים נגד הפינוי. ראש מועצת עומר בדש צפה בהפגנה מרחוק כדי לא להתסיס את ההמון. אבל ההפגנות לא באמת מטרידות אותו. בדש משוכנע שאת הקִדמה לא ניתן לעצור. ואולי, במקרה הזה, גם לא את אנשי הקבע.
לפנייה לכתב/ת 
