בתקווה שחיזבאללה ינצח
אם הארגון יזכה בבחירות בלבנון, ייתכן שדווקא ישראל תצא נשכרת מכך, כשמצבו האסטרטגי ישתנה לרעה
תושבי לבנון יצביעו בקלפי בשיטת בחירות מורכבת, שמשקללת את מעמדן היחסי של העדות השונות כדי לאפשר לכולן ייצוג בפרלמנט. הן מוטות במידה רבה על ידי מספר משפחות מרכזיות כגון משפחת ג'ונבלאט, חרירי, ג'מאייל ואחרות. אולם למרות כל אלה, לבנון קרובה לדמוקרטיה יותר מכל מדינה ערבית אחרת. לכן התוצאות עדיין אינן ברורות והגוש השיעי בראשות חיזבאללה עלול לנצח. זו יכולה להיות דווקא התפתחות חיובית מבחינת ישראל.
לקראת הבחירות התארגנו שני גושים של מפלגות עדתיות, האחד בראשות סעד חרירי (הסוני) ובהשתתפות מפלגות נוצריות ודרוזיות, והשני בראשות חסן נסראללה (השיעי) ובהשתתפות מפלגות שיעיות, לצד מפלגתו של מישל עון (הנוצרי) וקבוצות נוצריות אחרות שעלולות להטות את הכף לכיוון חיזבאללה.
במילים אחרות, בשבוע הבא אנו עלולים להתעורר למצב שבו לבנון נשלטת בידי קואליציה שהגוף החזק בה הוא חיזבאללה. לכאורה זהו סיוט ישראלי. לא די שבגבולנו הצפוני יש כוח שהממשלה המקומית אינה שולטת בו והוא מצויד במיטב הנשק האיראני, עתה הכוח המחתרתי הזה הופך לממשלתה של המדינה. אסטרטגים מקומיים ודאי כבר מחשבים את המשמעות של מצב פוליטי כזה למקרה שתתלקח מלחמה בין ישראל ובין איראן. הרי סביר להניח שבמצב כזה לבנון תתקוף את ישראל בעוצמה.
אין ספק שאם אכן יכלו כל הקיצין, תפרוץ מלחמה כזאת. חיזבאללה יתקוף. בין אם יהיה בממשלה ובין אם לא. אין גם ספק שעיקר אמצעי הלחימה שיופעלו במלחמה כזאת יוצאו בכל מקרה מתוך מחסני הנשק של חיזבאללה ולא של הצבא הלבנוני, שעיקר ציודו הגנתי והוא אינו מאיים על ישראל בשום צורה.
הגעתו של חיזבאללה לשלטון איננה משנה במידה רבה את האיום על ישראל. מצד שני, היא משנה באופן קריטי את מצבו האסטרטגי של הארגון – לרעה. עד היום כוחו נבנה על מה שמכונה בפיו "אל-מוּקַאווַמה"' או "ההתנגדות". מטבע הדברים, ההתנגדות המבוססת על לוחמת גרילה, היא טקטיקה הנקוטה בידי ארגונים, לא בידי ממשלות ריבוניות.
במידה מסוימת זה היה גם ההבדל בין הכישלון היחסי שלנו בלבנון להצלחה היחסית שלנו בעזה. כאשר מדובר בארגון מחתרתי הוא יכול להבדיל את עצמו מן המדינה שבה הוא פועל וכאשר הוא תוקף יש בעיה מוסרית בתקיפת הממשלה שאיננה אחראית לפעולותיו, גם אם היא נעדרת עוצמה מספקת לרסן אותו. אין הצדקה של ממש לתקוף את הצבא הלבנוני, את ארמון הנשיאות או את תשתיות המדינה, אם הללו אינם חלק מחזבאללה ואינם תומכים בו.
אולם ברגע שקואליציית נסראללה-עון תגיע לשלטון, חיזבאללה לא יוכל יותר להסתתר מתחת לשמלתה של המדינה הלבנונית, ולא יוכל יותר לטעון שפגיעה בתשתיות המדינה, או לחימה נגד הצבא הלבנוני אינן חלק מן המאבק. העול הזה, שיוטל מעתה על כתפי חיזבאללה, יאלץ את הארגון לשקול היטב ובזהירות רבה יותר את מהלכיו ההתקפיים.
הזיהוי המוחלט של חיזבאללה עם המדינה הלבנונית מעציב אולי מבחינת סיכויי השלום באזור, וודאי לא תענוג גדול מבחינתם של רבים מהלבנונים השואפים לחיות בשלום וחוששים ממדינה נוסח איראן, אולם מבחינתה של ישראל זהו מהלך המגדיל את בטחונה.
פרופ' דרור זאבי, המחלקה למזרח התיכון, אוניברסיטת בן-גוריון
לפנייה לכתב/ת 
