איך נזכה לטלוויזיה מצויינת?

הדיונים הנמרצים על עתידו של ערוץ 10 גולשים למעין שגרה, שנמשכת כמעט מאז לידתו בחודש ינואר 2002. ספק אם יש עוד ערוץ טלוויזיה שממחיש את המחזוריות במדיניות התקשורת השלומיאלית בישראל: תחילה לוחצים להקים ערוץ ומציגים דו"חות אופטימיים של היתכנות כלכלית. בהמשך מתחרים על זיכיון שידור ומבטיחים שמיים וארץ, ולאחר הזכייה מנהלים משא ומתן בלתי פוסק על הקלות בזיכיון.

מסע לחצים משולב ומתוזמר היטב קדם לעצם ההחלטה להקים ערוץ טלוויזיה נוסף במימון מסחרי. גורמים בתעשיית הפרסום חברו לגורמים מקצועיים ופקידים במשרד המשפטים ובמשרד התקשורת. הללו הציפו את השיח הציבורי בנימוקים קולניים של צורך בערוץ נוסף על מנת ליצור תחרות ולהוריד את תעריפי הפרסום בערוץ 2. שיקולים אחרים של טובת הצופים נדחו בזלזול כבלתי רלוונטיים ומיוחסים לאנשי אקדמיה מנותקים מן המציאות. כך גם נפסל על הסף הרעיון לאפיין את הערוץ החדש בדמותו של channel 4 בטלוויזיה הבריטית, דהיינו, ערוץ טלוויזיה ייחודי שאינו מתחרה אלא משלים את הערוץ הפופולרי.

אימוץ הדגם הבריטי היה מיטיב עם הצופים ועם איכות הטלוויזיה בישראל בכלל, אך לא עם אנשי התעשייה שהפעילו לחצים בלתי נסבלים על מקבלי ההחלטות, והתעקשו להקים עוד ערוץ טלוויזיה. שכן ערוץ 4 ישראלי יכול היה להיות רווחי. זול יותר להפיק אותו, יש לו קהלי צופים מזוהים ולכן הוא עשוי למשוך מפרסמים. בנוסף, ביכולתו של ערוץ טלוויזיה מאופיין היטב ושונה מערוץ 2 לטפח יצירה איכותית משוחררת מאימת הרייטינג וגם להוות תחליף לטלוויזיה הכללית הגוססת, הלא היא ערוץ 1.

המשגה הבסיסי במיצוב הערוץ החדש כמו הוכיח בדיעבד שמחלות ילדות אינן ייחודיות רק לטלוויזיה הציבורית. משבר רדף את משנהו כבר מבראשית. תחילה ביקשו לספק את הגורמים האינטרסנטים ולחלק את זיכיון השידור בין שני זכיינים – שידורי עדן וישראל 10. אלא שאחד הזכיינים קבל רגלים קרות והערוץ נותר בידי זכיין אחד, החל מסוף חודש אוגוסט 2002. מאוחר יותר אישרה הרשות השנייה מיזוג בין שני הזכיינים, מיזוג שלא הושיע לזמן רב.

עקב קשיים כלכליים, בחודש אפריל 2003 הערוץ הוכנס להקפאת הליכים במשך כשנה. בהזדמנות זו ניתנו הקלות שוות ערך כספי לערוץ ונמחק חלק מחובותיו בהפקות. במקום לנצל את מחוות הרגולטור למיצוב הערוץ מחדש, הבעלים והמנהלים ניצלו לרעה אם ההטבות הכספיות והחלו במסע מטורף של רכש טלנטים במחירים גבוהים.

התחרות ראש בראש וחסרת סיכוי עם ערוץ 2 גבתה מחיר גבוה, לאו דווקא כלכלי. התחרות המחריפה בין שני הערוצים על רייטינג ומפרסמים, הנמיכה את הסטנדרטים התרבותיים של הטלוויזיה והאיצה תהליך של בידור זול, בכלל זאת בידורידע (infotainment) של אקטואליה וחדשות.

ספק אם הקלות נוספות יושיעו את ערוץ 10 מהמלכודת אליה נקלע מחוסר שיקול דעת, כפי שספק אם מיצוב מחדש של הערוץ ברוח ערוץ 4 ישראלי עודנו רלוונטי. מה שהיה נכון לפני שבע שנים, נס לחו בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית. צופים המעוניינים בתכנים איכותיים – בסרטי תעודה או במשדרי תרבות ובמוסיקה יכולים למצוא את מבוקשם בערוצי נישה מקומיים או זרים דוגמת Arte או Mezzo.

נותר רק הלקח, שהלוואי ויחסוך מחדלים נוספים בעתיד: בתחום התקשורת, כבכל תחום אחר, אין להיכנע ללחצים רגעיים של קבוצות אינטרס רבות השפעה ללא בחינה יסודית ואחראית.

פרופ' דן כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון.