טוב שם טוב מסרט טוב
הסרטים האלה לא מגיעים לבתי הקולנוע (אלא ישר לדיוידי), יש להם שמות דומים מדי לשוברי קופות הוליוודיים (למשל "הטרנסמורפרס"), והם דלי תקציב. תכירו את ה"מוקבסטרס", את מי שהמציא אותם וכמובן, את הקשר הישראלי
"The Terminators" אינו בודד במערכה: "Snakes on a Train", "The Transmorphers", "The Da Vinci Treasure" ו"Alien Vs. Hunter" – כל אלו הם חלק קטן מההספק הקולנועי המדהים של אנשי ה"אסיילום" בארבע השנים האחרונות.
"The Terminators". כמו "שליחות קטלנית", בערך
בארצות הברית הסרטים הללו זכו לכינוי הלא-ממש-מחמיא - "Mockbusters", כשהכוונה לסרטים שלא מגיעים לבתי הקולנוע, בעלי שמות כמעט זהים להפקות הוליוודית גדולות, במטרה לנצל את ההצלחה של המקבילה עתירת התקציב לצרכי שיווק. ברוב המקרים, זה גם עובד להם.
בגלל המלחמה ההיא
כמו כל סיפור הצלחה בלתי ייאמן, גם המוקבסטרס, או לפחות אלה המודרניים, הגיעו לעולם באופן מקרי לחלוטין. תאמינו או לא, אבל "אסיילום" בכלל החלה את דרכה כחברת הפצה של סרטי איכות אירופיים בדי.וי.די. "די מהר גילינו שזה לא ממש רווחי", מספר דיוויד לאט, ממייסדי "אסיילום" ומי שחתום על 14 תסריטים בעשור האחרון ועל הפקתם של יותר מ-70 סרטים שיצאו מהחברה. "אף אחד לא רוצה לראות סרטים אמנותיים. כולם אומרים שהם רואים אותם אבל בפועל אין לזה שוק".
"Alien Vs. Hunter" מול המקבילה ההוליוודית. הכל התחיל במקרה
החברה, שהוקמה בקליפורניה באמצע שנות ה-90 על ידי לאט ושותפיו, ניסתה לשנות כיוון והחלה להפיץ סרטי אימה דלי תקציב. משלב מסוים, החליטו בחברה לא להסתפק רק בהפצה, והחלו גם להפיק את הסרטים. משם, הדרך להולדתה של תופעת המוקבאסטרס היתה קצרה.
"היה לנו הסכם עם בלוקבסטר, שהיו מוכרים את הסרטים שהפקנו", משחזר לאט. "באחת הפגישות שלנו ב-2005, סיפרנו להם שחשבנו להפיק עיבוד ל'מלחמת העולמות' של ה' ג' וולס אבל ירדנו מהרעיון אחרי שגילינו שסטיבן שפילברג מתכוון להוציא לאקרנים עיבוד משלו. בבלוקבסטר דווקא התלהבו מהרעיון והם היו אלה ששיכנעו אותנו לעשות את הסרט בכל זאת. 'מלחמת העולמות' הפך ללהיט הגדול ביותר שלנו עד אז.
"החלטנו לעשות ניסיון שני: הוצאנו סרט על קוף ענקי שנקרא 'King of The Lost World', והוצאנו אותו בדי.וי.די במקביל לצאת הסרט 'קינג קונג' של פיטר ג'קסון לבתי הקולנוע. המכירות היו מטורפות ושוב שינינו את המודל העסקי שלנו. בערך בשלב הזה זכינו לכינוי 'מלכי המוקבסטרס' בכתבה שפורסמה עלינו ב'ניו יורק פוסט'".
"Snakes on a Train". קשר ישיר בין הצלחת המוקבסטר לזו של המקור
שני הניסיונות הללו הפכו לקו המנחה של החברה ובארבע השנים שחלפו מאז, כמעט כל שובר קופות גדול שיצא לאקרנים בארצות הברית זכה לטפיל מוקבסטרי שהתלווה אליו. כך נולדו "Allan Quatermain and the Temple of Skulls" (על משקל "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח"), "100 מיליון לפני הספירה" (שיצא במקביל ל"10,000 לפני הספירה"), "The Day The Earth Stopped" (במקום "The Day The Earth Stood Still") ועוד רבים וטובים.
איך אתם בוחרים את הסרטים עליהם אתם מבססים את המוקבסטרס?
"זה לא מדע מדויק. הרבה מזה נובע מהבקשות של הרשתות שמשווקות את הסרטים שלנו. אנחנו מגיעים עם רעיונות ובהתאם לצרכים של המפיצים, אנחנו בוחרים על איזה סרטים ללכת. המטרה היא לשמור על לקוחות מרוצים, אז אמנם זה תלוי גם אם אנחנו חושבים שהסרט עליו אנחנו מתבססים יצליח או לא, אבל הרבה מזה מגיע מהם".
ויש קשר בין ההצלחה של הסרט המקורי להצלחה של המוקבסטר? לדוגמה, "Snakes on a Train" היה פחות מצליח מ"The Transmorphers"?
"האמת שכן. זה ממש מוזר, אבל לפעמים נדמה לי שיש ממש יחס ישיר בין ההצלחה של הסרט להצלחה של המוקבסטר המבוסס עליו. המזל שלנו, בניגוד לאולפנים הגדולים, שאנחנו עובדים עם תקציבים מאוד נמוכים (250-700 אלף דולר לסרט), אז אנחנו כמעט תמיד מרוויחים. אבל כן, כשהסרט ההוליוודי הגדול מצליח – המוקבאסטר מצליח, וכשהסרט ההוליוודי מצליח פחות – כך גם המוקבסטר".
אז "The Terminators" הוא למעשה אכזבה בקופות?
"'The Terminators' מצליח אבל לא כמו שציפינו. זה באמת הפתיע אותנו ש'שליחות קטלנית: התעוררות' לא ממש הצליח בבתי הקולנוע, ואין ספק שזה משפיע גם על הסרט שלנו, שרחוק מלהיות להיט".
הקשר הישראלי
ההצלחה של המוקבסטרס הובילה גם להתרחבות של החברה ופנייתה לשווקים חדשים. כיום, לצד אותם סרטים, הם מפיקים גם סרטים עבור ערוץ ה-Sci-Fi האמריקני וגם סרטים דתיים-נוצריים. אחד מהם, "Countdown: Jerusalem", סרט אפוקליפטי עמוס במסרים דתיים, אפילו צולם כאן בישראל. "זה היה באוקטובר האחרון, לא הרבה זמן לפני שכל הבלגן בעזה התחיל", מספר לאט. "בדיעבד היה בזה משהו קצת מפחיד, אבל זו היתה חוויה מדהימה, והסרט הזה הוא בעיניי אחד הסרטים הטובים ביותר שלנו".
"Countdown: Jerusalem". כמו סרט סטודנטים
"זו היתה חוויה הזויה לחלוטין", מספר השחקן הישראלי יאיר להמן ("תמרות עשן"), שלקח חלק בצילומים. "הגעתי להצטלם לסרט אמריקני ומצאתי את עצמי בעיצומה של הפקה חלטוריסטית למדי שנראתה כמו סרט סטודנטים. זה היה סרט אפוקליפטי-נוצרי עם עלילה מופרכת לחלוטין.
"גילמתי שם ישראלי עם שם של ערבי, 'חניפה'. גיליתי את זה רק כמה שעות לפני הצילום, כשנתנו לי את התסריט. שאלתי אותם מה הקטע של השם, והם אמרו: 'מה זאת אומרת? זה שם ישראלי'. הסברתי להם שזה לא ממש שם נפוץ, אבל הם כבר צילמו קטע בלוס אנג'לס שבו מוזכר שמה של הדמות ואי אפשר היה לשנות את זה.
"קיבלתי עותק של הסרט, וזה היה מאוד מצחיק. יש סצנה שבה אמורים לראות את הדרך מנתב"ג לירושלים, אבל זה די ברור שהם צילמו את זה בשטחים, עם מחסומים וחיילים בכל פינה, כאילו ירושלים היא איזה מחנה פליטים. בסופו של דבר, הייתי שמח לעבוד איתם שוב, רק שבפעם הבאה יקחו אותי להוליווד".
הכל בשביל הצופים
עם כל ההומור שכרוך בדבר, ברור שלא כולם מרוצים מתופעת המוקבסטרס. הרשת מלאה בתלונות של לקוחות ממורמרים שהתכוונו לקחת מהספרייה את הסרט המקורי וקיבלו את הגרסה הזולה. האולפנים הגדולים לא ממש
יודעים איך להתמודד עם התופעה ומנסים את מזלם מפעם לפעם באיומי תביעה שמעולם לא הגיעו לבית המשפט. מה שבטוח, עבור חברת הפקות קטנה כמו "אסיילום", שיטת העבודה הזו היא כמו אוויר לנשימה.
"אני לא יודע אם נמשיך לעד עם המוקבסטרס", אומר לאט. "לאורך 13 שנותיה של החברה, הפקנו סרטי אימה, הפצנו סרטים אמנותיים וכן, הפקנו גם מוקבסטרס. אנחנו חברה קטנה ואנחנו הולכים עם מה שעובד. מבחינתנו זה נחמד כי דרך זה יוצא לנו להתנסות בהרבה ז'אנרים שונים. אבל זה לא שאנחנו גונבים מהאולפנים - אנחנו מנסים להציג תוכן משלנו. העניין של השם הוא שיווקי לחלוטין, בסופו של דבר אנחנו פשוט רוצים שאנשים יראו את הסרטים שלנו".
