ככה זה, הפלירטוט מעביר לי את הזמן בסבבה

יש לי שלוש התמכרויות בחיים: האחת לחופש, השנייה לבגדים והשלישית לאהבה.

את ההתמכרויות לחופש התחלתי בטיול הגדול שאחרי הצבא, מאז אני לא יכולה להפסיק ורק מתכננת את הטיול הבא.

את ההתמכרות לבגדים גיליתי כשיצאתי מקשר שמכר לי שאני יפה בכל מחיר, מה שגרם לי סינוור זמני. האמנתי שאני יכולה להשמין, ללכת בלי חזיה, לא להחליף את הפיגמה, לזרוק עלי את הבגד הראשון שאני מוצאת בארון, כל הבגדים מתאימים ומה זה בכלל משנה?! – יש מי שאוהב אותי, ככה כמו, שאני.

שמנתי, הוא עזב, הסינוור עזב יחד איתו, וכך גם התמימות ש"לא משנה איך אני נראית, יש מי שאוהב אותי". הבטתי במראה וראיתי לויתן בבגדים ישנים ובלויים. אז החלטתי להשקיע. גיליתי את כל החנויות הכי זולות בתל-אביב, אלה שהכל ב"כלום כסף", מה שגורם לך לקנות את הכל ולהישאר עם ארנק ריק. הורדתי את השומנים, והיום אני דולפין, שוחה שמחה בים של הזדמנויות. הזדמנויות לסקס, הזמנויות לקשר וכן, גם הזדמנויות לאהבה.

כך חזרה אלי יכולת הפלירטוט שהשקטתי בזמן שהייתי עם החבר ש"אהב אותי כמו שאני", עד שהפסקתי להיות "אני" והפכתי להיות לויתן. האבסורד היה שהחבר הוא זה שהפך אותי ללויתן: פיצות וסדרות אל תוך הלילה, לא לזוז מהבית במסווה של "הכי כיף לנו ביחד מתחת לפוך", ארוחות שחיתות בשביל למלא שתיקות ולחסוך בשיחות.

אבל עכשיו אני כאמור דולפין, ומבטים שורפים אותי כמו קרני שמש בכל פעם שאני יוצאת מהמים לשאוף אוויר או נכנסת לפאב ללגום קצת חיוכים, לפלרטט, להשתרלל, שכל אחד יקיף את המילה המתאימה לו – אני קוראת לזה ליהנות מהחיים. כמו דולפין אני נהנית מהשמש ומחייכת אליה. היא בהתאם מחייכת יותר ויותר, והמבטים (טפו טפו) ממשיכים לחמם.

"זה כיף לפלרטט", אני מסבירה לחברה שנותנת בי מבט של "את שיכורה, שרמוטה, או גם וגם?" הפלירטוט מעביר לי את הזמן בסבבה, מעלה את הביטחון העצמי, עניין של הרגל, למידה והשתפרות. ואם כבר לבד, אז שיהיה בכיף...

יש משהו קליל ב"קשר לא מוגדר"

ופתאום אני מוצאת את עצמי בקשר, קשר כלשהו, "לא מוגדר", כמו שגברים תל אביבים טיפוסיים אוהבים להגדיר, ולומר את האמת - גם אני. יש משהו קליל ב"קשר לא מוגדר", נכון שהוא לא מחייב, אבל מי צריך התחייבות?! קשר הוא לא מכשיר חשמלי. הצבת גבולות וחוקים מעלה את המתח, הציפיות, הלחץ והאדרנלין, כך שאלו למעשה נועדו כדי לשבור אותם. הגדרות ושיחות רק נותנות סיבה לסכר של ספקות להיפרץ.

מדמיינת איך יהיה איתו ומה יכול להיות

פוגשת במקרה חבר של חבר אצל זוג חברים, ומתאהבת בין רגע. מדמיינת איך יהיה איתו ומה יכול להיות, מפלרטטת ומתפלרטטת. מעגל של אנרגיה במסווה של משחק תופסת, ברור לשנינו שמישהו ייתפס, מישהו ייפגע. אני משאירה לו את התפקיד הפיקודי של הגבר, אם הוא רוצה הוא כבר יודע איך לתפוס אותי.

סגרנו את השיחה ב"נראה" ו"ביי". נשארתי שוב לבד עם המחשבות: מה זה בכלל "בחור רציני"?! מתחשק לי להתקשר ולהתעמת עם הביטוי הכל כך לא רציני הזה. "אני בכלל לא מאמינה בבחורים רציניים. מי בכלל רוצה בחור רציני?!" - אני רוצה להגיד לו, אבל לא רוצה להצטייר כמו שרלילה.

באמת חבר'ה, רצינות מוערכת יתר על המידה, מכבידה על הקשר כשהוא רק בהתחלה, כל כך קטן ועדין. הרי כל בחור יהפוך לרציני אם יתאהב בך. בחורים נוטים להגדיר את עצמם כ"לא רציניים" מפני שהם לא רוצים להתחייב. הם מסרבים להאמין שהם באים עם תעודת התחייבות או ציפיות, ושוכחים שגם להם יש תאריך "פג תוקף" על התחת. לא בא להם שתתבעסי להם אם יסתכלו על מישהי אחרת ברחוב. הם מפחדים שתשתלטי להם על החיים ולא תתני להם לצאת עם חברים שלהם ועוד שאר אגדות אורבניות ששמעו מאלה ש"בקשר" ומרגישים קשורים.

הן לא "זונות" אלא מכורות לאהבה

כלפי חוץ אני עוד תל אביבית טיפוסית, פלרטטנית וטיזרית חסרת תקנה. אבל מבפנים אני עוד אחת מכם שמחפשת אהבה.