גדולי הדור, הבהירו החובה לסרב

חלק מהחיילים שקיבלו פקודה וגירשו אנשים מגוש קטיף הרגישו לא נעים עם עצמם ושמרו על קשר עם המשפחות. עם הזמן הסתבר להם שהמדינה לא באמת דאגה לאנשים שהם גירשו והרסו את בתיהם. הפיצוי לא כיסה את הנזק. ההרס שנגרם על ידי החיילים עצמם לא שוקם. חלקם שאלו האם יש להם אחריות אישית על ההרס? פשוט, עניין של מצפון. האם חייל או אזרח שהשתתף בפינוי ובהרס צריך להשתתף בכיסוי הנזקים שנעשו על ידו?

התשובה לשאלה הזאת תלויה בשאלה אחרת. האם הפקודה שניתנה לפנות ולהרוס יישובים הייתה "חוקית". כי אם היא הייתה "חוקית" - הם פטורים מלשלם את הנזק, שהרי "דינא דמלכותא - דינא". אבל אם הפקודה הייתה "בלתי חוקית" – החיילים חייבים לשלם את הנזקים מכיסם שהרי "אין שליח לדבר עבירה". העובדה שאתה שליח - ממלא פקודה של מישהו אחר, לא פוטרת אותך מאחריות לדבר עבירה שעשית.

האם פינוי המאחזים הוא חוקי? 

השאלה הזאת הופכת לרלוונטית יותר בפינוי מאחזים ביהודה ושומרון. כאן השאלה היא מלכתחילה. האם מותר לחייל לפנות ולהרוס בית ביישוב או במאחז כשהנזק המצטבר לבית ולרכוש עלול להגיע לעשרות או מאות אלפי שקלים? האם הוא צריך להרגיש נקיפות מצפון על הריסת מבנה ורכוש שהמדינה לא מפצה עליו כלל? האם חייל שמבצע פקודה שכזאת עלול להיתבע בעתיד על הפעולה שהוא מבצע היום?

אם "דינא דמלכותא – דינא" הרי שהפקודה היא חוקית ורשותה של המדינה להפקיע רכוש לטובת כלל הציבור. אבל אם הפקודה היא לא חוקית – הרי שאסור לחייל או לחיילת להשתתף בפינוי גם במחיר של הליכה לכלא. האיום שמונף מעל ראשו של החייל לא מתיר לו להרוס בית ורכוש של מישהו אחר!

חוקי הממלכה של איזבל

כדאי ללמוד משהו מחכמתם של ראשונים לפני שבאים לקבוע הלכות בנושאים אלו בימינו. הרבה מחשבה הושקעה בשאלה הזאת במשך אלפי שנים. תשובות רבות נכתבו על ידי חכמי ישראל לאנשים ששאלו האם לקיים את פקודת השליט או להתחמק בלי להיתפס. התשובות השונות ניתנו כל פעם מחדש לפי כללי פסיקה שגובשו והתעצבו על ידיהם על פי כללי המוסר הכתובים בתנ"ך.

גם אז נדרשו הנביאים ובעלי המוסר לדון בחוקיות פקודות המלך או המלכה. הדוגמה המפורסמת ביותר היא הפקודה של איזבל ואחאב לגרש את נבות היזרעאלי ולהרגו במשפט מבוים. האם השופט שפסק לפי ההוראות שלהם נחשב שותף לדבר עבירה? האם החייל שהרג את נבות היזרעלי נחשב "רוצח"?

סיכום לכללי ההלכה הללו נכתבו על ידי רבי יוסף קארו בחושן המשפט (סימן שסט) "כבר הודו לו כל בעלי הוראה וכן עיקר, ד'דינא דמלכותא – דינא', אבל גזלנותא דמלכותא - לאו דינא, והרי הוא גזל גמור".. מצד אחד יש תוקף הלכתי לחוקי הממלכה. "דינא דמלכותא - דינא". לכן ניתן לנסוע בדרכים שהקרקע שלהם הופקעה מאנשים פרטיים אפילו ללא הסכמתם. ההפקעה לא נחשבת גזל.

אבל יש שלב שבו ה"חוק" הופך להיות "גזלנותא". זה קורה כשאין שוויון בחוק. כי "כל דין שיחקוק אותו המלך לכל, ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו - אינו גזל". אבל חוק שאינו שווה בכל – הריהו גזל ומצווה לעקור אותו מן העולם.

30,444 מאחזים ערבים לא חוקיים

על פי הכלל הזה צריך לבדוק את יחס רשויות השלטון ובתי המשפט למאחזים ביהודה ושומרון. אם יתברר לנו שהיחס למאחזים ביהודה ושומרון אינו שווה לאחרים – לא תהיה לחוקים ולהוראות בתי המשפט שום תוקף חוקי. מצווה להתעלם מהם ולעקוף אותם מימין ומשמאל.

כפי שהדברים נראים היום אין אפילו התחלה של שיוויון. א. היהודים נדרשים לקנות אדמה ולהשיג רישיון לצורך בניה. לעומתם הערבים בונים בגליל על אדמות מדינה בלי שום רישיון. למעלה מהם בונים הפלסטינים ביהודה ובשומרון. הגדילו לעשות הבדואים בנגב שהמשטרה בכלל לא מנסה לעצור אותם. 30,444 מאחזים בלתי חוקיים נבנו על ידיהם באדמות מדינה או אדמות פרטיות שנגזלו ואין פוצה פה ומצפצף. ב. היהודים תושבי יהודה ושומרון שמבקשים היתר בניה נדרשים לתנאים שאינם שווים לשר האוכלוסייה. ג. רשויות השלטון והמשפט נוהגות ביד תקיפה מול יהודים שבונים ללא היתר. הן עצמן עוצמות עין כשמדובר בערבים או בארגוני פשע יהודים. להכשרת העוול הזה הקימו ועדה בראשות שופט שמטרתה להכשיר את גזילת הקרקעות באצטלה משפטית. ד. בחינה פשוטה של פסיקת בתי המשפט השונים מלמדת כי כלפי המתיישבים נוקטת המערכת ביד קשה בכל נושא הרבה יותר מאשר היא נוקטת כלפי שאר האוכלוסייה שהובאו לפניה באותם נושאים עצמם.

נושא שצריך החלטה ציבורית

הייתי צריך לסיים את המאמר ולכתוב שכיום אין תוקף חוקי לפקודות ההריסה של מאחזים גם אם קוראים להם "בלתי חוקיים". חייל שיפנה או יהרוס בית ורכוש – חייב על פי ההלכה לשלם את הנזק מכיסו. אם לא ישלם - הוא עתיד להיתבע על כך לדין ברבות הימים. על כן יש חובה לסרב פקודה ולשבש כל מהלך של פינוי מאחזים ויישובים.

במקביל צריכים ליידע את האנשים האחראים במערכות השלטון השונות שנושא זה עלה לדיון. צריך לומר להם כי אם יתברר לנו שבאמת אין שוויון בפני החוק – תתקבל החלטה שיש לה משמעויות מוסריות ומעשיות רבות. בין השאר היא תחליש את אימון הציבור במערכת המשפט.

האחריות לפטור את הבעיה הזאת מוטלת גם ובעיקר על הרשויות. אם הם לא ינהגו בשוויון – לא תהיה לנו ברירה אלא להכריז שהחוקים, הפקודות ופסקי בתי המשפט שלהם אינם חוקיים. אם הם באמת נושאים באחריות לגורל המדינה – הם חייבים להוכיח לנו שהם נוהגים עם המתיישבים בשוויון אמיתי, כמו שאר האזרחים במדינה.