בן 18 לחופה, בן 35 לפו"פ

יהודה בן תימא קבע בפרקי אבות שגיל 18 מתאים לנישואין. אחרים "זריזים במצוות" אף הקדימו ועשו זאת לפני. אבל מאז בן תימא וחבריו משהו השתנה, וכמו ש"בן 60 לזיקנה" כבר מזמן לא רלוונטי . גם ה"18 לחופה" איבד מתוקפו. ומה שעוד הלך לאיבוד בדרך זה הנישואים עצמם. אחוז הרווקים גדל ובית וגינה במושב, הוחלפו בדירה עם עציץ בזיליקום בצפון הישן של תל אביב. ואגב, זה נכון לגבי חילונים ודתיים כאחד. "החברה הדתית הלאומית מפסידה בקרב על חיתון ילדיה. את טובי בנינו אנחנו מפסידים", טוען ישראל זעירא, מנכ"ל עמותת "ראש יהודי".

עמותת "ראש יהודי" נזעקה לתיקון הבעיה ותנסה לחנך מחדש את ציבור הרווקים הדתיים. בעוד שבועיים (שבת פרשת חוקת) תקיים העמותה שבת פנויים פנויות לרווקים ורווקות עד גיל 40.

שבתות של פנויים פנויות אינם תופעה חריגה וגם לא בציבור הדתי לאומי, החידוש של "ראש יהודי" הוא להרחיב את השבתות לפלח נרחב שהוזנח עד עתה רווקים שעומדים לסיים את שנות ה-20' שלהם או חצו כבר את שנות ה-30 וחלקם מתקרבים ל-40.

במהלך השבתות עוברים המשתתפים סדנאות וסמנריונים העוסקים בתקשורת בינאישית, תיאום ציפיות ובזוגיות.

"החברה הדתית הלאומית סובלת מנישואים מאוחרים בדיוק כמו בחברה החילונית", אומר ל-ynet זעירא, "וזה משפיע באופן דרמטי על החברה הדתית לאומית כולה. נישואים מאוחרים גורמים לחילון, מפני שהחיים המערביים מלאים פיתויים. כמה אפשר לבקש מרווק שיחיה בטהרה? אז המצב הוא שאם לא חיים בנישואים משלימים את זה במקומות אחרים וזה נוגס בדת".

- אז מדובר בדאגה לאומית?

" זה משפיע ברמה החברתית וברמה האישית. מי שחי הרבה לבד - נשחק מבחינה ריגשית ונפשית ורוחנית וזה לא מצב בריא, ואז מתרגלים לחיות חיים אגואיסטים שיש בהם פחות נתינה, והופכים להיות ציניים. יש לכך גם השפעה על הילודה. מה שקורה זה שמדלגים על דור. אם פעם היו מתחתנים בגיל 22 ובגיל 45 כבר היו סבים וסבתות. היום אם מתחתנים בגיל 35 הופכים לסבים וסבתות רק בגיל 70".

- איך זה קרה?

"בגלל חוסר חינוך ובגלל חוסר הכוונה. צריך לחנך לנישואים בגיל צעיר, וכשאני אומר צעיר אני מתכוון לעשרים-עשרים ושתיים. אנשים מקבלים הצעות גם בגיל 38 אבל אז יש תסביכים נפשיים שקשה להתמודד עימם, והם של יאוש ומרה שחורה. צריך לתת להם כלים נכונים. ללמד אותם תקשורת נכונה, לעשות קורסים, שיעורים סדנאות ויעוץ פסיכולוגי. צריך מערכת שלמה שתתמודד עם הנושא".

"אם אין בית - אין עם"

"הבעיה היא שהבית הוא התשתית לקיום הפרטי והכללי. אם אין בית אין עם, ולכן כשנישואים מתאחרים זו בעיה", מסביר בשיחה עם ynet הרב בני וורצמן, מנחה בשבתות לפנויים פנויות.

"לכאורה יותר קל להיות לבד לא צריך להתחשב באף אחד. כולנו מכירים את הביצה בירושלים וגבעת שמואל. אנשים יצרו לעצמם קבוצת שייכות שנותנת להם חלק מהמענה. יש להם סעודות ביחד. הם מטיילים ביחד, ומבלים ביחד בחגים".

- מה הפתרון שאתה מציע להם?

"לקחת אחריות. צריך להפריד בין טפל לעיקר. אנחנו חיים בתקופה בה ההתפתחות האישית הפכה לעניין מאוד חזק. אנשים רוצים קודם תואר ראשון ושני, וקריירה ואולי קודם בית,

אבל אדם צריך לסדר דברים לפי רמת החשיבות שלהם ולהבין שהחיים זה וויתור. כל אחד מחכה לאביר על הסוס הלבן. יש להם פנטזיות. אבל בחיים יש פשרות. אנשים רוצים הכל, אבל צריך להבין שאין הכל וגם אתה לא הכל. אין דבר כזה. צא מהחלום שלך. חבר'ה, צאו מהפנטזיות. תפסיקו להיות עם עיניים כאלה גדולות".

- אז זה מה שהם לומדים בשבתות המשותפות אתכם?

"הם לומדים לתת את עצמם ולא לחפש מה הם יכולים לקחת. הם לומדים להכיר שזוגיות זו נתינה שלא נגמרת אף פעם".

- ומה במוצאי שבת?

"מנסיוני רוב החבר'ה האלה לא מתחתנים ישר אחרי שבת, אבל נופל להם האסימון. הם יוצאים מכאן עם תובנה חדשה. הם מבינים שמשהו תוקע אותם".