טרום בכורה מרגשת לסרט "עג'מי"

שבועות ספורים לאחר שזכה בציון לשבח בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בקאן, פתח אמש (ב') הסרט "עג'מי" את ההקרנות בישראל עם טרום בכורה מרגשת, שנערכה בפסטיבל קולנוע דרום בשדרות. אל ההקרנה באולם הגדול של הסינמטק בשדרות הגיעו בהסעה מיוחדת גם המשתתפים בסרט, מרביתם תושבי השכונה היפואית, שראו את עצמם לראשונה על המסך הגדול.

קובטי ושני מודים לכולם (יחסי ציבור)

קובטי ושני כולאים את הצופה בתוך תחושת ה"אין מוצא" של הגיבורים, שמנסים לשרוד את היומיום כמו פיונים על לוח משחק ענק שבו מישהו מחליט בשבילם על המהלכים. גיבורי הסרט לכודים בתוך רשת של קורים שנטוו סביבם עד לכדי חנק, והתחושה מחלחלת גם ליושבים באולם.

המציאות יותר חזקה מהסרט

הסרט מדבר בשפה כמעט תיעודית, שהולכת יד ביד עם הבחירה בשחקנים שאינם שחקנים (Non Actors), ועם נוכחות מפתיעה על המסך של שוטרי יס"מ אמיתיים ששיתפו פעולה עם הפרויקט, וגם הם הגיעו אמש לשדרות. "במהלך הצילומים לא היה לנו מושג מה קורה. הם אמרו לנו מה לעשות, אבל לא סיפרו את הסיפור של הסרט. זה חזק, אבל המציאות בעג'מי אפילו יותר קשה", אמר אחד המשתתפים בסרט.

הסרט מכיל נושאים טעונים כמו דמי חסות, חיסול חשבונות, סמים ואלימות, מכניזם של פשע ומעט מאוד חמלה וחסד. הוא כמו מניח את הצופה בתוך סיר לחץ שעומד להתפוצץ. שני וקובטי מציגים חברה מכורסמת, שבה המשפחה מתפוררת, ראשיה אינם יכולים לתפקד יותר או לעשות משהו כדי להגן על אהוביהם, ובניה מחפשים את הדרך החוצה.

דמי חסות, סמים ואלימות (מתוך "עג'מי")

"אף אחד לא רצה לקחת חלק בפרויקט הזה, התרחקו ממנו כמו מאש", אמר אמש כתריאל שחורי, מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי, "זה נושא קשה וטעון. יפו היא פצצה מתקתקת. מעבר לכך, החבר'ה האלה החליטו ללכת על שחקנים שאינם שחקנים ולצלם בדרכם שלהם. הם עשו לנו בית ספר בלשון המעטה. אני מאוד שמח שניתנה לנו ההזדמנות להיות שותפים בסרט הזה. לפעמים הדרך והתהליך לא פחות מרתקים מהסרט עצמו, והתוצאה הסופית במקרה הזה מדברת בעד עצמה".

נכנסו למשרד חיוורים ומגומגמים

שחורי מוסיף: "קובטוי ושני נכנסו אלי למשרד לפני ארבע שנים, שניהם חיוורים ומגמגמים, והניחו על השולחן תסריט שהיה תחילתה של דרך ארוכה ולא פשוטה. הרבה מן הסרטים הישראליים שהצליחו בשנים האחרונות הם סרטי ביכורים. אני משוכנע שגם הסרט הזה יזכה למנת ההצלחה".

ירון שני, מצדו, הודה שההקרנה בשדרות מרגשת אפילו יותר מזו שהיתה לסרט בקאן. "זה ערב מיוחד

בשבילנו, כי את הסרט הזה, ששפכנו עליו הרבה דם זיעה ודמעות, לא עשינו לבד. מי ששותף בו לא פחות מאתנו זה כל האנשים שישבו באולם. אין פה שחקן מקצועי אחד, אלה אנשים שבחיים לא היו חלק מסרט והצטרפו אלינו עם כל הלב והנשמה לסדנאות שנמשכו כמעט 10 חודשים ואת התוצאה רואים על המסך".

"הסרט הזה נעשה בשיטה חריגה, ולכן מהרגע שהאור האדום נדלק במצלמה מי שעשה את הסרט זה הם. אנחנו רק ישבנו מאחורי המוניטור וחייכנו". יש להם סיבה טובה לחייך. הסרט יוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים בחודש יולי, ולאחר מכן ייצא להקרנות מסחריות.