מיליון דולר בייבי?

בית הדין בחיפה פסק באחרונה לבעל לשלם לאשתו דמי כתובה בסך מיליון דולר, כי זה מה שפסק לה בחופה. זאת כנראה לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שבית דין פוסק לבעל לשלם לאשתו דמי כתובה אסטרונומיים.

נושא הכתובה (יותר נכון 'תוספת הכתובה') הוא בעייתי ביותר. מחקירה של שנים עולה כי הוא מהנושאים המעורפלים והפחות ברורים שיש בדין הדתי. רבנים, עורכי דין וסתם אנשים נחלקים לאלה אשר משוכנעים שנושא הכתובה לעולם לא מגיע לידי מימוש, ואין שום משמעות למספר שרשום שם, לבין רבנים, עורכי דין וסתם אנשים אשר בטוחים שניתן לעשות שימוש בסכום הנקוב בכתובה. גם הפסיקה חלוקה באופן קיצוני. לכל הדעות כתובה מוגזמת היא חסרת משמעות וחסרת תוקף מאחר והבעל לא התכוון באמת לחייב עצמו בסכום זה. שאלת המיליון דולר היא, כמובן, מהי 'כתובה מוגזמת'?

לא רק הסכום הנקוב כתוספת כתובה אלא גם סכום הכתובה עצמו אינו ברור. מי יודע כמה זה 'מאתיים זוז' שמגיע לכל אחת שנישאה בבתוליה? איך נדע? אפילו הדיינים לא סגורים על המספר. בכל מקרה הוא לא עולה על כמה אלפי שקלים (בין 120 ל-960 גרם כסף טהור), והוא רחוק מאד מלהיות סכום שיכול לפרנס אישה למשך שנה, כפי שמופיע במקורות. הרעיון, שיש לדאוג לרווחת האישה למשך שנה אחרי הגירושין, הוא רעיון יפה אך מחוסר רלוונטיות כיום עקב שחיקת ערך הכסף. ובכן, הכתובה ותוספת הכתובה הם אינם ברורים, מטעים ועל כן גם מביכים ולא עושים מוסיפים כבוד ליהדות ולרבנים האמונים על עשיית התורה ל'תורת חיים'.

הנפגעים הראשיים מן המצב הם גברים, אשר מגלים ביום בהיר אחד, כי המיטו אסון כלכלי על עצמם ברגע של חולשה. אך גם נשים נפגעות. הן נפגעות משום שהן סומכות על סכום כסף שבדרך כלל לא יגיע אליהן. רוב הנשים סבורות שיצליחו להוציא מן הבעל את סכום הכתובה, אם הוא זה שגרם לפירוק המשפחה. מיעוטן מצליחות. עורכי דין ומשרדי חקירות מוליכים את הנשים שולל עם תקוות כוזבות.

הכתובה המוגזמת

הרב דייכובסקי, ביושבו כדיין בבית הדין הגדול, פסק בשנת 2007 לקבל את ערעורו של בעל שחויב בכתובה של מיליון שקלים, וקבע כי אין כל תוקף לכתובה זו, משום היותה 'כתובה מוגזמת'. בנימוקיו הסביר כי תוספת הכתובה הונהגה על מנת לסגור את הפער שנוצר בין הערך של מאתיים זוז בימי חז"ל לבין ערכו כיום. לשיטתו, כל סכום של תוספת כתובה מעל 120,000 ₪ הוא מוגזם ואין להתחשב בו.

פסק הדין קובע מסמרות בנושא. הרב דייכובסקי מבקר את המנהג בעדות מסוימות להפריז בסכום הכתובה ולרשום מספרים לשם כבוד. הוא מסביר כי כיום, כאשר נשים זוכות במחצית מרכוש הצדדים, אין סיבה שהאישה תקבל כתובה גבוהה. ויתירה מזאת, הבעל בודאי לא התכוון לחייב את עצמו בכתובה גבוהה בנוסף לכך שהאישה תקבל מחצית מן הרכוש המשותף. הרב אף מעיר על כך שהאישה בדרך כלל לא שותפה כלל לקביעת סכום הכתובה, והיא שומעת על הסכום לראשונה מתחת לחופה. דבריו הם חדים וברורים ויש בהם שימור המשמעות המקורית של רעיון הכתובה אצל חז"ל (פרנסת האישה למשך שנה) לצד שמירת הרלוונטיות שלהם בעולמינו (הגבלת הסכום), בו מתחלקים הנכסים על פי חוק. אלא שבידוע שפסיקת בית הדין הגדול אינה הלכה מחייבת לגבי בתי דין אחרים. לפיכך – לא מדברי הרב דייכובסקי תבוא הישועה.

אז איפה הרבנים המחתנים? אנחנו מבינים

מי זה החתן הטפש שכותב לאשתו מיליון שקל בכתובה - אבל מי זה הרב החכם שאישר זאת? איפה האחריות של עורך החופה לא לתת לאדם ברגע של התרברבות ולחץ חברתי לרשום סכום שלא יוכל לעמוד בו בבוא היום? איפה הרבנות הראשית שתוציא תקנה בעניין? אמנם נאמר לי שרבני צוהר נותנים הנחיה כללית שסכום הכתובה יהיה סביר וריאלי, ומספר סף מקובל אצל חלקם הוא 180,000 ש"ח. מצד שני רבנות רמת גן מגבילה את סכום הכתובה שלא יעלה על 999,000 ש"ח. זאת, כנראה משום התפיסה שכל מספר מתחת למיליון הוא מספר ריאלי שהבעל התכוון לו (!)

יש הסבורים שצריך לצמצם את תוספת הכתובה לסכום סמלי בלבד. הנוהגים כך (בעיקר בארה"ב) כנראה סומכים על המערכת האזרחית להגן על הצרכים הכלכליים של נשים. לעומת זאת רבני צהר המגבילים את הסכום קובעים כי אין לוותר עליו ואין לרדת מסכום של 50,000 ₪. בכל מקרה הגיע הזמן לשים את הנושא על השולחן ולדון בו באופן מעמיק.

רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390