רגע לפני האסון הבא: שימרו על הילדים

במהלך משחק עם חברים נכנס דניאל בן ה-10 לחדרם של ההורים בכדי לחפש כלי כתיבה. לפתע הבחין באקדחו של אבא שבצבץ מאחת המגרות העליונות. דניאל לא היסס לרגע, עלה על כיסא, לקח את האקדח, חזר לסלון ותוך התרגשות רבה הראה לחבריו את כלי הנשק, תוך שהוא מתחיל להדגים להם את ידיעותיו בהפעלתו של האקדח.

לפתע הבחין דניאל כי אימו חזרה ומיהר להחזיר את האקדח למקומו. שובה הבלתי צפוי של אימו של דניאל הצילה כנראה (זמנית) את חייו או חיי אחד מחבריו. למען הסר ספק, דניאל ידע כי אסור לו לגעת באקדח. הוריו הסבירו לו יותר מפעם אחת כי אקדחו של אבא הוא מחוץ לתחום. יותר מכך, הם אף הדגישו את סכנת החיים הטמונה בנגיעה או משחק בכלי הנשק והזהירו אותו לבל יתפתה לגעת בו.

לא כל הילדים ברי מזל כמו דניאל בסיפורנו. ילדים רבים בארץ ובעולם נפגעים או משלמים בחייהם מדי שנה בגלל עיסוק בהתנהגויות מסכנות חיים והם עושים זאת למרות שהם יודעים כי אלה הן התנהגויות אסורות. אין הורה שאינו מסביר ומדגיש בפני ילדיו שוב ושוב כי אין לרכוב על אופניים ללא קסדה או לחצות כביש בפזיזות או שלא במעבר חצייה, שאין לדבר עם או ללכת אחרי אדם זר או לגעת בכלי נשק, לעשן סיגריות, לשאוף חומרים שונים לריאות, לשתות אלכוהול וכיוצא באלה. בדרך כלל בסיום ההסבר, ההורה גם יוודא כי ילדו הבין והפנים את הסכנה, מתוך אמונה ותקווה כי בשעת מבחן הוא ינהג בהתאם למצופה ממנו.

הורים יקרים, הגיע הזמן שנתפקח ונתנער אחת ולתמיד מהתפיסה הרווחת והמוטעית מיסודה כי אם הילד יבין את גודל הסכנה, השלכותיה הרות הגורל וכיצד להימנע ממנה, הוא יבחר בתגובה הנכונה ברגע האמת.

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות בארצות הברית הראו בצורה ברורה כי התערבויות חינוכיות המבוססות על מתן הסבר מפורט לילדים על הסכנה ועל ההתנהגות הנכונה או הסבר בתוספת הדגמה ואפילו בתוספת משחק תפקידים, אינם יעילים במניעת ההתנהגות המסוכנת ברגע האמת. ילדים רבים שהשתתפו במחקר נגעו ושיחקו בכלי הנשק כאשר אלה הונחו במתכוון בחדרי ההורים והתפתו לשוחח וללכת עם "זרים" (משתפי פעולה) שניגשו אליהם במטרה לבחון את מידת יעילות ההדרכה שקיבלו בביתם או בבית ספרם.

לעומת זאת, כאשר חשפו את הילדים למצבים המדמים מצבי סיכון אמיתיים באופן מתוכנן, והמדריכים אשר צפו בהם (שלא בידיעתם) אימנו אותם מיידית לתגובה הנכונה, הילדים פעלו ללא דופי ובהתאם לנלמד במצבי הסיכון היזומים הללו לאורך זמן ובהזדמנויות שונות.

המסקנה היא ברורה: כשם שלא ניתן ללמוד נהיגה ברכב רק מתוך הסבר תיאורטי, כך גם בחינוך ילדינו אין די בהסבר, שכנוע, הצגת נתונים ומידע על החשיבות בהקפדה על התנהגות מצילת חיים ("חשוב שתדע שרק השנה עשרות ילדים נפצעו בראשם כתוצאה מרכיבה ללא קסדה") ואפילו אין די בתרגול יבש בנוכחות ההורה או המורה.

אם ברצוננו להבטיח שהילד יתנהג בהתאם למצופה ממנו ברגעי האמת, עלינו לחשוף אותו כחלק מההליך החינוכי באופן מבוקר למצבי הסיכון עצמם, לחזקו על התנהגות ראויה במבחן האמת ולתרגל איתו שוב ושוב תגובה נכונה במידה והוא נכשל, עד אשר יצליח לתרגם את הידע התיאורטי שלו להתנהגות בפועל. תהליך הלמידה השלם לחינוכם של ילדינו להתנהגות נכונה במצבי סיכון כולל ארבעה שלבים ואין לפסוח על אף אחד מהם:

1. מה עלול לקרות?

הסבירו לילד את אשר עלול לקרות לו אם יעסוק בהתנהגות המסוכנת: "דניאל, יש ברשותי אקדח. האקדח נמצא במגרה העליונה ליד מיטתי והוא נועד למטרת הגנה עצמית ולשימוש שלי בלבד. לאף אחד, אבל לאף אחד מלבדי, אסור להתקרב אליו ובודאי שלא לגעת בו. זהו נשק הורג וכל נגיעה בו עלולה לגרום למוות ולכן אני חוזר ומדגיש כי אין לגשת למקום בו הוא נמצא. האקדח, דניאל, הוא מחוץ לתחום!"

2. איך צריך לנהוג?

הסבירו לילד מה עליו לעשות כאשר הוא נתקל במצב המסוכן: "אם במקרה אתה רואה בבית או בכל מקום אחר בביקורך אצל חבריך נשק מונח במקום כלשהו גלוי או חבוי, זכור: לא נוגעים, יוצאים במהירות מן החדר ומספרים על כך מיד למבוגר הראשון שרואים. גם אם חבריך ניגשים אל אזור בו נמצא נשק בביתם, בקש מהם לא לעשות זאת ובכל מקרה עליך להתרחק ולבקש מהמבוגר הראשון שאתה פוגש להרחיק את הנשק". בקשו מהילד לחזור במילים שלו ולומר מה עליו לעשות במקרה שהוא רואה כלי נשק המונח לו בהישג יד ללא השגחה.

3. תרגול

תרגלו עם הילד את ההתנהגות הנכונה במצבים המסוכנים: פתחו את המגרה בה נמצא כלי הנשק (וודאו שאין בו כדורים), כך שניתן יהיה לראות את האקדח עם הכניסה לחדר ההורים והתחילו בתרגול: "דניאל, בוא נתרגל את הפעולות הנכונות אם וכאשר תראה כלי נשק המונח ללא השגחה". תרגלו עם דניאל מספר פעמים את ההתנהגות הנכונה.

4. חשיפה למצבי אמת

חשפו את הילדים באופן מבוקר למצבי אמת והגיבו בהתאם להתנהגותם: זהו השלב החשוב ביותר בהליך לחינוכם של רבים מילדינו להתנהגות ראויה במצבים מסוכנים. כשבוע לאחר ההסבר, ההדגמה והתרגול, ארגנו מצב בו הילד נחשף לגורם הסיכון (באופן מבוקר, כמובן) והגיבו בהתאם להתנהגויותיו.

למשל, הציעו לו לרכב על אופניו מבלי להזכיר לו לחבוש קסדה, בקשו ממבוגר שהילד אינו מכיר להציע לו ללכת איתו, בקשו מאדם זר לילד לצפות בו בעת חציית הכביש, הניחו את כלי הנשק במקום גלוי לעין בחדר השינה (ללא כדורים, כאשר אתם נמצאים בבית) או בקשו מאדם זר להציע לילדכם סיגריה או משקה אלכוהולי.

דאגו לחזק ולשבח את הילד כאשר עמד במבחן הפיתוי ותרגלו איתו את התגובה הנכונה מספר פעמים במידה ונכשל בהתנהגותו. רצוי לחזור על הליך זה מספר פעמים בסיטואציות שונות עד אשר יופנם (לפחות שלוש תגובות נכונות רצופות). אני יודע כי שלב זה מצריך תכנון ומאמץ מיוחד, אך הוא קריטי להבטחת שלומם האמיתית של ילדינו, החשופים בימינו ללא מעט מצבים מסכני חיים כאשר אנחנו לא לצידם. בהצלחה!

• פרופ' עמוס רולידר  הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה הרצאות וסדנאות בנושאי חינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל. קטעים מהתוכנית סדרת חינוך .
  

• לכל הכתבות בסדרה.