החברה שנרדמה בשמירה ואיפשרה להטעות אותה

עד 1982, חלומה הרטוב של כל חברת ביטוח היה שהמבוטח יעלים ממנה מידע בעת תחילת הביטוח. לפוליסות שנרכשו תוך העלמת מידע לא היה כל תוקף. חברות הביטוח גבו פרמיות, לעתים במשך עשרות שנים, ובעת אסון היו פטורות מתשלום. חברות הביטוח אהבו מאוד לקבל מבלי לתת.

ב-1982 ביקש חוק חוזה הביטוח לשים קץ לתופעה עגומה זו. החוק אסר על המבוטחים להעלים מידע, אבל מצד שני קבע כי אין פטור מתשלום כאשר חברת הביטוח יכולה היתה לדעת על המצב לאמיתו.

בפועל, מרבית השופטים התעלמו מסעיף 8 לחוק חוזה הביטוח, שקבע זאת במפורש. בימים אלה ניתן בבית-משפט השלום בירושלים פסק דין שונה.

החברה מילאה חובתה ביידוע המבוטח

באחד הימים נגנב רכבו של נ' (שמו המלא שמור במערכת). נ' פנה לחברת ביטוח ישיר ("הקש על החמש") שאצלה רכש פוליסת ביטוח מקיף, וביקש לקבל את תגמולי הביטוח.

ביטוח ישיר סירבה לשלם. כאשר רכשת מאתנו את הביטוח, אמרו נציגיה ל-נ', הסתרת מאתנו כי היו לך בשנה שקדמה לביטוח אצלנו 4 תביעות ביטוח. לו ידענו, לא היינו מבטחים אותך כלל.

במשפט שהתנהל בפני השופטת אנה שניידר התברר כי טענת ביטוח ישיר אכן נכונה. ל-נ' היו 4 תביעות ביטוח. לא זו אף זו: מתמלילי השיחות שניהלו אנשי המכירות של ביטוח ישיר עם נ' עלה כי כבר בשיחת הגישוש הראשונה הבהירה אשת המכירות כי עברו הביטוחי מהווה שיקול אם לקבלו לביטוח.

נ' השיב כי אינו זוכר כמה תביעות היו לו, והתעניין אצל הנציגה היכן יוכל לבדוק מידע זה. מתוך דו-שיח זה, לא היה לשופטת ספק כי נ' הבין את חשיבות עברו הביטוחי.

גם בשיחה השנייה, שבה נרכש הביטוח, עלה עניין העבר הביטוחי. הפעם ברחל בתך הקטנה. לשאלתו של איש המכירות, אם היו לו תביעות ביטוח בשלוש השנים האחרונות, ענה נ' כי פרט לתאונות רכוש בחצי השנה האחרונה, לא היו לו תביעות נוספות. מידע זה לא היה אמת.

לאור האמור, קבעה השופטת, ביטוח ישיר מילאה את חובתה ליידע את המבוטח על חשיבות העבר הביטוחי, והוא הטעה אותה בנקודה זו. על סמך המידע שמסר נ', מובן מדוע ביטוח ישיר הסכימה לקבלו לביטוח. באותו שלב, לא יכלה לדעת שהמידע שנמסר על ידו, ביחס לעברו הביטוחי, אינו מלא.

הנורה האדומה שלא נדלקה

ולמרות האמור, חייבה השופטת את ביטוח ישיר לשלם ל-נ' את מלוא תגמולי הביטוח. הכיצד?

במשפט התברר כי כחמישה חודשים לאחר תחילת הביטוח, שלחה ביטוח ישיר אל מבוטחהּ טופס, שבו התבקש לפרט בכתב אודות עברו הביטוחי. בטופס הופיעו הפרטים שנרשמו מפי נ' בעת שיחות הטלפון, והוא התבקש לתקן את הפרטים במידת הצורך. נ' אמנם תיקן, בכתב ידו, אך עדיין לא הצהיר על כל התביעות שהיו לו.

לנוכח אי-ההתאמה, התקיימו שיחות נוספות בין נציגי ביטוח ישיר ל-נ'. בשיחות אלה נשמעו הנציגים "מנדנדים" ל-נ' שימציא אישורים בכתב.

באותו שלב, קבעה השופטת, היתה צריכה להידלק נורה אדומה בביטוח ישיר, לגבי נכונות הצהרותיו של נ'. היה עליהם לומר לו במפורש, שאם לא יומצאו האישורים תוך זמן סביר, למשל תוך 10 ימים, תבוטל הפוליסה.

אין זה סביר, קבעה השופטת, שביטוח ישיר תשב בחיבוק ידיים, לא תעשה דבר ובמשך כל התקופה שעד הגניבה, תיצור כלפי המבוטח מצג כי הביטוח בתוקף. זאת, על אף שעניין העבר הביטוחי נותר "פתוח", הואיל ולא היו בידה אישורים בכתב לעניין זה.

בנסיבות אלה, פסקה השופטת, חלה הוראתו המפורשת של סעיף 8 לחוק חוזה הביטוח, הקובעת כי אם חברת הביטוח יכולה היתה לדעת את המצב לאמיתו, היא לא תוכל לטעון כי המבוטח הסתיר אותו ממנה.

אכן, הבהירה השופטת, נ' התמהמה בהמצאת האישורים הדרושים, אך ביטוח ישיר מצדה "שקטה על שמריה", לא פעלה לביטול הפוליסה, ואפילו לא "איימה" על נ' בביטולה אם לא יומצאו האישורים הנדרשים.

ובהערת שוליים סיימה השופטת: "נראה שהדבר הוא מקל וחומר במקרה של התקשרות טלפונית, ביטוח ישיר, ללא מעורבות של סוכן ביטוח".

נ' זכה אם כן בתגמולי הביטוח, רק משום שביטוח ישיר נרדמה בשמירה בעת הכניסה לביטוח.

הכותב הוא עורך-דין מומחה בדיני ביטוח ונזיקין