הבחירות באיראן: תמחקו את החיוך

רבים ממעצבי המדיניות בישראל נשמו לרווחה אחרי שנודעו תוצאות הבחירות לנשיאות באיראן. החזות המתונה, הליברלית והסימפטית שהציג מועמד הרפורמיסטים, מיר חוסיין מוסווי, הדאיגה אותם במהלך מערכת הבחירות. בצדק.

מוסווי, כראש ממשלה בשלהי שנות ה-80, היה בין יוזמי תוכנית הגרעין הצבאית של איראן. הוא היה זה שהתחיל לרכוש בחשאי ידע וציוד לייצור נשק גרעיני מהמדען הפקיסטני, עבד אל-קאדיר חאן, וכבר בתקופתו התחילו להסתובב הצנטריפוגות להעשרת אורניום.

מוסווי גם הבהיר ערב הבחירות הנוכחיות שאם ייבחר לנשיא איראן - תמשיך ארצו להעשיר אורניום. מכאן שאם מוסווי היה נבחר, שום דבר מהותי לא היה משתנה במה שנוגע לאיום הנשקף מתוכנית הגרעין האיראנית. להיפך. חזותו הנעימה ונכונותו המופגנת של מוסווי להגיע לפשרה עם ארה"ב והמערב היו מאפשרים לאיראן למשוך זמן נוסף הדרוש לה כדי לצבור עוד ועוד כמויות אורניום מועשר בדרגה נמוכה ולהוסיף למתקני ההעשרה שלה אלפי צנטריפוגות.

כך, בחסות הדיאלוג עם ארה"ב והמערב, עלולה איראן להפוך בתוך פחות משנה ל"מדינת סף גרעינית" - כזו שהנהגתה תוכל להחזיק ב-3-4 מתקני נפץ גרעיניים בתוך 5-6 חודשים מרגע שתתקבל ההחלטה לעשות כן.

אחמדי-נג'אד לעומת זאת נחשב לנכס הסברתי ומדיני למערב בכלל ולישראל בפרט. הצהרותיו בדבר רצונה של איראן להפוך למעצמה גרעינית אזורית ועולמית, הפנאטיות הדתית השיעית שהפגין באומר ובמעשה, הצהרותיו על רצונו להשמיד את ישראל והכחשת השואה הפחידו את מדינות ערב והמערב וסייעו לגבש נגד איראן חזית אזורית וגלובלית.

אחמדי-נג'אד - בדבריו ובמעשיו - המחיש עד כמה הגרעין והחתרנות הטרוריסטית מבית היוצר של איראן הם איומים ממשיים. בחירתו לנשיאות מעצימה חששות אלה במערב ובמזרח התיכון מפני שהיא מוכיחה שאחמדי-נג'אד אינו פנאט שיצא משליטה, אלא מייצג נאמנה של השקפות המנהיג העליון, עלי חמינאי, ואוליגרכיית האייטולות שהוא עומד בראשה. הוא גם מייצג נאמן של ראשי משמרות המהפכה, השומרים על שרידות המשטר ואחראים על הוצאת מדיניותה לפועל.

אבל מי שמברך על תוצאות הבחירות כאירוע שחשף את פרצופה וכוונותיה האמיתיים של הנהגת איראן, כדאי לו שיתאפק. תוצאות הבחירות צריכות להדאיג מפני שהן חושפות עד כמה איתן המשטר באיראן, עד כמה המשטר הזה בכלל ומדיניות הגרעין שלו בפרט זוכים לתמיכה עממית ועד כמה נחוש חמינאי לדבוק בערכי המהפכה האיסלאמית מבית מדרשו של חומייני.

המסקנה היא שלארה"ב ולמערב יהיה קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, לשנות את מדיניות הגרעין והחתרנות של איראן באמצעות לחץ חיצוני 'רך' (סנקציות) ואפילו באמצעות פעולה צבאית בינלאומית מתואמת. מסקנה פסימית זו נובעת משתי תופעות בולטות שנתגלעו הן במהלך מערכת הבחירות לנשיאות והן ממה שקרה ביום הבחירות:

• רצים לגרעין: הבולטת שביניהם היא התמיכה חוצת-המחנות שיש באוכלוסיה האיראנית הבוגרת לתוכנית הגרעין. כל המועמדים ללא יוצא מן הכלל הדגישו פעם אחר פעם כי בכוונתם להגביר ואף להאיץ את תהליך מיצובה של איראן כמעצמה גרעינית. צריך להכיר בכך שהיכולת הגרעינית והטילית היא מקור לגאווה לאומית והיא ממוקמת עמוק בלב הקונצנזוס הלאומי האיראני. מי שינסה לפגוע ביכולות אלה מבחוץ או מבפנים ייתקל בהתנגדות קשה ובהתלכדות עממית סביב המשטר. המועמדים נבדלו זה מזה רק בקו שהבטיחו לנקוט כדי לצמצם את הנזק המדיני והכלכלי שיגרם לאיראן בזירה הבינלאומית כתוצאה מהמשך פיתוח הגרעין. 
• הרוב המוחץ: עובדה מעניינת נוספת הדורשת הסבר היא הרוב המוחץ שבו זכה אחמדי-נג'אד. אפשר היה להניח שנשיא - ראש הרשות המבצעת באיראן - שהאבטלה בימיו הגיעה לשיעור של 17% והאינפלציה לשיעור של 23.6%, לא יזכה לתמיכה עממית גורפת. במיוחד לנוכח העובדה ששני שלישים מהבוחרים הם מתחת לגיל 30 והאבטלה רווחת בעיקר בקרבם. יתרה מזאת. אחמדי-נג'אד זכה בבחירות הקודמות ב-2005 אחרי שהבטיח לשפר את מצבם של מעוטי ההכנסה. הוא לא עמד בהבטחה זו ומצבם הכלכלי של המעמדות העניים - הוחמר.
  

אחמדי-נג'אד אמנם ניסה להרגיע את המרמור העממי כאשר ערב הבחירות העלה את המשכורות לעובדי השירות הציבורי ואנשי הדת הזוטרים. הוא גם חילק סכומים במזומן לסטודנטים ולמשפחות כפריות עניות והתגאה באמרו: "שמתי את כסף הנפט על שולחן (האוכל) של האזרחים". אבל הכעס על הכישלון הכלכלי נמשך והיה לנשק העיקרי בידי מתנגדיו הרבים. פתאום, ביום הבחירות, כאילו התאדו הכעס והמירמור על כשלי הכלכלה ואחמדי-נג'אד נישא על גלי תמיכה גורפת של בני כל המעמדות, הגילים והקבוצות האתניות והדתיות.

"נס" לא היה שם 

אילו היה זוכה אחמדי-נג'אד בניצחון פחות גורף - אולי לא היה מקום לתמיהה. אבל את התוצאות שהשיג אפשר להגדיר כלא פחות מ'נס אלקטורלי'. כיצד קרה הנס? לפי הערכות מומחים לקח הנשיא המכהן את כל הקופה משום שמנגנוני השליטה של המשטר התערבו לטובתו. בהוראת חמינאי הפעילו משמרות המהפכה, מיליציות הבסיג' ואנשי הדת הזוטרים לחץ מתוחכם באמצעים חשאיים וגלויים על ציבור הבוחרים באופן שהביא לתוצאה הרצויה. עוד לפני הבחירות הבהיר חמינאי שהוא מעוניין בתקופת כהונה נוספת של אחמדי-נג'אד.

הסיבה לכך, טענו המומחים, היא רצונו של המנהיג העליון וחבורת האייטולות 'להחזיר עטרה ליושנה'. כלומר להשיב את החברה האיראנית לערכי האיסלאם המקוריים על-פי משנתו של חומייני המנוח. בתקופת הנשיא הרפורמיסטי הקודם, חתאמי, סטתה איראן בצורה מסוכנת, לדידם, מערכי המהפכה האיסלאמית. זו הסיבה, כך אומרים המומחים, שחמינאי הורה למנגנונים המשומנים הנאמנים לו לעשות כדי שבן טיפוחיו ינצח בבחירות לנשיאות לפני ארבע שנים וזו הסיבה שאחמדי-נג'אד ניצח גם בבחירות הנוכחיות.

ההשפעה על תוצאות הבחירות התבצעה בכמה וכמה דרכים:

• פסק הלכה (פאתווה) שהוציא האייטולה יזדי, פטרונו ומדריכו הרוחני של אחמדי-נג'אד. 
• פסילת התוצאות באמתלות משפטיות מפוברקות.
• נוכחות מופגנת של אנשי משמרות המהפיכה והבסיג' בתוך החדרים והמבנים שבהם התבצעה ההצבעה. בעיקר באזורים כפריים.
  

אפשר היה להתייחס לטענות אלה כאל שמועות לא מבוססות של תומכים מאוכזבים של מוסווי. אבל העובדה שטענות אלה נשמעו מפי גורמים מהימנים יחסית באיראן לפני הבחירות ובעיקר הפער הענק בין הקולות שקיבל כביכול אחמדי-נג'אד לבין אלו שהצביעו עבור מוסווי מעידים על יד מכוונת שהיטתה את תוצאות הבחירות.

ברור לגמרי שבסיסי הכוח החיוניים לשימור המשטר הנוכחי באיראן חזקים ונאמנים לאייטולות ללא סייג ומתוך שכנוע פנימי. לכן צריך להכיר בכך שאין כמעט סיכוי שאיראן, שכבר היום היא מעצמת סף גרעינית, תשנה את מדיניות הגרעין שלה. צריך גם להכיר בכך ששינוי משטר באיראן באמצעות סנקציות, תעמולה, חתרנות ואפילו פעולה צבאית מוגבלת יהיה קשה ביותר. כמעט בלתי אפשרי. תקיפה, למשל, של מתקני הגרעין באיראן תעכב את תוכנית הגרעין האיראנית בשנתיים שלוש לכל היותר, אבל בה בעת תגביר את התמיכה העממית במשטר ואת נחישותו להשיג נשק גרעיני אפקטיבי. לכן צריך המערב - ובעיקר ישראל - להיערך כבר עכשיו להרתעה אפקטיבית ואמינה מול איראן גרעינית ולהגביר את המאמצים למנוע מגורמים אחרים באזור מללכת בדרכה או מלהצטרף למחנה שלה.