תגלית: יש חיות שחושבות כמו בני אדם

דמיינו למשל שאתם מנסים להיזכר בשם של מישהו אבל לא ממש מצליחים. זה עומד לכם על קצה הלשון ואתם יודעים שאתם מכירים את אותו אדם אבל לא זוכרים את שמו. ההרגשה המתסכלת הזו היא דוגמה אחת למטה-קוגניציה, כלומר חשיבה המערבת פיקוח על תהליכי חשיבה.

רוב המחקרים שעוסקים במטה-קוגניציה אצל בני אדם עוסקים במטה-קוגניציה של הזיכרון. לדוגמה, אם אתם נשאלים מתי אירעה ההכחדה ההמונית של הדינוזאורים, אתם יכולים לענות: "לפני 65 מיליון שנה בקירוב", או "אין לי מושג". בשני המקרים מדובר בשיפוט של הזיכרון.

דרך אחרת לבחון מטה-קוגניציה אצל חיות היא להציג בפניהן גירוי מסוים ומייד אחרי זה להעלימו. אחר כך, לאפשר לחיה לבחור אם היא רוצה להיבחן על אותו גירוי או לא. כך למשל, הציגו בפני קופי רזוס תמונה מסוימת, ואחרי השהייה קלה הם היו צריכים לבחור את התמונה שהוצגה להם ביחד עם שלוש תמונות אחרות (מסיחים).

במקרים מסוימים אפשרו לקופים לא להשתתף במבחן אחרי שהוצגה בפניהם התמונה המקורית. כשלקופים הייתה בחירה אם לעבור את המבחן או לא, הזיכרון שלהם היה טוב יותר מאשר כאשר הוכרחו לקיים את הבחינה. בכל מקרה, בניגוד לבני אדם, קופי הרזוס זקוקים לפרק זמן ארוך למדי של אימונים, על מנת להפגין מטה-קוגניציה. אצל בני אדם, היכולת הזו מתפתחת באופן טבעי וספונטני, ללא צורך בהכוונה חיצונית.

קופים יודעים לבקש רמזים

הסוג השני של מטה-קוגניציה נקרא מטה-קוגניציה של שליטה. כאן מדובר ביכולת לקבל החלטות לגבי העתיד, כמו למשל, איך ללמוד למבחן. כדי לבדוק האם היכולת הזו קיימת בחיות אחרות איפשרו חוקרים לקופי רזוס לבקש עזרה כשהם לא היו בטוחים במשימה מסוימת. הקופים אומנו ללחוץ על 4 תמונות על המסך בסדר שרירותי כלשהו.

בחלק מהמקרים יכלו הקופים ללחוץ על כפתור בצד ימין של המסך שנתן להם רמז לגבי איזו תמונה צריכה להילחץ להבא (מסגרת הופיעה מסביב לתמונה). אלא מה? אם הקופים השתמשו ברמז, הפרס על זיהוי נכון של התמונות היה גלולה בטעם בננה, בעוד שאם הצליחו ללחוץ על כל התמונות על פי הסדר הנכון ללא עזרה, הפרס היה סוכריית M&M שהיא מאכל הרבה יותר נחשק.

מעניין אגב שקופי הרזוס זקוקים לאימון מאסיבי על מנת להפגין מטה-קוגניציה מכל סוג, בעוד שמינים כמו שימפנזות ואוראנגוטנים לומדים את המשימות תוך זמן קצר למדי. בנוסף, שימפנזות ואוראנגוטנים נבדלים מפרימאטים אחרים במשימות של זיהוי עצמי במראה. בדומה למשימות של מטה-קוגניציה, זיהוי עצמי במראה מעיד כנראה על מודעות עצמית, ודרגה גבוהה יותר של תפישה. לא מפתיע לפיכך למצוא שהשימפנזות, שהם שארי בשרנו הקרובים ביותר, מתעלים בעניין הזה על פרימאטים אחרים.

המאמר התפרסם בבלוג של ד"ר גיל גרינגרוז , אנתרופולוג אבולציוני המלמד באוניברסיטת ניו-מכסיקו