נתקלה בדלת זכוכית ותקבל 70 אלף שקל
קשישה רצתה לצאת מחנות, נתקלה בעוצמה בדלת זכוכית, נפלה, נחבלה ונקבעו לה 10% נכות לצמיתות. על הדלת השקופה לחלוטין לא היה מודבק שום סימן אזהרה. השופט פסק: החנות אחראית הרבה יותר מהלקוחה
"האור הוא השלד האמיתי של האדריכלות, והזכוכית היא הפונדקאית של האור. היא מביאה למעמקי החלל תחושה של מרחב" - כך נוהגים להתבטא אדריכלים בני ימינו. אשר על כן, אדריכל המעריך עצמו משתמש בפרויקטים שלו בכל הזכוכית שהוא יכול לגייס. עד כאן הכול טוב ויפה. עם אדריכלים אין טעם להתווכח.
ואולם אליה וקוץ בה. דווקא בתחושת המרחב שהזכוכית מעניקה טמון פוטנציאל של סכנה. פוטנציאל זה התממש, למרבה הצער, במקרה של ד' (שמה המלא שמור במערכת), גמלאית בת 80.
באחד הימים נכנסה ד' לחנות לבגדי אופנה "הגרה". היא הסתגרה בתוך אחד מתאי המדידה והחלה למדוד פריטי לבוש. בין לבין, הגיעה שעת סגירת החנות. הזבנית ניגשה לדלתות הזכוכית בכניסה לחנות וסגרה אותן.
חלפה רבע שעה נוספת. ד' סיימה את מדידותיה וניגשה לקופה. שם התאכזבה לגלות כי דווקא אותו פריט אשר לבה כה חפץ בו אינו במבצע.
ד' ויתרה על הפריט ופנתה לצאת מהחנות. היא לא הבחינה שדלתות הזכוכית נסגרו בינתיים. הדלתות היו שקופות לחלוטין; שום סימן אזהרה לא היה מודבק עליהן. ד' נתקל בדלתות בחוזקה, נפלה ונחבלה. מומחה רפואי קבע כי היא נותרה עם 10% נכות לצמיתות.
חברת הביטוח שומרה, שביטחה את חנות "הגרה", סירבה לפצות את ד'.
מי נושא באחריות ובאיזו מידה?
המחלוקת בין הצדדים הובאה בפני שופט בית-משפט השלום בירושלים, ארנון דראל. בעלי חנות חייבים לעשות את כל הדרוש כדי שהלקוחות יצאו מהחנות ללא פגע. במיוחד, הדגיש השופט, כאשר הלקוחות נכנסים דרך דלתות פתוחות לרווחה והן נסגרות עליהם בעודם בתוך החנות.
בעלי החנות חייבים לנקוט אמצעים כדי להזהיר את הלקוחות בדבר שינוי מצב הדלתות. השופט נתן דוגמאות לאמצעים שכאלה: הצבת עובד בפתח החנות, שיזהיר את הלקוחות בצאתם, או הדבקת מדבקות בולטות ובעלות נוכחות על הזכוכית, שיבהירו את ההבדל בין הדלתות הסגורות לדלתות הפתוחות.
בעלי חנות "הגרה" כשלו בנקיטת צעדים אלה, פסק השופט. על שומרה, כחברת הביטוח שלהם, לפצות את הלקוחה שנחבטה בדלת הזכוכית ב-70 אלף שקל בתוספת מלוא הוצאות המשפט.
השופט גם סירב להיענות לבקשת נציגי שומרה להפחית מהפיצויים, בשל "אשם תורם", שחל לדעתם על ד'. אכן, הסכים השופט, ד' היתה חייבת להיזהר בעת צאתה מהחנות. למרות זאת, "מידת האשם המוסרי שדבקה בה נמוכה ומזערית לעומת מידת האשם המוסרי שדבקה בבעלי החנות. האשם המוסרי החל על גוף עסקי, המעוניין למכור את המוצרים המצויים בחנותו, נראה בעיני כה משמעותי עד שאין מקום להתחשב באשמתה של הלקוחה".
במקרה זה, ניתח השופט, בעלי החנות הותירו את הדלתות פתוחות דרך קבע. הקונים הנכנסים רשאים היו להניח כי כך יהיה גם בצאתם. במהלך שהות הקונים בחנות נסגרו הדלתות ללא כל הודעה וללא כל אזהרה. הדלתות עצמן אינן מצופות במדבקות או בסממנים המראים באופן בולט כי הן סגורות. המוכרת בחנות לא הזהירה את הלקוחה כי הדלתות נסגרו.
אל מול כל אלה, סיכם השופט, "חלקה של הלקוחה באחריות למה שאירע קטן יותר ונדחה מפני חלקה המכריע של אחריות בעלי החנות".
הכותב הוא עורך-דין מומחה בדיני ביטוח ונזיקין
לפנייה לכתב/ת 
