הצעה מגונה
"ההצעה" אמנם מוכיח שסנדרה בולוק היא עדיין כוכבת רלוונטית, אולם אפילו ביחס לקומדיה רומנטית מדובר בסרט בנאלי ושמרני שמתקשה להצדיק את השינוי המהותי שעוברת הגיבורה
מרגרט טייט (סנדרה בולוק) הגיעה לפסגה המקצועית שלה כעורכת ראשית בהוצאת ספרים בבוסטון. נחרצת, קפדנית ותובענית, היא אשת קריירה מושלמת ללא בן זוג או משפחה. אנדרו פקסטון (ריאן ריינולדס), העוזר המסור שלה, משנן כל פרט והעדפה בחייה של הבוסית הקשוחה. הוא מאמין כי שעבוד חייו לשירותה יאפשר לו להשיג את הקריירה עליה הוא חולם כעורך וכסופר.
אך למרגרט טייט יש עקב אכילס. היא אזרחית קנדית המגלה כי תוקף אשרת השהייה שלה עומד לפוג בעוד ימים ספורים. תקוותה היחידה היא לכפות על העוזר האישי שלה להציג עצמו כארוסה. אנדרו, שמסכים לסכן עצמו בעבירה פלילית, נמצא כעת בעמדה המאפשרת לו לסחוט ממעסיקתו התנהגות אנושית יותר ועזרה בקידומו. אילוף הסוררת יכול להתחיל.
פקיד ההגירה החשדן (דניס או'האר) אינו מתרשם מההצהרה על האירוסין והחתונה הקרבה. הוא קובע תאריך לבחינת הבקיאות של בני הזוג זה על זו, בחינה שכישלון בה יוביל לגירושה של מרגרט וכליאתו של אנדרו. למרגרט יש סוף שבוע בודד ללמוד על חייו של אנדרו בכדי להצילם מגורל זה.
הפרט הראשון שמרגרט מגלה על ארוסה הוא העושר הרב של משפחתו, המחזיקה במרבית הנכסים בעיירה באלסקה. מתברר שהעבד הנרצע הוא אדון במסווה. באחוזת המשפחה עומדים לחגוג את יום ההולדת ה-90 של סבתא אנני (בטי וויט). אנדרו חוזר לחיק המשפחה לרגל החגיגות ומרגרט מלווה אותה. גורדי השחקים מוחלפים בסביבה טבעית, הניכור המקצועי במשפחתיות לוחצת. זוהי הזירה שבה ינועו התהליכים הרומנטיים הצפויים של העלילה.
"ההצעה". פמיניזם? רק למראית עין
"ההצעה" ("The Proposal") מורכב משני מוטיבים דומיננטיים שנשחקו עד דק במאות קומדיות רומנטיות: "דג מחוץ למים" – מרגרט הברקודה האורבנית באקווריום המשפחתי, ותיעוב הדדי בין שתי דמויות בעלות מעמד שונה שהופך לאהבה. היותה של בולוק הכוכבת הנושאת את הסרט על כתפיה, מוביל לאופן הטיפול הספציפי בשני מוטיבים אלו.
להציל את סנדרה
מאז "שבועיים מראש" (2002) לא שיחקה בולוק תפקיד מרכזי בקומדיה רומנטית. כעת, בהתקרבה לגיל 45, היא חייבת להוכיח שהיא עדיין כוכבת רלוונטית לסרטים מסוג זה. מבחינה זו המבחן של הסרט עובר בהצלחה. בולוק שמורה היטב, כפי שמופגן בסצנת עירום שבה כל גופה נחשף (למעט כמה סנטימטרים אסטרטגיים). גם מבחינת המשחק היא עומדת במעבר אותו מבצעת הדמות במהלך הסרט מרשעות חיננית, דרך מושפלות משעשעת ועד הנשיות הכנועה.
ריאן ריינולדס, הצעיר מבולוק ב-12 שנים, עושה עבודה סבירה בדמות הלא כל כך מעניינת שניתנה לו ומצליח ליצור כימיה נינוחה עם הכוכבת. למרות שפער הגילאים בין השחקנים והדמויות ברור, לא נעשה ניסיון להפוך את הפער לבסיס המגדיר את הדמויות ואת הסיטואציה הרומנטית. החלטתם של יוצרי הסרט להציג בצורה כה אגבית את הרומן בין האישה מבוגרת לגבר צעיר אינה ביטוי לעמדה פמיניסטית אלא נובעת מהצורך לבסס מחדש את מעמדה של בולוק ככוכבת רלוונטית לקומדיות רומנטיות.
בפועל מהווה הסרט דוגמה נוספת לאופן בו ממתיקה הפנטזיה של הקומדיה הרומנטית ההוליוודית את מרירותה של הגלולה השמרנית. עוצמתה של אשת הקריירה לא יכולה להיות אלא שריון של אדם פגום רגשית. בנוסף, נכרך אופיה הבעייתי של הדמות במעמדה כזרה בארצות הברית. רק כשתצליח להתחבר לעולם
הערכים של המשפחה האמריקנית היא תזכה באזרחות המיוחלת. המעמדים המביכים הרבים שאותן סופגת הדמות במהלך הסרט מהווים את תהליך הטיהור של הדמות המאפשר לה להיוולד מחדש.
בכדי לממש תהליך זה, הסרט דוחק הצידה את הרומנטיקה לטובת המפגשים בין מרגרט ושאר בני משפחתו של אנדרו. ככל שהסרט מתפתח, הסיטואציה הראשונית מגיע לידי מיצוי ואנו זוכים לאוסף סצנות מיותרות, לעיתים מביכות. רגעי האינטימיות הספורים בין בני הזוג רחוקים מלהסביר את תהליך השינוי הזריז אותו הם עוברים בדרך לגילוי ההדדי של האהבה. גם בפנטזיה קולנועית צריכה להיות מידה מסוימת של הנמקה למעבר, במהלך סופשבוע בודד, מתיעוב הדדי לעיניים מצועפות.
