תוכנית מובארק: בדרך למגה-הסדרה בעזה
התזזית הנוכחית בציר ירושלים-קהיר-דמשק לא נוגעת רק לגלעד שליט. מצרים מובילה מאמץ דיפלומטי שאפתני, שאמור להתיר את הפלונטר העזתי ולעשות סדר ברשות הפלסטינית. חמאס קיבל אולטימטום, וושינגטון מברכת - ישראל נתנה אור ירוק מסויג
משהו גדול וחשוב זז בזירה הדרומית. לא בכדי הטריח עצמו אבו-מאזן לדמשק, ושר הביטחון ברק יוצא למצרים. גל הדיווחים הגואה בתקשורת הערבית והישראלית ממוקד אמנם בגלעד שליט, אבל נראה שמדובר במהלך גדול בהרבה, המתבשל בקצב מואץ מתחת לפני השטח. גורמים יודעי דבר בישראל מזהים מאמץ דיפלומטי שאפתני ורב-ערוצים, שמובילה מצרים ושאמור להתיר את הפלונטר העזתי לרווחת כל הצדדים, כולל משפחת שליט.
לדברי המקורות, מדובר בתוכנית שאפשר להגדירה כ"מגה-הסדרה" או "מגה-תהדייה"; היא אמורה לשים קץ למצוקתם של תושבי עזה, לאפשר את שיקום הרצועה מהריסותיה, להשליט רגיעה ארוכת-טווח ולהביא פיוס בזירה הפנים-פלסטינית. יישום התוכנית אמור להתחיל בחודש הבא ולהימשך לפחות חצי שנה. היוזם והמעצב הוא שר המודיעין המצרי, עומר סולימאן, הנהנה מגיבוי ותמיכה פעילה של מובארק. התוכנית כבר הוצגה וזכתה לברכת הדרך בוושינגטון, ולהסכמה (מסויגת בינתיים) מצד ממשלת ישראל; לפי דיווחים שלא אושרו - אפילו סוריה מעניקה לה רוח גבית.
מעבר רפיח מחכה להכרעה (צילום: רויטרס)
- אלה המרכיבים העיקריים בתוכנית:
1. יקום גוף מינהלי זמני משותף לכל הארגונים הפלסטיניים, מעין ממשלת אחדות עזתית ממונה, שתנהל את ענייני הרצועה עד ינואר 2010 - אז ייערכו הבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת ברשות. רוב חברי הגוף הזה ימונו על-ידי הנהגות החמאס והפתח, לצד נציגים של הג'יהאד האיסלאמי, החזית העממית ואחרים.
2. הגוף השלטוני לא יוכפף לממשלה בראשות סלאם פיאד היושבת ברמאללה, כיוון שחמאס לא מכיר בחוקיותה. אבל הוא יהיה כפוף ישירות לאבו-מאזן - עניין קריטי, כיוון שארצות-הברית, האיחוד האירופי ומדינות ערב אינן מכירות בהנהגת חמאס בעזה; הן רואות בה גוף לא-לגיטימי, שתפס בכוח את השלטון. מבחינתן, אבו-מאזן הוא הנציג החוקי היחיד של העם הפלסטיני, ולכן הן מתעקשות להעביר את חמשת מיליארד הדולר שהובטחו לשיקום הרצועה רק באמצעותו ובאמצעות מנגנוני הרשות.
3. חמאס, פתח והארגונים האחרים יתחייבו מראש לכבד את תוצאות הבחירות ב-2010 ויקבלו את מרות הנשיא, המועצה המחוקקת והממשלה שתוקם. התחייבות זו תקפה לגדה, כמו גם לעזה.
4. חמאס יפסיק להתנכל ולעצור אנשי פתח בעזה, ואנשי הרשות (פתח) יפסיקו לעצור ולהתנכל לאנשי חמאס בגדה.
5. מומחים, מפקחים ואולי אפילו כוחות שלום ממצרים וממדינות ערביות אחרות (אולי גם מאירופה ועוד), שיפעלו בשליחות האו"ם, יסייעו לכוח הביטחון המשותף, שיורכב מאנשי חמאס ופתח. הם אמורים במשותף לאכוף את החוק והסדר ברצועה, למנוע התנגשויות אלימות וכן לסכל ירי על יישובים ישראליים ופיגועים על הגדר ובשטח ישראל.
6. תושלם עסקה לשחרור גלעד שליט תמורת אסירים פלסטינים, מתוך הבנה (והבהרה שישראל העבירה בימים האחרונים לקהיר) שממשלת נתניהו לא תהיה מוכנה לשחרר אסירים "כבדים", אשר ממשלת אולמרט כבר פסלה בסיבוב האחרון של השיחות העקיפות עם חמאס. עם זאת, ישראל רמזה כי יש מקום לגמישות ויצירתיות בפרטים אחרים של העסקה. גם חמאס ייאלץ להתגמש.
7. המעברים מישראל ייפתחו לכל סוגי הסחורות. המומחים והמפקחים הזרים יוודאו שהמלט, הברזל, הדשנים ושאר החומרים העוברים בהם ישמשו אך ורק לשיקום ההריסות מ"עופרת יצוקה" ולפעילות כלכלית אזרחית - ללא "זליגה" לפעילות התבצרות וייצור נשק.
8. מצרים תפתח את מעבר רפיח בצידה. בצד הפלסטיני יפקחו על מעבר האנשים והסחורות אנשי הרשות הפלסטינית ומפקחים אירופים. ישראל תהיה שותפה לפיקוח באמצעות מצלמות מרחוק, ברוח המתווה שסוכם בתיווך אמריקני ב-2005.
9. מצרים תשחרר אנשי חמאס הכלואים אצלה ותסיר את ההגבלות הרבות שהטילה על תנועת אנשי חמאס בשטחה.
10. קיים מידע לא מאומת, לפיו קהיר מנסה לכלול בהסדרה גם התחייבות חשאית של הנהגת חמאס, לפיה הארגון לא יבריח לרצועה חומרי נפץ, נשק ומומחים באמצעות המנהרות של ציר פילדלפי.
המרוויח העיקרי מהתוכנית המצרית יהיו תושבי הרצועה, שיוכלו סוף-סוף לחזות במפעל השיקום יוצא לדרך, ובהזרמה של סיוע בינלאומי מאסיבי. לשם כך יהיה על הנהגת חמאס בעזה לוותר על כמה מעקרונותיה. בתמורה תזכה ללגיטימיות מבית ומחוץ, ובהזדמנות לחזק את מעמדה בקרב האוכלוסייה ברצועה וגם בגדה. כל עוד עומדת עזה בהריסותיה והמצוקה הכבדה שם נמשכת, שלטון חמאס - המואשם הן בהרס שהמיטו עליה ממטרי הרקטות, והן בנעילת המעברים בגלל עסקת שליט התקועה - נמצא בסכנה.
הלקח האיראני של משעל
חמאס אמנם מדכא בכוח כל גילויי מרדנות והתנגדות, אבל מבין כי בהדרגה הוא מאבד את הלגיטימיות העממית לשלטונו - ויום אחד זה עלול להתפוצץ בפרצופו. זה ידוע מכלי ראשון לאיסמעיל הנייה בעזה; המהומות באיראן מבהירות זאת גם למשעל בדמשק. מלבד זה, תוצאות העימות בטהרן עלולות לנתק את חמאס מצינור החמצן העיקרי שלו - ולהותירו תלוי בחסדיהן של מצרים וישראל.
לחמאס יש תמריץ חשוב נוסף לקבל את תוכנית התהדייה והפיוס: היא מעניקה לו סיכוי והזדמנות להחזיר את הגלגל אחורה, ליום בו ניצח בבחירות והיה שותף לגיטימי ובכיר בשלטון הפלסטיני. יתרה מזאת: המצרים מציעים לו הזדמנות הוגנת לחזור להתחרות - ואף להשתלט - על המוסדות החוקיים של הרשות; לשוב לגדה בדלת הקדמית ואולי אף לנהל שם את העניינים (האופציה לשיקום פוליטי שכזה מעוררת חששות והתנגדות בקרב קובעי המדיניות בישראל. וושינגטון לעומת זאת רואה בהתפתחות כזאת הזדמנות "להכיל" את חמאס, ובמשך הזמן לאלף אותו עד שיהיה פרטנר למשא-ומתן על הסדר עם ישראל).
היתרון השלישי שמציע המתווה המצרי לחמאס, הוא היוקרה וההישג התעמולתי שבשחרור כאלף אסירים מבתי כלא בישראל במסגרת עסקת שליט - הישג שיועצם עם שחרורם של כמה עשרות אנשי חמאס ממעצר במצרים. אבל בתמורה ייאלץ חמאס לבלוע לא מעט צפרדעים - חלקן גדולות, המאיימות להיתקע בגרון מנהיגיו. לא זו בלבד שייאלצו כנראה להגמיש דרישות בעסקת האסירים (ולו רק כדי שישראל תסכים לפתוח את המעברים), אלא שגם יחויבו לקבל את מרותו של אבו-מאזן. נקודה זו היא סלע המחלוקת העיקרי כעת בינם לבין עומר סולימאן: הם מסרבים להכיר באבו-מאזן כנשיא הלגיטימי אפילו למשך שישה חודשים עד לבחירות. צפרדע שלישית היא כוח הביטחון המשותף, ורביעית - נוכחות מפקחים וכוח שלום ערביים ברצועה. עד עתה התנגד חמאס בתוקף לשתי דרישות אלו.
הקמבק של קהיר
אחרי חמאס ברשימת המרוויחים ניצבת מצרים. התסיסה שעורר מבצע "עופרת יצוקה" בקרב האחים המוסלמים ותומכיהם הגיעה לממדים, שהיוו איום על משטר מובארק - בעיקר בתקופה רגישה זו, בה הוא מתכונן להעביר את השלטון לבנו גמאל. לכן, השגת רגיעה בעזה היא אינטרס חיוני של הנשיא המצרי, שגם יעניק לו ולארצו יוקרה עולמית. וזה לא הכל: אם יצליח הגנרל סולימאן להביא לפיוס פנים-פלסטיני, תחזור מצרים בגדול לעמדת מנהיגות בעולם הערבי.
איש חמאס בנמל עזה. האם יוסר המצור? (צילום: AP)
אבו-מאזן ואנשיו מתייחסים לתוכנית המצרית ברגשות מעורבים. מחד, הם מעוניינים בשביתת נשק, שתמנע מהם את הצורך להתעמת עם בני עמם מחמאס בגדה, כמו גם התנכלות לאנשי פתח ברצועה. הם אף שמחים לקבל דריסת רגל מחודשת ושותפות בשלטון בעזה. הזרמת הסיוע הערבי והבינלאומי לשיקום הרצועה באמצעותם מעניקה להם יתרונות רבים במאבק הפוליטי עם חמאס. אבל הם יודעים שהכל יכול להתהפך בעוד חצי שנה, כשייערכו הבחירות. המתווה המצרי יאפשר לחמאס לנכס לעצמו את הישגי השיקום ושחרור האסירים; כתוצאה מכך הפתח, שעדיין לא הצליח לבצע רפורמות פוליטיות וחברתיות בשורותיו, עלול לאבד פעם נוספת - אולי לתמיד - את השלטון בגדה ובעזה.
החשש מפני התרחשות כזו הוא גם הפגם העיקרי מנקודת ראות ישראלית. בירושלים חוששים מאוד שבטווח הארוך, התוכנית שפורטה כאן תסלול את דרכו של חמאס לשלטון גם בגדה. עם זאת, בישראל - בעיקר במערכת הביטחון - מעוניינים ב"הסדרה" שתייצב את הרגיעה השבירה בדרום. בוושינגטון מקבלים את המתווה בזרועות פתוחות, מתוך הנחה שללא הסדר בגזרת עזה - לא יהיה סיכוי להתקדמות ממשית במישור הישראלי-פלסטיני.
עם הפנים לרגיעה - או לעוד עופרת יצוקה?
אמנם כרגע נמנע חמאס כמעט כליל מירי רקטות אל יישובי הנגב. אנשיו אף מונעים כמיטב יכולתם ירי ופיגועים שיוזמים ארגונים סוררים, כתוצאה מההרתעה שהשיגה "עופרת יצוקה" ומתוך תקווה שהלחץ הבינלאומי יכריח בסופו של דבר את ישראל לפתוח את המעברים. אבל המשך הקיפאון וסגירת המעברים עלול להביא את חמאס הלחוץ לחדש את האש, מתוך תקווה ליצור משבר ולחץ נוסף על ישראל. ממשל אובמה והאיחוד האירופי מפעילים כבר עכשיו מכבש לחצים בעניין המעברים, עוד בטרם שוחרר גלעד שליט. הטענה היא שיש משבר הומניטרי בעזה, ואסור להשתמש באוכלוסייה כבת ערובה.לישראל יש עניין בתוכנית המצרית מעוד שני טעמים: היא מגדילה את הסיכויים לשחרור שליט בהקדם, ומבטיחה את המשך המאמץ המצרי לסיכול ההברחות לרצועה. למעשה הציגו המצרים אולטימטום לחמאס: עד 7 ביולי על הארגון לתת תשובה חיובית, שתאמץ למעשה את המתווה כמקשה אחת. אחרת, הבהיר עומר סולימאן, תזנח מצרים את העזתים ואת חמאס לגורלם, תניח להם להתעמת ישירות עם ישראל ומעבר רפיח יישאר סגור. גם כספי הסיוע לא יגיעו. אבל האולימטום הזה נוגע בעקיפין גם לכל בעלי העניין בתוכנית: אבו-מאזן, ישראל וארצות-הברית. זו הסיבה לכך שבשבועיים האחרונים ישנה התרוצצות רבתי באזור. שליחים ומשלחות יוצאים ובאים, ושיחות אינטנסיביות מתנהלות כמעט בין כל הגורמים.
ישראל מעוניינת בעיקר למנוע מצב שבו חמאס יורשה לחזור לגדה המערבית ולהשתלט על הרשות. לא פחות חשוב הוא להבטיח סיום מוצלח לפרשת שליט. לשם כך ביקרו בשבוע שעבר בקהיר היועץ לביטחון לאומי עוזי ארד ויועצו של שר הביטחון עמוס גלעד. כעת יוצא אהוד ברק לקהיר לאותה מטרה. בתדריכים לתקשורת מפיצה מערכת הביטחון שהנושא העיקרי לשיחות הוא שחרור גלעד, אבל למעשה מתנהל משא-ומתן על כל סעיפי ה"מגה הסדרה". בעוד 17 יום נדע כנראה אם פני האזור לרגיעה - או שצריך להתחיל להתכונן ל"עופרת יצוקה 2".
גלעד שליט נחטף לרצועת עזה לפני 1,092 ימים.
