עמוס גיתאי יפתח את פסטיבל אביניון

גיתאי. טקסט שקרוב ללבו (צילומים: דן ברונפלד)

"זו אורטוריה פוליפונית שמשלבת שפות שונות וקולות שונים ועוסקת בחורבן ירושלים ובמלחמות בין הכיתות השונות שבה, בכיבוש הרומאי ובהרס בית המקדש", אומר גיתאי שעות ספורות לפני שהוא עוזב את פריז לקראת החזרות האינטנסיביות באביניון. "הטקסט של יוסף בן מתיתיהו קרוב ללבי. הוא מלווה אותי מאז שיגאל עדין, בן דוד שלישי של אמא שלי, לקח אותנו כילד לסיור במצדה. מרתק אותי איך מישהו שחי לפני אלפיים שנה יצר טקסט שאינו מיתולוגי אלא כרוניקל. הטקסט הזה מדווח על חורבן של טריטוריה שלא מצליחה לייצר ריאל-פוליטיק ונסחפת למערבולת של פיצול ומלחמות אחים".

"מרשימה אותי גם היכולת של פלביוס להראות את החיבה לארץ ולהישאר למרות זאת דמות ביקורתית", מוסיף גיתאי. "פלביוס הצליח ליצור טקסט שיש בו מימד של סתירות פנימיות ולהמשיך לייצר איזושהי תהודה של תקופה ומקום. זו עבודה מאוד שקדנית שיש בה חלקים תיעודיים שבהם ניתן להרגיש שהוא ראיין לוחמים שבאו משדות הקרב ואסף במקביל פיסות של נאומים. מצד שני, יש תיאורים ארכיטקטוניים של הארמונות של הורדוס והוא גם את אינו חוסך את דעתו. הטקסט הזה לא מתחבא מאחורי איזושהי ניטרליות. הוא כתב פרויקט תיעודי בממדי ענק". 

גיתאי בסרט "כרמל". עבודות שמקיימות בינן לבין עצמן דיאלוג

גיתאי מהרהר במסגרת המניפסט התיאטרוני החווייתי, שאותו יחשוף לראשונה בפני צופים באביניון, מיהו הכובש ומי הנכבש, מה נתפש בעולמנו כאקט לגיטימי ומה כפורע חוק. הוא משאיר בידיה של ז'אן מורו, שמגלמת את דמותו של יוספוס פלביוס, לתרגם בדרכה את שירת האבנים ולהפיח חיים בדו"ח ההיסטורי שמגיש יוסף בן מתיתיהו כתזכורת למה שהיה אך גם למה שמתרחש ועתיד לבוא.

זו אחת הפעמים הנדירות בה גיתאי מפלרטט עם הבמה. הוא עשה את זה לפני כ-15 שנה, בהפקה "מטמורפוזה של לחן" שהציגה בסיציליה ובביאנלה של ונציה עיבוד מוקדם שלו למלחמות היהודים. הפעם הוא חוזר אל הטקסט בהפקה שנעה בין תיאטרון לאורטוריה ומתרחשת בין קימוריו של מבצר חצוב באבן, מכיוון שהוא רואה דחיפות להדהד ולהשמיע דווקא כיום את מילותיו של פלביוס.

רעיון הכלים השלובים

הבחירה בדיווה הצרפתיה, ז'אן מורו, ששיחקה בשלושה מסרטיו של גיתאי, לתפקיד ההיסטוריון פלביוס, אינה מקרית. "ברור שאני רוצה למקם נשים לכל אורך התפקידים שיש לדבר להציע. על פי בית מדרשה של אמי, אפרתיה, נשים מותר להן והן צריכות להתמקם בכל מקום. אני לא מתווכח עם האמירה הזו", מתחייך גיתאי, "בכל זאת, יש לי חיבה אל האישה הדעתנית הזו שהסבירה את ההרהורים שלה על המציאות מאז ומתמיד. אני הולך בדרכה".

גיתאי ומורו. "נשים צריכות להתמקם בכל מקום"

גיתאי אוהב את רעיון הכלים השלובים בכל הרמות האפשריות. "יש במחזה אלמנטים ארכאיים לצד אלמנטים מודרניים. מצד אחד גיטרות חשמליות ומצד שני אמפיתיאטרונים בני אלפי שנים. זה חלק מהאסתטיקה של המופע", הוא אומר. גם שילוב הכלים העומדים לרשותו, קרי במה ומסך, מרתק אותו. "אסור להיות יותר מדי אובססיביים לקולנוע בלבד", הוא אומר, "יש בי צורך לפתוח את העבודה שלי למדיומים משלימים, כמו שהשנה פתחתי את התערוכה שמתבוננת בארכיון של אבא שלי במקביל לבכורה של 'כרמל' ולהוצאה לאור של ספר. לא נטשתי את הקולנוע, ההיפך. אחד מזין את השני. אם אני צריך לנסח את עצמי לעצמי, למרות שבדרך כלל זהו תפקידם של המבקרים ולא הייתי רוצה לגזול את פרנסתם, הייתי אומר שאני אוהב ליצור רצף של עבודות שמקיימות בינן לבין עצמן דיאלוג".

רצף מעסיק את גיתאי גם ברמה ההיסטורית, ומה יותר ממתיחת הקו בין הטקסט של פלביוס למציאות המזרח תיכונית העכשווית כדי להוכיח את התזה ממנה הוא יוצא. "אנחנו לא מצליחים להיחלץ מהמלחמה הזו שפלביוס מדבר עליה. זה נכון שג'סטות פוליטיות נעשות פה ושם, אך הן לא מספיקות כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה שהורס לא רק את היריב אלא גם חלקים בתוכנו", הוא אומר, "זה מעניין ומעסיק אותי כבמאי קולנוע ותיאטרון אבל לא פחות כאזרח. פלביוס שואל איך מנהלים ריבונות מבלי להוביל אותה למצב התאבדותי. זו שאלה שגם אני שואל".

ההפקה, שתיפתח ב-7 ביולי, תציג שש פעמים באביניון. לאחר מכן תעבור לפרמיירה בברצלונה ב-17 ביולי ומשם תטוס ליוון לשתי הופעות מה-24 ביולי. יומיים נוספים תציג ההפקה החל ב-31 ביולי באיסטנבול. גיתאי מקווה שהאירוע התיאטרוני שרקח יעניין גם את פסטיבל ישראל. "מה שקורה לפעמים עם העבודות שלי זה שהן נחשפות מחוץ לתחומי ישראל ורק אז מגלים בהן עניין בארץ", הוא אומר, "אני מקווה שזה יקרה גם הפעם". בהפקה משתתפים בין היתר גם השחקן שריידי ג'ברין והשחקן והחזן מנחם לאנג.