שתף קטע נבחר
 

נברא בצעקה גוף

"אך קמתי ורצתי מצילך והינומה לבנה/ מעל ראשי דולקת, כרוח רפאים המבדילה אותי/ מן השמיים הקודרים, שלרגע התבהרו". שלושה שירים של חגית גרוסמן

יקיצה

הֵקַצְתִּי מֵאַהֲבַתְךָ וְאַכֵן הַטַּעַם מַר

גַּם בְּפִסְגַּת הַהִתְלַהֲבוּת מֻכְרָחָה לָבוֹא יְקִיצָה

ואָחֲרֶיהָ מַעֲשֵׂה הַהִטַּהֲרוּת

הֲפָגַת הַמְרִירוּת

אֲפִילוּ הִתְפַּלְלוּת סוֹדִית לְהִתְנַפְּצוּת בֵּינִי לְבֵינִי

לְמַעַן תִּצְלַח הֲפִיכָתִי לְפֶּחָם-עֵצִים לְאַחַר בְּעִירָה וּשְׂרֵפָה.

הֱיוֹת הַפֶּחָם קַיָּם הַרְחֵק מִן הַכַּעַס

מְקָרֵב אוֹתוֹ לְהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁאֵינָהּ פְּגִיעָה

הֱיוֹת הַפֶּחָם שֶׁל עַצְמוֹ אֲשֶׁר אֵינוֹ מוֹסֵר אֶת גּוּפוֹ

אֶלָּא נִמְשָׁח עַל פְּנֵי חָיַּלִים לְמַטְרַת הוֹבָלָה מִמָקוֹם לְמָקוֹם

הוּא הַשָּׂכָר הַנִּתָּן לָפֶּחַם:

הָ

תְ

נ וּ

עָ ה

מֵרְצוּעַת אֲדָמָה הַקְּרוֹבָה אֶל הַיָּם עַד לִבּוֹ שֶׁל אוֹקְיַנוּס

וּמִשָּׁם אֶל אִי – מִבְטַחִים.

מַשְּׂאַת נַפְשׁוֹ שֶׁל הֶעָיֵף. בֵּין הַצַּוָאר לָבֶּטֶן.

בְּתוֹךְ חֲלַל הַפֶּה

עַד הִפַּסְקוּת גְּמוּרָה שֶׁל הַנְּשִׁימָה

שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לְחַנֵך לִפְּרֵדָה

וּבְּעֵת פְּרֵדָה יָבִיא לְךָ מְחִילָה

יַמְתִּיק עָנְשֵׁךָ וִיְוַתֵּר.

גַּם אַתָּה כִּכְלוֹת הַכֹּל רַק פֶּחָם.


חגית גרוסמן. שלושה שירים חדשים

 

מִבַּעָד לְמַסָךְ

בַּלַּיְלָה רָאִיתִי אוֹתְךָ מִבַּעַד לְמָסָךְ חֲשֵׁכָה

וְחָלַמְתִּי שֶׁיֵשׁ לִי חִיוּךְ. רָעַשׁ חַם חָלַף בְּגוּפִי

וְאַהֲבָתְךָ אֵינָהּ נִרְגַּעַת

רַק עֵינֶיךָ, כְּכַפְתּוֹרֵי מַעֲלִית שֶׁנִּתְלְשָׁה מִכְּבָלֶיהָ, כָּבוּ.

מְעַל גַּג בֵּיתִי יָנוּע קוֹלְךָ

וְאֵמָשֵׁךְ כְּצֵל סְבִיב אַהֲבָה

כְּמוֹ אָז, בִּלְחָשִׁים

יֶלֶד מְשֻׁגָּע מְכַבֶּה אֶת הַכּוֹכָבִים.

אַךְ אִם תָּשׁוּב לַחֲרוֹף בְּגוּפִי

אֶמְחֶה אֶת פָּנֶיךָ כְּרוּח שָׁוְא

וְלֹא אֶחֱזֶה עוֹד בָּכּוֹכָבִים אַחַר מִיקּוּמְךָ

כִּי מָט לִבִּי בְּמוֹתְךָ

לְאַחַר שֶׁהַרוּח, קַרָה הָרוּחַ,

פַּרְצָה אֶת השַּׁעַר בְּהֶדֶף

וְשָׁמָעתִי שְׁתֵּי נְקִישׁוֹת וְנִכְנַסְתָ לָשֶׁבֶת

בְּהִשְׁתוֹקְקוּת לִשְׁטוֹף אֶת שְׁתִיקָתְךָ.

וְהָיִיתִי בִּשְׁעַת וִתּוּר, אַחֶרֶת הַיְתָה מַחֲשָׁבָה,

אַחֶרֶת הָיָה חֲשָׁשׁ, "אָשָׁם" זָעַקְתִּי "אָשָׁם"

וְלָחַשְׁתָּ: "בּוֹאִי אֵלַי"

ולא שָׁכַב לִבִּי, רַק ראשִׁי מֻנַּח עַל הַכַּר

"הִשָּׁאֲרִי" בִּקַּשְׁתָּ "אוּלַי הַלַּיְלָה

יִקְרֶה מַשֶּׁהוּ טוֹב. עַד הַבֹּקֶר נִבְרָא בִּצְעָקָה

גּוּף." אַךְ קַמְתִּי וְרַצְתִּי מִצִּלְךָ וְהִינוּמָה לְבָנָה

עַל רֹאשִׁי דּוֹלֶקֶת, כְּרוּחַ רְפָאִים המַּבְדִּילָה אוֹתִי

מִן השָּׁמַיִם הַקּוֹדְרִים, שֶׁלְּרֶגָע הִתְבָּהֲרוּ.


"אולי הלילה יקרה משהו טוב"


התקרבות

הִיא עֲלוּלָה לְהִתְקָרֵב אֵלַיִךְ בַּתּוֹר לַדֹּאַר

בָּאוּלָם הַצָּפוּף

הִיא תַּעֲמֹד מֵאֲחוֹרַיִךְ

בְּגִ'ינְס צְמוּדִים הַמַּסְגִּירִים אֶת מִינָהּ

תִּלְחַשׁ לָךְ דְּבָרִים שֶׁאַתְּ כְּבַר יוֹדַעַת

הִיא לֹא מְסֻגֶּלֶת לַעֲמׁד בִּמְקוֹמוֹת סְגוּרִים

בְּתוֹרִים אֲרֻכִּים אוֹ קְצָרִים

הַמַּחֲנָק מִשְׁתַּלֵּט עָלֵיהָ בִּמְהִירוּת

הִיא חַיֶבֶת לְדַבֵּר

שְׁתַּיִם תַּעֲקֹפְנָה אֶתְכֶן

מְלֻווֹת בְּשׁוֹטְרִים

הִיא תֹּאמַר לָךְ שֶׁהֶן בְּוַדַּאי מְשַׁלְמוֹת עַרְבוּת

אַחֶרֶת אֵיזוֹ זְכוּת יֵשׁ לָהֵן לְהִתְפָּרֵץ אִם לֹא הַבְּלוֹנְד

אוֹ הַפֶּשַׁע.

בַּחוּץ יִהיוּ אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת וְהַגּוּפִיָה שֶׁלָּהּ

תְּגַלֶּה זְרוֹעוֹת מְנֻמָּרוֹת כְּמוֹ לְחָיֶיהָ הָרָזוֹת

אֲתְּ תְּהַנְהֵנִי בְּרֹאשֵׁךְ וְתַסְכִּימִי לְכָל מִלָּה

אַחַר כָּךְ תִּתְּנִי לָהּ אֶת תּוֹרֵךְ

כְּדֵי שֶׁהִיא לֹא תִּשְׁתַּגֵּעַ.

 

חגית גרוסמן, ילידת 1976, בוגרת אוניברסיטת תל-אביב בספרות עברית ובספרות כללית. בוגרת תואר שני

בספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. ספר שיריה הראשון "תשעה שירים לשמואל" יצא בהוצאת פלונית. כמו כן, פרסמה שירים נוספים בבמות ועיתונים שונים. במהלך השנה הקרובה צפוי להתפרסם ספר שירה השני בהוצאת קשב לשירה

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
היא עלולה להתקרב אליך בתור לדואר
צילום: אבי מועלם
לאתר ההטבות
מומלצים