ניתן לטבול ביום ה-8, כשהביוץ נופל ב-"7 נקיים"?
שאלה:
האם ניתן לטבול במקווה ביום השמיני, מאחר שהביוץ שלי נופל בשבעה נקיים? (ליאת, השרון)
תשובה:
התורה מבחינה בין שני סוגים של דימומים של נשים: דם נידה ודם זבה. לרוב הפוסקים (בעקבות דעתו של הרמב"ן), דם הנידה הוא המקרים של הוסת הרגיל, ודם הזיבה הוא במקרים של דימומים חריגים. מדין התורה, נידות היו טובלות בערב שאחרי היום השביעי מתחילת הדימום, וזבות היו סופרות יום נקי (אם הדימום ארך יום או יומיים) או שבעה ימים נקיים (אם הדימום ארך שלושה ימים או יותר), וטובלות ומביאות קרבן.
כבר בתקופת התנאים, תיקן רבי יהודה הנשיא תקנה שאיחדה את ההנהגה בכל המקרים של דימום, ופרטיה מבוארים בבית יוסף, יורה דעה סימן קפג.
לאחר מכן, בתקופת התלמוד, החמירו בנות ישראל על עצמן שעל כל דימום סופרות שבעה נקיים, וטובלות בערב שאחר שבעת הימים הנקיים. חומרה זו התקבלה באופן נרחב, והתלמוד עצמו משתמש בה כדוגמא להלכה שאין להרהר אחריה.
חשוב לציין, שלמרות העובדה שמנהג החומרה התקבל כמחייב, הוא לא נוסח בהלכה כתקנת חכמים, אלא כחומרת בנות ישראל. הסיבה לכך היא שככל הנראה חכמים לא רצו לתקן תקנה בעניין זה, כאשר ידוע שבעתיד יהיה צורך לשנותה. כאשר יבנה המקדש, יצטרכו שוב להבחין בין נידות לזבות, שהרי זבות מביאות קרבן ונידות לא, ולכן החומרה המשווה את כל הדימומים תצטרך לעבור התאמה להבחנה קדומה זו.
בעבר, התוצאה של מצב זה גרמה לכך שלעיתים נוצר מצב של "עקרות הלכתית". נשים שזמן הפוריות שלהם היה בתוך שבעת הימים הנקיים, לפני הטבילה, נתקלו בקושי להרות.
כיום, בפרקטיקה ההלכתית, אין מצב של עקרות הלכתית. לכל מצב קיים פיתרון, אך לדעתי אין ראוי לפרט את כל האפשרויות בתשובה באינטרנט. את הסיבה לכך אסביר מייד, אך אם את מבקשת פיתרון למצב, אנא פני עם כל הנתונים למומחים בדבר, והם יסייעו בידייך. מומחים מפורסמים בעניין שאלתך הם מכון פוע"ה (פוריות ורפואה על פי ההלכה) בירושלים, וכן הרב מרדכי גרוס, שהשתתף בכתיבת סיכום "שיעורי שבט הלוי", והינו כיום גאב"ד בית הדין "חניכי הישיבות" בבני ברק.
למה ללכת למומחים
אם תשאלי – מדוע אינך כותב תשובה, אלא שולח אותי לשאול מומחים? אשיב לכך בשני מישורים.
במישור הפשוט – עניין מקצועי. בכל מקרה מהסוג שבכותרת, מרובים הפרטים האישיים, הרפואיים, והאנושיים, ובהתאם לכך מרובות ההלכות והתשובות. כשם ששאלה רפואית בנושא מורכב באינטרנט היתה נענית בתשובה כללית, עם בקשה לפנות עם כל הפרטים לרופא מומחה, כך גם בנושאים הלכתיים מורכבים. יכולים שלושה אנשים לגשת לרופא עם דלקת גרון, אחד יקבל רפאפן, אחר יקבל אוגמנטין, והשלישי יאושפז בדחיפות. הכל תלוי בפרטי המקרה והחולה. כך גם ייתכן מצב בו אנשים פונים לרב עם שאלה דומה, ומקבלים תשובות נכונות ושונות, כל אחד בהתאמה למקרה שלו.
בין האות הכתובה לחיים – תורה שבעל פה
תורה שבעל פה, כשמה כן היא, נועדה להיות תורה שבעל פה. כתיבתה היא הכרח הנובע ממגבלותינו, אך גם משיב לנו באותה המטבע. האות הכתובה קופאת בזמן, והתאמתה לפרקטיקה או להלכה הנוהגת מצריכה לעיתים מאמץ פרשני הגובל בהגהה. זוהי הסיבה שעד היום לא קיימים בהלכה קודקסים, אלא ספרות תקדימים(המכונה במשפטים קזואיסטית), המבוססת על מקרים ופתרונות, ועל מחלוקות רבות. אפילו הגדולים שהתכוונו לכתוב ספרי חוק, כדוגמת הרמב"ם, נתקבלו בדורות הבאים כבסיס ללימוד ולשיעורי עיון, ולא כהלכה חתומה שאין להרהר אחריה. המקורות הסמכותיים ביותר בתורה שבעל פה, התלמוד והשולחן ערוך עם נושאי כליהם, הם ספרי לקט ולא ספרי חוק. כך תארו אותם כותביהם,
כך הסתכלו עליהם חכמי הדורות, ואנחנו בעקבותיהם.
התלמוד עצמו מבחין לעיתים בין ההלכה כפי שמפרסמים אותה, לבין ההלכה כפי שהיא נוהגת בפרקטיקה: "רבי אסי אמר: הלכה, ורבי חייא בר אבא אמר: מטין, ורבי יוסי ברבי חנינא אמר: נראין" (עירובין מו עמוד ב). יש דברים שמפרסמים ברבים, יש דברים שעונים לשואל יחיד בצנעה, ויש עוד פחות מזה (יעויין שם ברשב"א). הדברים שמפרסמים, צריכים להתאים למכנה המשותף הרחב ביותר. הדברים שעונים לשואל, אחרי שיודעים את כל הפרטים, הם הדברים המתאימים והנכונים עבורו.
בדורות האחרונים נוסף חשש נוסף. יש נושאים רבים, שפרסום ההלכה הנוהגת בהם יעורר קנאים כלשהם למלחמת חורמה, שתוצאתה עשויה להיות איסור גורף. לאור זאת, לאחר שתקבלי תשובה מהמומחים, שמרי אותה לעצמך, ובכך תעשי צדק עם ההלכה וחסד עם הדורות הבאים. (משיב: הרב דרור ברמה)
יש לכם שאלה? רבני צהר עונים לשאלותיכם בפרוייקט החדשו"ת של ynet ובבית ההוראה "CALL ההלכה" - טל': 1-800-200-377 בימים א' עד ה' - בין השעות 19:00 ל-23:00.
