שתף קטע נבחר

 
צילום: AFP

רואה לך בעיניים

"בגלל שהמעבר לטאו נוגד כמעט כל היגיון, יש בו הזדמנות נדירה ואדירה עבור ליאור אליהו. הוא מסתכל למגרעותיו בעיניים ויוצא להרפתקה שתהפוך אותו לאחד מכוכבי אירופה או תסתיים בנפילה מהדהדת". אהרל'ה ויסברג על המקל והגזר

ההתערבות בין שני כדורסלני טאו ויטוריה היתה פשוטה: כמה זמן יחלוף עד שהאמריקני החדש ייפצע ויכיר מקרוב את בית החולים בעיר? כעבור יומיים, נפתרה התעלומה והוכרז המנצח. עשרות זרים עברו בבאסקוניה בשש שנותיו של דושקו איבנוביץ' כמאמן. 18 (שמונה עשר!) מהם אפילו לא הצליחו לסיים את העונה במועדון.

 

 

ולא שיש, חלילה, איזשהו כשל במערך הסקאוטינג הבאסקי. החתמתם של טיאגו ספליטר בגיל 15 ושל לואיס סקולה בגיל 17 מוכיחה כי ההיפך הוא הנכון. הבעיה היתה אחרת: אימונים בני שש שעות, ללא התחשבות בסרגלי מאמצים או 'זוטות' דומות. מסדר הפצועים היה ארוך לעתים מטקס הצגת השחקנים. מעכשיו, ליאור אליהו הוא חלק ממועדון הפאר שנקרא טאו ויטוריה. ואם לומר את האמת, מבחינות רבות - זה המקום שהכי פחות מתאים לו.


מאצ'אס וסקולה כבר היו שם. עכשיו ליאור אליהו יכיר את טאו ויטוריה 

 

הטענה המרכזית שהשמיעו נגדו מאמניו, מעסיקיו ואפילו עמיתיו דיברה על שחקן עמוס בטונות של כישרון, אבל כזה שגם סובל מאדישות, עצלנות וחיבה לבילויים. ויטוריה אינה בדיוק תל אביב התוססת. אם אין משחק של טאו בפרננדו בואסה ארינה, העיר הולכת לישון עם רדת החשיכה. תוסיפו לכך את ההזדהות עם הפלסטינים וההפגנות האנטי ישראליות בכל ביקור של מכבי תל אביב, ותבינו שלא מדובר במקום שתמיד כיף להיות בו אם אתה דובר עברית. וגם אם לא: פיצוץ מסיבת העיתונאים של נבן ספאחיה ב-2007 ממחיש במה מדובר.

 

סוסי עבודה גדולים מאליהו לא עמדו באימונים המפרכים של איבנוביץ' ו/או מאסו בהם. יעידו על כך בכירי השחקנים בקבוצה - פאבלו פריג'יוני, איגור ראקוצ'ביץ', וויל מקדונלד ופיט מיקאל. חלקם יצאו במרד מופגן נגד איבנוביץ' ערב הפלייאוף, אף אחד מהם לא צפוי ללבוש את מדי טאו בעונה הבאה. חלקם אף הספיקו כבר לקחת את הרגליים ולהעתיק את מקום מגוריהם לאיסטנבול ולברצלונה ברגע שהעונה תמה.


אימונים של 6 שעות קטנים עליו. דושקו איבנוביץ' (צילום: AFP)

 

אלא שגם הכוס הזו חצי מלאה, והפעם לא בקרח שנועד למנוע נפיחות. למרות התדמית (המוצדקת) שדבקה במאמן המונטנגרי הקשוח, עם הנתונים קשה להתווכח: טאו דורגה העונה ראשונה ביורוליג בנקודות ובמדד ורביעית באסיסטים. עד שהגיעה למאני טיים, היא שיחקה את הכדורסל היפה, הקולח והשמח ביותר ביבשת. כך שהזדמנות לבוא לידי ביטוי - יש בה גם יש.

 

גם מהרשימה הזו אי אפשר להתעלם: סקולה, ספליטר, ראקוצ'ביץ', פריג'וני, ארווידאס מאציאוסקאס, אנדרס נוצ'יוני, פבריסיו אוברטו, דיאן טומאשביץ', אלמר בנט וקורנל דויד. המשותף לכוכבי העל האירופים הללו? כולם, ללא יוצא מן הכלל, פרחו תחת משטר איבנוביץ' בוויטוריה.


ראקוצ'ביץ'. למרות הקשיחות של משטר איבנוביץ', גם הוא פרח בטאו (AP)

 

לאורך העונה, טאו הפגינה עליונות מוחלטת מול כל יריבה ובכל מסגרת, זכתה בגביע המלך וסיימה ראשונה בליגה. אבל את ראשות הטופ 16 היא החמיצה בהפסד ביתי מטופש לאולימפיאקוס, את הכרטיס לפיינל פור איבדה בהפסד ביתי קריטי לברצלונה ומהאליפות נפרדה בגלל שבעטה ביתרון הביתיות כבר בפתיחת הגמר.

 

באסקוניה, אם כך, מצויה במשבר ואולי גם בפני מיני מהפכה בסגל. ייתכן שזה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לאליהו. דווקא בגלל שמעברו לוויטוריה נוגד כמעט כל היגיון - הוא זה שיכול לעשות את ההבדל מבחינתו. הוא יהיה מרוכז רק בכדורסל, כי אין דבר אחר לעשות. הוא יעבוד קשה, כי לא תהיה לו ברירה. ומי יודע, אולי הוא אפילו ילמד לשמור בהגנה.

 

דבר אחד בטוח - הפורוורד הישראלי לא ייפול באיזשהו מקום באמצע. במודע או שלא במודע, הוא מסתכל למגרעותיו בעיניים ויוצא להרפתקת חייו: היא יכולה להסתיים בהפיכתו לשחקן שלם וטוב יותר ולאחד הכוכבים הגדולים באירופה, או חלילה להיגמר בנפילה מהדהדת.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ליאור אליהו
צילום: אלי אלגרט
מומלצים