איך נכנסים שני פרסים לטוויטר?
הטכנולוגיות החדשות עושות חסד עם גורמי אופוזיציה, ואיראן מדגימה זאת. על ההיבטים התקשורתיים של המהומות
המהומות שהתלקחו לאחר פרסום תוצאות הבחירות באיראן, עוררו השוואות כמעט בלתי נמנעות למהפכה מלפני 30 שנה. כאז גם כיום, הוטלו מגבלות ואיסורים תקשורתיים על מתנגדי המשטר, וגם הפעם המדוכאים ידעו למצוא תחליפים: בשנות ה-70 הפיץ חומייני את דרשותיו החתרניות באמצעות קלטות אודיו במסגדים, ואילו כיום מרבים ההמונים להסתייע בטכנולוגיה החדשה – אינטרנט וסלולרי, כדי לשדר תמונות ומסרים שעוקפים את הצנזורה של השלטונות.
בכל השוואה היסטורית יש יתרונות ומגבלות. לעיתים השוואה כזו מסוכנת, ועלולה לשרת יעדים סמויים מהעין. אמנם היא מסייעת להבין אירועים מורכבים, ולכן היא מאוד חביבה על התקשורת, אך היא לא חפה מסילופים שעלולים להוביל לאי הבנות.
במקרה דנן ושלא כמו לפני שלושה עשורים, המאבק ניטש בין שתי סיעות בתוך הממסד הדתי השולט, ולא בין השלטון החילוני והמתנגדים לו. המעוניינים בדוגמא נוספת למגבלות ההשוואה ההיסטורית יכולים להסתייע בטיעון לפיו היריבות בין אחמדי-נג'אד לבין מוסווי, כמוה כיריבות בין אלי ישי לאריה דרעי בשולי גלימתו של הרב עובדיה יוסף. כנראה שגם התוצאות מייתרות את טעם ההשוואה בין שני האירועים, אך לא בעיני המומחים והפרשנים.
עדיין חסר מידע מוסמך כדי להבין את מה שהתרחש ברחובות טהרן, אך אפשר להציע בזהירות המתבקשת מספר לקחים תקשורתיים שנכונים לכל זירת עימות, ולישראל בפרט.
ראשית, הטכנולוגיה התוססת מסכלת כמעט כל אפשרות של סתימת פיות ושליטה במידע. כל ניסיון צנזורה או חסימה רק מעודדים שימוש במקורות מידע חלופיים.
שנית, גם אם הממסד מבקש להסתייע בעצמו בטכנולוגיות תקשורת חדישות - סלולר, יוטיוב או טוויטר, הן בכל זאת מיטיבות עם גורמי אופוזיציה. קל יותר לאופוזיציה להביע את דעותיה באמצעי תקשורת חדישים, גם אם חל על כך איסור חמור מטעם הממסד.
שלישית, התקשורת הזרה הייתה ונותרה אויבתו של הצד החזק והשולט בעימות, ולו רק משום שהיא מצליחה לאתגר גרסאות רשמיות ולהביא דיווחים שונים וסותרים. מצד אחר, המלחמה בתקשורת הזרה עלולה להסב נזקים תדמיתיים בלתי הפיכים. לפיכך עדיף לשתף פעולה ולהזין את העיתונאים הזרים במידע חלקי ומגמתי. מניפולציה במידע עדיפה על עימות.
לבסוף, גם בסביבה תקשורתית תוססת ושפע מקורות מידע, לא נס ליחם של בעלי התפקידים המסורתיים בעיתונים: הסומק שב ללחייהם של מומחים ופרשנים לענייני איראן, שנידונו לשכחה אכזרית זה שנים ארוכות. גם הפרשנים לעניינים ערבים צחצחו את לשונותיהם והצטיידו במיטב ההערכות על המצב.
חרף מקורות המידע הרבים, המומחים והפרשנים נותרו מסנני המידע העיקריים עבור רוב הציבור. כמוהם כמקורותיהם במערכת הביטחון, הפרשנים והמומחים בקיאים מופלגים בכל מה שמתרחש אלפי קילומטרים ממערכות החדשות: הם יודעים כל שם של כיכר ורחוב בטהרן ומצטטים בביטחון בלתי מסוייג את דבריהם האחרונים של נואמים ומנהיגים. אלא שמרוב עצים, לא הם ולא מקורותיהם העלומים במערכת הביטחון מסוגלים לראות את היער, את התהליכים החברתיים המשמעותיים.
בזכות הפרשנים והמומחים, נחשף מעגל קסמים שבו הולכת ומתגבשת קונספציה שגויה – מימי מלחמת יום כיפורים ועד לבנון וטהרן. מקורות מודיעין מזינים עיתונאים בהערכות. בהעדר מקורות אחרים וכלים משל עצמם, עיתונאים נאלצים לאמץ הערכות אלה, ולו רק כדי שיהיה מה לכתוב או לשדר. שעה שההערכות מתפרסמות באמצעי תקשורת, הן כמו קיבלו אישור וגושפנקה כמעט רשמית, דבר המשכנע את גורמי המודיעין לדבוק עוד יותר בגרסאות שסיפקו בעצמם.
פרופ' דן כספי הוא ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון.
