שתף קטע נבחר
 

שחייה לשוכרה

האם אפשר להשתכר מטבילה באמבטיית וודקה? למה משקאות תוססים משכרים יותר? והאם בליעת שמרים יכולה לגרום לגוף לייצר אלכוהול בעצמו? אתם שאלתם - אנחנו ניסינו לענות בגרפסים. היה קורע, הייתם צריכים להיות פה

1) לצוף רחוק

אנחנו אוהבים שאלות טיפשיות כמעט כמו שאנחנו אוהבים בחורות נאיביות, ושאלות טיפשיות על אלכוהול אנחנו אוהבים אפילו יותר. אחת כזאת שלח אלינו הקורא חן, שביקש לדעת אם אפשר להשתכר משכשוך באמבטיה של וודקה. לצערנו לא הצלחנו להגיע למסקנות חותכות בעזרת ניסוי אמפירי, בעיקר בשל מחסור חמור במימון ו/או במתנדב, אבל לא צריך ללכת רחוק כדי להסביר שהתשובה היא כן. וכאילו, לא.

 

נתחיל מהכן: כן, בהחלט ניתן להשתכר כתוצאה מישיבה באמבט וודקה - או וויסקי, או כל משקה אחר שהתברך בתכולת אלכוהול גבוהה. למעשה, חן, כנראה שתשתכר הרבה לפני שתטבול: מספיק שתשהה בחדר סגור לצד אמבטיית וודקה כדי שתתפוס סוטול רציני בלי לשתות אפילו טיפה, כי אלכוהול הוא חומר נדיף מאוד. וודקה מכילה כ־40% אלכוהול, ומכאן שכמעט מחצית מתכולת האמבטיה התיאורטית שלך היא אלכוהול נקי. אם זה לא מספיק, אז שטח הפנים של הנוזל גדול מאוד, כלומר הנידוף מהיר במיוחד. גם ביום לא מאוד חם, וכשהוודקה בטמפרטורת החדר, אדי האלכוהול ימלאו את חדר האמבטיה בתוך דקות ספורות. על הדרך הם ייכנסו לגוף דרך הפה והאף, ומהר מאוד ייספגו בריאות ויעברו למחזור הדם (ואם חן יחליט לעשות דווקא אמבטיה חמה, הוא בכלל יתחיל לראות פילים ורודים).

 

עכשיו, זוכרים את הלא? אז אם השאלה האמיתית של חן נוגעת לאפשרות של השתכרות פשוט כתוצאה מטבילה באמבט - כלומר, אם האלכוהול יכול להגיע למחזור הדם דרך העור - אז כאן, לצערנו, התשובה שלילית.


"נו חארות, שימו יד, לבד אני לא אכניס הכל למדיח"

 

אתה מבין, חן, גם אם נניח שתצליח להיכנס לאמבטיה במצב פיכח, האלכוהול שבאמבטיה לא יוכל לחדור לגופך בכמות מספקת דרך העור. למעשה, גם אם תצלול לתוך האמבטיה עם בלון חמצן ותימנע מלנשום את אוויר החדר, עדיין לא תשתכר. למה? מפני שאלכוהול יכול להגיע למחזור הדם רק דרך הרקמות הריריות. אצל גברים שיושבים באמבטיה זה אומר פי הטבעת. אצל נשים - ובכן, פשוט תכפיל. ועדיין, אפילו אישה שתשב באמבט וודקה כמה ימים טובים לא תשתכר מזה, כי הכמות שחודרת לדם בדרך הזאת לא גדולה, והגוף מסוגל לפרק כמויות קטנות של אלכוהול באופן קבוע. וחבל.

 

2) נחל טאנינים

"כל פישר יודע שיין אדום הולך טוב עם בשר אדום או גבינות", אומר הקורא אורן, "אבל מה הסיבה למנהג המגונה והיקר הזה?". ובכן, פישר, בוא נתחיל בזה שהעניין לא מוחלט. אפשר ליהנות מבשר ומגבינות גם לצד יינות לבנים, אבל זה נכון שהנוהג הוא ללוות אותם דווקא באדומים - והסיבה לשידוך הזה נעוצה בחומרים שנמצאים בקליפות ובחרצני הענבים ומעניקים ליין אדום חלק ניכר מטעמו ומצבעו. או בקוקסינלית, הטאנינים.

 

מעבר לזה שהם משמשים חומרי טעם וצבע, הטאנינים מסוגלים גם להיקשר לחלבונים. למעשה הם עושים את זה כל כך ביעילות עד שביין אדום צעיר הם מתחברים לחלבונים שנמצאים ברוק ובחיך, מונעים מהם לסכך את הפה ומותירים טעם מריר ויבש. עם הזמן מתחברים הטאנינים זה לזה וההשפעה שלהם נחלשת, אבל היא מורגשת במידה מסוימת גם ביינות אדומים ישנים, ודרך נפוצה אחת להתמודד עם האפקט היא לספק להם חלבונים שאליהם יוכלו להיקשר - כמו אלה שנמצאים בשפע בבשר אדום ובגבינות קשות. כשהם מתחברים לחלבונים שבאוכל, השפעת הטאנינים מתמתנת וטעמי היין מובלטים. אגב, דרך אחרת למתן את השפעת הטאנינים היא לחמצן את היין, כלומר להגדיל ככל האפשר את המגע שלו עם האוויר זמן קצר לפני השתייה. זאת הסיבה לכך שמומלץ לשתות יין אדום בכוסות עם פייה רחבה, וגם לזה שנהוג לתת ליין לנשום בבקבוק זמן מה לפני ששותים אותו. 

 


 

3) לאונרד כוהל

דוד "המזמר" רוצה להבין איך עובד הטריק של השמעת צלילים באמצעות חיכוך אצבע בשפת כוס יין. לכאורה מדובר בתופעה טריוויאלית, אבל למעשה יש כאן שילוב לגמרי לא פשוט בין פיזיקה, כימיה וקריזה.

 

כל חומר, לא משנה מאיזה סוג, מורכב ממולקולות. כשמספקים אנרגיה למולקולות האלה - למשל באמצעות מכה על החומר עם כף היד - הן מתחילות לרעוד ולרטוט מעודף אנרגיה. כל מולקולה רועדת בקצב שונה, והקצב הממוצע שבו רועד כל החומר נקרא "התדירות העצמית" של החומר. מה שקורה כשדוד מחכך את אצבעו בשפת הכוס זה שהוא מוסיף אנרגיה למולקולות הזכוכית וגורם להן לרעוד בתדירות העצמית שלהן. בגלל שדופן הכוס דקה יחסית, הרעידות האלה מרטיטות באותה תדירות את האוויר שצמוד לכוס. כתוצאה מהרטט נוצר גל הדף קטן בתדר שהאוזן שלנו מפרשת כצליל, והמוח שלנו מפרש כניג'וס.

 

4) תוסס תחת

חיים התערב עם שלומי שוודקה עם ספרייט משכרת יותר מוודקה סתם. לרוב אנחנו מעדיפים לא לקחת צד בוויכוחים זוגיים, אבל כיוון שהנושא בנפשנו אין לנו ברירה אלא להכריע בעניין - ולקבוע שחיים צודק.

 

מחקר שנערך בשנת 2001 גילה שמשקאות אלכוהוליים מוגזים באמת משכרים יותר: רמת האלכוהול בדמם של נבדקים ששתו שמפניה מוגזת עלתה ב־30 אחוז מהר יותר, בהשוואה לאלה ששתו שמפניה לא מוגזת (נכון שמדובר בשמפניה ולא בוודקה־ספרייט, אבל ברמת העיקרון זה אותו דבר). וכל כך למה? רוב האנשים יאמרו לכם שהבועות "מעלות את האלכוהול ישר למוח", אבל זה כי רוב האנשים הם דבילים. עד כמה שזה מצער, התשובה האמיתית היא שאף אחד לא יודע באמת למה. מה שכן ידוע זה שרק חמישית מהאלכוהול שאנחנו שותים נספגת בקיבה, והיתר נכנס למחזור הדם דווקא דרך דופנות המעי. לפיכך ההנחה המקובלת היא שהפחמן הדו־חמצני שלכוד בבועיות הגז גורם איכשהו לאלכוהול להגיע מהר יותר למעיים, ועוזר לו להיספג מהר יותר. תגידו שזאת לא תשובה, ונשיב לכם שוודקה עם ספרייט זה לא משקה.

 

5) תמונת מעי

"שמרים מייצרים אלכוהול", מספר לנו טל משהו שאנחנו כבר יודעים. ואז, בהבזק של גאונות טהורה, נזכר שיש לו גם שאלה: "אם כך, בהנחה שאבלע מספיק שמרים, האם אוכל להתחיל לייצר אלכוהול נון־סטופ בתוך הגוף?". ובכן טל, תתפלא לשמוע שהתשובה חיובית. אבל לפני שאתה טס למכולת לקנות "שמרית", כדאי שתשמע גם על הבעיות הכרוכות בייצור אלכוהול בתוך הגוף.

 

הדוגמה המוחשית ביותר להצלחה של הרעיון מגיעה - איך לא - מיפן, מולדת הדפקטים. בכמה מחקרים שהתפרסמו שם תועדו מקרים שבהם אנשים הצליחו להשתכר גם בלי לגעת בטיפת משקה אלכוהולי. כמעט בכל המקרים האלה כללה ההיסטוריה הרפואית של אותם שיכורים ניתוח מעיים, שבעקבותיו נותרו חלקים מהמעי חסומים. מה שקרה זה שהפטריות והשמרים תפסו שליטה על אותם אזורים, התרבו עד אפס מקום, והתחילו לייצר אלכוהול ולהפריש אותו למחזור הדם. עד כאן זה נשמע מגניב ומגעיל כמו הרבה דברים אחרים שמגיעים מיפן, אבל יש נתון אחד נוסף שהופך את העסק הזה למעניין עוד יותר: כל המקרים המוכרים של השתכרות עצמית אירעו אך ורק ביפן, ואפילו מקרה אחד כזה לא נצפה מעולם בשום מקום אחר.

 

הסיבה המפתיעה היא שיש הבדל עמוק בין אסייתים לבין שאר העולם במה שנוגע לאופן עיבוד האלכוהול בכבד. ברגיל, הכבד מתייחס לאלכוהול כאל רעל לכל דבר, ומפרק אותו לאצטאלדהיד - חומר רעיל אחר, שמפורק בעצמו לחומצה אצטית שאינה מזיקה לגוף. אבל בערך חצי מאוכלוסיית יפן נושאת מוטציה שמעכבת את פירוק האצטאלדהיד, וחלק מהאצטאלדהיד העודף הופך בחזרה לאלכוהול, שעולה למוח ומוביל לכל תופעות השכרות הידועות לטוב.

 

אם אתה בכל זאת נחוש בדעתך לייצר אלכוהול תוך־גופי, טל, ההימור הטוב ביותר שלך יהיה לקחת תרופה שמדכאת את פירוק האצטאלדהיד. למשל דיסולפיראם, שמשמשת לטיפול באלכוהוליזם כרוני. אמנם לא ידוע שהיא גורמת לשכרות עצמית, אבל זאת כנראה נקודת מוצא טובה. אחר כך תצטרך רק לעבור ניתוח מעיים ולבלוע כמה כוסות שמרים, והופה: תוכל לספר לכל חבריך שאתה "שיכור ולא מיין". ואז יש להניח שתתפגר. אם לא מהסתבכות רפואית, אז מהמכות שתחטוף על השימוש בציטוט הכל כך דוד־שלי־מהקיבוץ הזה.

 

צילום: (אימג' בנק/ GettyImages)
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים