התוכנית בחינוך: "השעיה - תרופת אליל לאלימות"

תוכנית משרד החינוך למלחמה באלימות מעוררת מחאה רחבה. בצהריים (יום ה') הודיעה המועצה לשלום הילד על התפטרותה מחברות בוועדה של משרד החינוך לטיפול באלימות בבתי הספר, בשל פרסום התוכנית בתקשורת.

לפי המועצה, "התפטרנו מהוועדה לנוכח התנהלות בלתי נסבלת שבה נודע לנו מהתקשורת על טיוטה סופית, שלא ניתן להעיר עליה, ועל סיום עבודת הוועדה באופן מפתיע ולא צפוי".

אמש הגיעה לידי ynet הטיוטה הסופית של חוקי הענישה החדשים. לפי התוכנית, הורחבו מאוד סמכויות בתי הספר לטיפול בתלמידים אלימים, הוחמרה הענישה והפצת שמועות באינטרנט ובסלולרי הוגדרה כמעשה אלים. צוות בתי הספר יוכל מעתה לפנות ישירות למשטרה - ולא דרך פקיד סעד. סמכות ההורים צומצמו - והם לא יוכלו להופיע בפני ועדות משמעת, אלא רק להגיש ערעור בכתב על עונש. בנוסף, הוגדל מספר ימי ההשעייה לתלמיד אלים.

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, מתנגד בתוקף לטיוטת התוכנית. "הגשנו הערות שמעולם לא נודע לנו מה עשו איתן, אם בכלל. זו דרך התנהלות פסולה ולא חינוכית - בעיות אמיתיות לא פותרים בכוחנות. הקו המנחה של משרד החינוך כרגע הוא 'מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח'.

"תרופות אליל של הגדלת ימי השעייה לתלמיד הן עדיין תרופות אליל, והרבה 'לא כלום' כפול שניים, עדיין נשאר 'לא כלום'", האשים קדמן. "לא כל התלמידים אשמים עוד לפני משפט, ולצערינו, יש קולות במערכת החינוך שתלמיד אשם עד שלא יוכיח אחרת".

"ניחוח גזעני"

לפי התוכנית החדשה שנוסחה בחוזר מנכ"ל, מתפוגג לטענת רבים "חוק זכויות התלמיד". יוזמת החוק בעת שכיהנה כמנכ"לית משרד החינוך, חברת הכנסת רונית תירוש, סופקת כפיים בעצב. "הכי שערורייתי בעיני זו ההנחיה שאפשר להשעות ילד בין יום ליומיים בלי ליידע את ההורים. זה סופר שערוריה. הורה חייב לדעת, לא רק כי הוא האפוטרופוס, אלא גם כי הוא שותף מלא למעשה החינוכי", מוחה תירוש.

עוד היא מלינה על ההאחדה בעונשים. "זה אולי נכון לבתי משפט אבל לא לבית ספר, שהוא מוסד חינוכי. לא יכול להיות שכשילד מכה, אוטומטית מסווגים לדרגת ענישה מסוימת בלי לראות אם הוא בא ממצוקה כלשהי מהבית, ואין התייחסות לרקע שלו".

ח"כ רוברט טיבייב מקדימה הביע מחאה על מה שכינה "ניחוח גזעני" בתוכנית. "מדובר בתוכנית סלקציה חינוכית שתוציא מתוך מערכת החינוך תלמידים בעייתיים במקום לסייע להם. רבים מהתלמידים הבעייתיים הם בנים למשפחות של עולים חדשים שהתנהגותם נובעת מקשיי ההסתגלות לחברה ושפה חדשה ותוכנית משרד החינוך, מונעת מהם את הסיכוי להשתלב בחברה הישראלית".

סער התמקד בנושא הסלולרים

גם מהתלמידים עצמם נשמע קול הזעקה. "מתייחסים אלינו כאילו אנחנו חיות", אומר יו"ר מועצת התלמידים והנוער, אוריאל יפרח, תלמיד י"ב. "לפי שיטת המקל והגזר - כאן אין גזר, רק מקל. המערכת רק מענישה ומענישה ומענישה, יוצרת אווירה של פחד, שלא מעריכים אותך. שכחו לגמרי את הזכויות שלנו". 

לדבריו, רק השבוע נפגש עם השר גדעון סער, והופתע מהתוכנית. "ציפינו שיהיה יותר חיובי כלפינו. העניין עם הפלאפונים מאד חשוב לו. מאוד הציק לו שאנחנו מבזבזים זמן על דברים אחרים בבית הספר במקום ללימודים. העלנו כמה נקודות שחשובות לנו, ואין להן התייחסות בכלל". לטענת יפרח, החמרת העונשים לא תסייע. "תלמיד מושעה

ייגרר עוד יותר למעשים שליליים.

 מסתכלים על תלמידים כאוייבי האומה - אם היו מחליפים את התלמידים המערכת היתה מעולה. וגם אין הדדיות ביחס למורים".

ומה אומרים בצד השני? דב אורבך, מנהל תיכון 'שבח מופת' בתל-אביב, סבור שהבעיה העיקרית היא "בעיית

אקלים", ועונש נוסף לפה או לשם לא יעשה את ההבדל. "יש בחברה שלנו לגיטימציה מסוימת למעשי אלימות, כמו דודו טופז. בתרבות לא קיים הגבול - אז אחר כך גם בבית ספר עושים מה שרוצים".

לדבריו, גם לפני מימוש התוכנית - "כשמורים ומנהלים רוצים, הם יכולים לעשות הרבה יותר מה שהחוק מתיר להם. אני זרקתי ילדים באמצע שנה מבית ספר בגלל מעשים קיצוניים. השינויים הגדולים לא חיוניים כל כך - לא מפה תבוא הישועה. צריך שגם ההורים היו מעורבים ולא יהיו מול בת הספר, אלא יחד איתנו מול ילדים אלימים".