אין שבת בלי שלום

מספרים שממש בערוב ימיו, באו למנהיג העדה החרדית, הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל וסיפרו לו שיש חנות בעיר העתיקה הפועלת בשבת. בלי להסס, נטל הרב הישיש שרפרף קטן, עשה דרכו למקום וכשהגיע, קבע מושבו בפתח החנות והחל באמירת תהילים. הפעולה עשתה את שלה ובעל החנות החליט לסגור את החנות בשבת.

מאוחר יותר הגיעה השמועה על אודות אותה חנות גם לאוזניהם של חסידים נוספים. נרעשים הם פנו לרב זוננפלד והפצירו בפניו שיש לעשות מחאה גדולה נגד חילול השבת וקדושתה של ירושלים. אלא שלהפתעתם השתיק אותם הרב ונזף בהם: "זה שבעל החנות חילל שבת זו עבירה אחת. אבל לדבר על העבירה כשהיא כבר לא קיימת - זו כבר עבירה נוספת". ניתן רק להתרפק על הימים בהם הקפידו כל כך לקיים מחאה לשם שמיים.

לאור הדברים, סביב מחאת החרדים על פתיחת חניון בירושלים עולה שאלה מטרידה. האם מישהו שם מתכוון לשם שמיים? אין לי ספק שכל אחד ואחד מהמפגינים החרדים כואב את חילול השבת. אבל האם מישהו כואב שם את היעדר השלום? צמד המילים "שבת שלום" אינו יכול להיות נפרד זה מזה. להפך. הא בהא תליא. שבת בלי שלום זה כמו נר ללא להבה.

דרכיה דרכי נועם

הייעוד המהותי של השבת בהגות היהודית הוא השלום. שלום בין כל העולמות. מדובר בערך עוצמתי ומכונן ביהדות. מחאה היא גם דבר לגיטימי, אלא שאי אפשר להילחם למען השבת בדרכים של אלימות והתלהמות כי אין שבת בלי שלום. נראה שהחרדים מפספסים כאן פואנטה חשובה. ועל זה נאמר: כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים.

אסתכן כאן, אבל אני משוכנעת שאם היו שואלים כל אחד ואחד מהמפגינים החרדים אם הוא היה רוצה שכל עם ישראל ישמור שבת

הוא ודאי היה עונה בחיוב. האמנם? האם הפגנות אלימות, איומים, מכות עם שוטרים ושריפת פחים יביאו לתוצאה זו? נראה לי שבדיוק להפך. אני משוכנעת גם שדעתם של חרדים רבים אינה נוחה מהדימוי שדבק בציבור החרדי בעזרתם האדיבה של מספר קנאים חמומי מוח.