הגנב עקץ - החניון ישלם

א' הסיע את האאודי לחניון קרוב למזח שבו עגנה האונייה, שם ביקש כי יאפשרו לו לחנות סמוך לפתח החניון. "כשאחזור ביום ראשון", אמר א' לעובדי החניון, "אני רוצה לצאת מהחניון ללא עיכוב". את דמי החניה, בסך 60 שקל, שילם א' מראש. לפני שנפרד מהאאודי, ביקש מעובדי החניון כי ישמרו עליה. "מדובר במכונית יקרה".

כמה שעות לאחר שבני הזוג עלו על האונייה הגיע לחניון ג'יפ מסוג ניסן טראנו ובו שני נוסעים. אחד הנוסעים, צעיר בלבוש מהודר, ניגש אל עובד החניון והציג עצמו כבנו של א'. הוא שלף זוג מפתחות של האאודי, וביקש להוציא אותו מהחניון.

עובד החניון ביקש לראות תעודה מזהה. "אין לי תעודה מזהה", אמר הצעיר, "אבל לחבר שהסיע אותי לכאן יש". עובד החניון בחן את התעודה של החבר, אך לא רשם את פרטיהּ. "אני רוצה לדבר עם אבא שלך", אמר עובד החניון. "אבל אבי כבר הפליג" השיב הצעיר. "אם כך, תן לי לדבר עם אמא שלך". "בבקשה", השיב הצעיר והתקשר בטלפון לאשה שהזדהתה כאמו.

הקול הנשי מהעבר השני של הקו אישר לעובד החניון כי הצעיר הוא בנהּ, וכי היא מרשה לו לקחת את הרכב של בעלה הנמצא בהפלגה. "סע לשלום", איחל עובד החניון לצעיר.

ביום ראשון שבו א' ורעייתו מההפלגה, וירדו לחניון מיד. "בנכם היה פה ולקח את האאודי", אמרו לו עובדי החניון. א' התקשר לבנו, ומהשיחה עמו הבין כי נפל קורבן לעוקץ.

עובד החניון ראה עצמו אחראי לשמירת כלי הרכב החונים בו

האם בעל החניון חייב לפצות את א' על גניבת מכוניתו מהחניון? שאלה זו הועמדה בפני השופט ישי קורן מבית-משפט השלום בתל-אביב.

כאן יש להבהיר כי בתי-המשפט נוהגים לחלק את החניונים לשני סוגים מבחינה משפטית. יש חניונים הנחשבים ספקי שירות חניה בלבד. הא ותו לא. בעלי חניונים אלה אינם אחראים לגניבת כלי רכב.

לעומת זאת, יש חניונים המוחזקים כמי שנותנים גם שירותי שמירה לבעלי המכוניות. בעלי חניונים אלה אחראים לגניבת כלי רכב מתוך החניון.

השופט קורן בחן את אופיו של החניון שממנו נגנב האאודי. מדובר בחניון סגור, המיועד ל-100 כלי רכב בלבד. החניון משמש רק את באי האוניה Magic One. לחניון פתח אחד בלבד, המיועד לכניסה וליציאה, ובו ניצב שומר 24 שעות ביממה. בעבור השירותים שמספק החניון משלם בעל הרכב החונה 60 שקל.

קיומו של החניון נועד להפיג את חשש המפליגים, שמא בעת ההפלגה בים יאונה רע לרכב החונה בחוף. ודוק, הדגיש השופט, בקרבת מקום לחניון קיים חניון אחר, פתוח, ללא תשלום, לכל באי הנמל. למרות זאת, הנוסעים באונייה כוונו להחנות את רכבם בחניון הנדון, שהוצבה בו שמירה סביב השעון.

העובדה שעובד החניון דרש מהגנב תעודה מזהה, הוסיף השופט, מצביעה על כך שהוא ראה עצמו אחראי לשמירת כלי הרכב החונים בחניון. אחרת הצעיר שנטל את הרכב היה יוצא לדרכו ללא כל בדיקה.

מכל אלה ומראיות נוספות הסיק השופט כי השירותים שהתחייבו בעלי החניון לספק לבעל הרכב היו שירותי שמירה בשכר - ולא רק שירותי חניה.

בהיות בעלי החניון שומרי שכר, הם אחראים, על פי חוק השומרים, לגניבת הרכב זולת אם לא היה עליהם לחזות מראש את אפשרות הגניבה ולא היו יכולים למנוע אותה. כמו במשפט העברי כך גם המשפט הישראלי, שומרי שכר פטורים רק במקרה של אונס, או כוח עליון.

ניתן היה למנוע את גניבת הרכב על נקלה

לשופט קורן לא היה ספק כי גניבת רכב מהחניון היא אירוע שמפעילי החניון היו צריכים לצפות מראש. בהנהגת נהלים ראויים לשחרור כלי רכב מהחניון ניתן היה למנוע את גניבת הרכב על נקלה. אכן, החניון היה קורבן למעשה עוקץ מתוחכם. דא עקא, בעמידה על זיהוי נכון של הצעיר שנטל את הרכב, וברישום פרטי הצעיר והמלווה שהיה איתו, היתה הגניבה נמנעת, ולכל הפחות, היו גדלים הסיכויים לאתר את הרכב הגנוב.

לא זו אף זו: א' ביקש לחנות סמוך לפתח החניון, על מנת שיוכל לצאת מוקדם ביום ראשון. על רקע בקשה זו, היתה צריכה להידלק נורה אדומה אצל עובדי החניון כאשר "הבן" הופיע לפני יום ראשון, וביקש לשחרר את הרכב לידיו.

לסיכום, קבע השופט, בעלי החניון התרשלו בכך שלא קבעו נהלי עבודה מתאימים לשחרור כלי רכב מהחניון. עובד החניון התרשל בכך שלא וידא שהצעיר הנוטל את הרכב פועל מטעם בעל הרכב. אסור היה לו להסתפק בכך שבידי הצעיר מפתחות של הרכב, ובשיחת טלפון עם אשה לא מזוהה.

על יסוד כל אלה, קבע השופט קורן, בעלי החניון ועובדיו אחראים לגניבת הרכב והם חייבים לפצות את א' בעבור שוויו.

הכותב הוא עורך-דין מומחה בדיני ביטוח ונזיקין