יונדאי i20 - גטס למתקדמים

ליונדאי i20 החדשה יש נעליים גדולות למדי למלא. קודמתה, הגטס, הייתה בשנים האחרונות ממכוניות הסופר-מיני הנמכרות ביותר בישראל, בעיקר תודות לחיבה הרבה שרחשו לה חברות הליסינג, ולאו דווקא בגלל האיכות הגבוהה שלה. אותה חיבה, גרמה לכך שהיא תמשיך ותימכר גם לאחר שה-i20, מחליפתה הישירה, כבר נחתה בישראל.

עבור כלמוביל, זה אומר שהלחץ להחדיר את ה-i20 לחברות הליסינג, קטן יחסית. את המשבצת הזו תמשיך למלא הגטס, ואילו את ה-i20 מפנה כלמוביל בעיקר ללקוחות פרטיים. אז האם מתחת לעיצוב החדש מחכה לכם חבילה משכנעת?

יונדאי i20. נראית גדולה (צילומים: זאב אושרוב)

רוצה להיות גדולה

עוד לפני שבוחנים את דף הנתונים, דבר אחד ברור כבר מהמבט הראשון ב-i20: היא נראית גדולה יותר מהגטס, עם עיצוב מכובד שנועד לשדר "אני גדולה", אבל לא מחדש מעבר לכך. והנתונים מאוששים את הרושם הראשוני: האורך צמח ב-11.5 ס"מ ל-394, הרוחב ב-4.5 ס"מ ל-171, ובסיס הגלגלים בשבעה ס"מ ל-252.5.

לצמיחה הזו יש משמעות בתא הנוסעים, שמציע מרווח טוב יותר מכפי שהורגלנו בגטס. לכך תורם גם העיצוב הנקי והפשוט, שיוצר אף הוא רושם של מרווח. גם תא המטען יספיק ככל הנראה למשפחה צעירה. מעט מאכזב לגלות שהשיפור באיכות החומרים איננו דרמטי, וה-i20 עדיין משופעת במשטחי פלסטיק קשיחים ופשוטים למגע.

הקונסולה המרכזית, שכוללת את מערכת השמע ומיזוג האוויר, נוחה לתפעול ומציעה גם שקע AUX, לחיבור נגני מוזיקה. מחשב הדרך, שכולל את מד המרחק המתאפס, מופעל על-ידי כפתור בחלקה הימני של הקונסולה המרכזית, וכל נתוניו מתאפסים לאחר תדלוק - כך שלא ניתן לשמור על נתוני תצרוכת דלק או נסועה מצטברים.

תא הנוסעים כולל מחזיק לשתי כוסות ובקבוק ליטר וחצי במרכז. את המושבים הקדמיים מצאנו כנוקשים אך נוחים למדי, בעוד הספסל האחורי לא הרשים.

מתנהגת כמו קטנה

אז ה-i20 גדולה יותר, אבל האם היא גם נוסעת טוב יותר מהגטס? התשובה מורכבת. כשנהגנו לראשונה ב-i30, מחליפת האלנטרה, התרשמנו לחיוב מהקפיצה הגדולה שהיא עשתה לעומת קודמתה, ומכך שיישרה קו עם הטובות שבקבוצתה. ה-i20 לא משחזרת את הרושם הזה.

במבחן החשוב ביותר - נוחות הנסיעה - היא מאכזבת, עם נוקשות מיותרת שמעבירה את כל סוגי השיבושים, הגלים והבורות, קטנים כגדולים, לתא הנוסעים. הקופצנות הזו הופכת את הנהיגה למעייפת, ומטרידה את מנוחתם של הנוסעים. גם אחיזת הכביש לא הרשימה, כשלכך אחראים בין היתר צמיגים במידה צנועה יחסית - 175/60 עם חישוקי "14. מידה שאמורה הייתה לשפר את נוחות הנסיעה, אך למרבה הצער אינה מספקת. למרות הצמיגים הצרים, ל-i20 רעשי צמיגים חזקים למדי בתא הנוסעים. וזה חבל, כי בידוד הרעשים מעבר לכך סביר.

מערכת ההיגוי החשמלי של ה-i20, דווקא מציגה שיפור מזו של הגטס. עדיין לא עובר כאן יותר מדי מידע לידי הנהג, אבל למעט תחושה מלאכותית במהירות נמוכה, ההיגוי מציע דיוק מספק. הבלמים לא הרשימו, ודרשו לחיצה חזקה למדי על הדוושה.

המנוע, יחידת 1.4 ליטר עם 100 כ"ס, מספק ביצועים נאותים אך רועש תחת עומס. תיבת ההילוכים האוטומטית, עם ארבעה יחסי העברה ארוכים, פועלת באופן חלק ומפצה על רעש המנוע בכך שהיא ממהרת להעלות הילוכים. זה טוב גם לחסכון בדלק, אבל עם הססנות קלה בביצוע הורדת הילוך ("קיק-דאון"), עשוי לפגוע בביצועים. ואכן, ה-i20 לא מרגישה זריזה במיוחד בהשוואה לחלק מיריבותיה, למרות משקל עצמי נמוך (1,063 ק"ג).

גטס פלוס

אחרי ההתרשמות החיובית מה-i30, ואחותה התאומה קיה סיד, קיווינו לשיפור דומה גם ב-i20 מול הגטס שהייתה רחוקה מלהרשים. אלא שלא זה המצב, וה-i20 אמנם טובה מקודמתה, אבל לא מספיק. הפער מהטובות בקבוצה עדיין קיים, וברור.

היכולת הדינמית - בעיקר נוחות הנסיעה - ואיכות החומרים, זקוקות לליטוש נוסף לפני שהמכונית הזו תוכל להתחרות בשורה אחת מול מובילות הקטגוריה. ל-i20 אין את הנוסעים המהודר של פורד פיאסטה החדשה, או את נוחות הנסיעה הטובה של רנו קליאו. היא גם לא מסוגננת למראה כמו פיז'ו 207 או סוזוקי סוויפט.

לכן באופן מעניין, למרות שהיא לא מוצעת ללקוחות ליסינג, ה-i20 דווקא יכולה להוות עבורם שיפור לעומת הגטס הנושנה. ללקוחות פרטיים, שנהנים מיותר אפשרויות בחירה, לא מדובר עדיין במכונית שמהווה אלטרנטיבה של מעבר לברירת מחדל.