גברים זו בעיה. סיכום שבוע האופנה במילאנו

בניגוד לתחומים אחרים בעולמנו, בתחום האופנה החלק המוקדש לגברים הוא

 טיפה בים לעומת אופנת הנשים. למרות ששני המינים נדרשים לעטות על עצמם בגדים לפני צאתם מהבית, חלקם של הגברים בסאגה היומיומית של "מה ללבוש" קטן. נראה שמעצבי האופנה מודעים לנתח השוק הקטן שאליו הם פונים, שמורכב מאחוז לא מכובד של המין הגברי. המעצבים מגיבים בדרכים שונות, אבל התוצאה הסופית לרוב דומה בהיותה בעייתית.

חפש את הגבר

בשבוע האופנה של מילאנו בלט במיוחד האימוץ של דימויים גבריים ישנים. בפראדה, למשל, פנו לסרטי הפילם נואר והציגו קולקציה שנשענה ברובה על חליפות אפורות שבכולן היה אלמנט חסר: חליפות עם חולצת רשת, חליפות ללא שרוולים, מכנסיים שקופים שמסתירים רק את אזור החלציים ובכלל שימוש רב בבדים שקופים ובבדי רשת.

חתנים צונחים

אל מול הפרשנות המוצלחת הזו לגבריות אפשר להעמיד את הקולקציה של רוברטו קוואלי, שהדוגמנים בה נראו כמו חתנים שנייה לאחר צניחה חופשית. רצועות צנחנים על טי שירט עם הדפס מוזהב וצעקני, וסט שנלבש על העור כמו שריון ומכנסיים צמודים עד כדי קרבה מסוכנת לסיוט מהסבנטיז, לא הולכים להמציא את הגבר מחדש. אנחנו לא זקוקים לחיילי מרינס משופצרים.

שרירנים בלייקרה

גם בקלווין קליין חיפשו מודל של גבר שעבורו תעוצב הקולקציה, ומצאו אותו בחדר הכושר (או בכל מקום שבו מותר לגברים ללבוש לייקרה). הכיוון

 הספורטיבי שאפיין את הקולקציה יכול להציל אותו מהחשד שמישהו בחברה הציץ בקנאה למלתחה הנשית של הנשים האחרונות, שלא מפסיקה לחגוג את שובו של הטייץ. בכל מקרה, השילוב של בדי הלייקרה עם בדים שקופים ואף נוצצים, הניבה תוצאה לא רעה במראה עתידני, שהצליחה שלא הפכה את הלקוח לליצן חצר. עם זאת, לא ברור אם בגלל הדוגמנים המנופחים או בגלל הגזרות הגבוהות שלא ישבו יפה על הדוגמנים המנופחים, התוצאה הסופית נראתה לא מחמיאה. בנוסף נראה שהפריטים השונים זקוקים לטוטאל לוק של הקולקציה כולה כדי להתרומם, וספק אם ניתן לתרגם אותם לארון הקיים. זאת מלבד האקססוריז, ביניהם מגף זמש נמוך, מתחת לקרסול, שיכול להתאים לכל גבר בכל רגע.

מצאו את הגבר שלהם במכון הכושר. שרירנים בקלווין קליין (צילומים: Getyimages Imagebank)

רק קלארק קנט

החיפוש אחר הגבריות נמשך אצל מוסקינו, שם עלו על המסלול חליפות שהזכירו בעיקר את קלארק קנט, מינוס סופרמן כמובן, והתאפיינו באובר סטיילינג ובשימוש עודף בכובעים. גם קו הקרסול הגבוה, שאפיין את המכנסיים ברוב התצוגות, היה לעתים קצר מדי אצל מוסקינו. למרות זאת הסתמנו שם כמה רכישות מוצלחות, ביניהן טי שירט נפלאה ומומלצת גם לנשים עם הציווי "SHOP!".

הטוב, הרע והליצן

בסך הכל נראו בשבוע האופנה במילאנו הרבה דברים טובים, אבל לא פחות מהם

 רגעים שהבהירו את הבעייתיות של המלתחה הגברית, במקום להציג אותה באור חדש. אפשר לזקוף זאת לחובת התרדמת הכללית של עולם האופנה בשנתיים האחרונות, אבל לי נראה שכאן מדובר באתגרים מסוג אחר. קל מאוד להפוך גבר לדמות ליצנית, עם עודף של צבעים והדפסים שלא היו עושים טוב גם ליפה בנשים. קשה הרבה יותר לשמור על עניין תוך עיצוב בקווים נקיים, ולהצליח לשבור את הגבולות הנוקשים של האופנה למין הגברי.

ציון לשבח

מי שבכל זאת ראוי לציון לטובה הוא ניל בארת, שהצליח לייצר אקזוטיקה נוקשה, על סף הדימויים הנאציים, וכן בית מרני, שם לא חששו להיות עדינים עם הגברים שלהם והצליחו להיות אלגנטיים מתמיד תוך התחמקות מוחלטת מהטרנדים הבולטים ששטפו את המסלולים.

זה הטרנד

בין הטרנדים הללו ראוי לציין את השימוש צבעים כתום, כחול רויאל, תכלת ואדום סיני; הרבה מאוד בדים שקופים ומרושתים; מכנסיים שמסתיימים מעל לקרסול, אם בעזרת תפר ואם בעזרת קיפול סמי-נונשלנטי; גזרות גבוהות; נגיעות ספורטיביות גם בתוך חליפות שלושה חלקים; הדפסי ורדים ענקיים וז'קטים בגובה המותן. כאמור, הרבה מאוד העברות של טרנדים נשיים לתוך המלתחה הגברית. במצב כזה, ולמרות שאנחנו מעודדים תקשורת בין המינים, צריך לבדוק שלא מדובר בסתם חציית גבול שאין מאחוריה אמירה. חליפת שלושה חלקים כתומה פשוט לא עושה את העבודה. לוק מעניין ומלוטש במידה, עם נגיעות של צבעים חדשים למלתחה הגברית, הוא הכיוון הראוי.

אקזוטיקה נוקשה על סף הדימויים הנאציים. על המסלול אצל ניל בארת

רוצים לדעת אם אתם זכאים למילגה של עד 55 אלף שקל? לחצו כאן