150 שנות מאסר - למה רק באמריקה?
גזר הדין הכבד שהוטל על מיידוף משאיר מאחור את גזרי הדין על עבירות כלכליות שניתנו בישראל. מדוע השופטים הישראלים מקלים בעונשי המאסר ובקנסות המוטלים על עברייני צווארון לבן? משפטנים מסבירים
"בהטלת עונש של 150 שנות מאסר יש מטרה אקספרסיבית. בשיטה האמריקנית הענישה פעמים רבות לא צריכה לבטא משהו ריאליסטי, אלא את גינוי החברה נגד המעשה. לא משנה אם ניתן ליישם את העונש או לא - החברה האמריקנית אמרה את דברה לגבי חומרת המעשה".
כך אומר ל-ynet פרופסור אריה רייך, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, בתגובה לעונש שנגזר היום (ב') על איש הפיננסים ברנרד מיידוף שהודה בהונאת ענק.
"השופט נתן את עונש המקסימום, זה מדהים. יכול להיות שבגלל שגובה העונש לא ממש משנה בשל גילו של מיידוף, השופט העדיף להטיל את העונש הכי חמור שיש", אומר רייך.
רייך מציין, כי גזר הדין החמור ניתן למרות שהשופט המחוזי דני צ'ין, מונה על ידי הנשיא הדמוקרטי לשעבר ביל קלינטון. "בדרך כלל, שופטים דמוקרטים נחשבים לפחות מחמירים נגד פשע", אומר רייך, "ייתכן שבמקרה הזה, כיוון שמדובר בפשע כלכלי והנפגעים הם האזרחים הקטנים, דווקא השקפת העולם הדמוקרטית של השופט פעלה נגד הנאשם וגרמה לו לתת עונש מאד מרתיע".
לדברי רייך, אפילו בפרשת חברת האנרגיה אנרון, בה נחשפה הונאה בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, ניתנו למורשעים עונשים פחותים, שהגבוה מביניהם עמד על 24 שנות מאסר "בלבד". החברה קרסה בשנת 2001 לאחר שנחשף כי השתמשה בתרגילי חשבונאות כדי להסתיר חובות של מיליארדי דולרים, וקריסה זו הביאה למחיקה של יותר מ-60 מיליארד דולר מכספי המשקיעים, כ-2 מיליארד דולר בתוכניות פנסיה, וכן לאובדן של אלפי משרות.
חומרת העונש שהוטל על מיידוף מתעצמת כשמשווים אותה לעונשים על פשיעה כלכלית שניתנו רק בתקופה האחרונה בישראל. פסק הדין הבולט ביותר ניתן בפרשת שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, שהורשע בגניבה של כ-2 מיליון שקל מהסתדרות העובדים הלאומית, ובקבלת דבר במרמה. הירשזון נידון בשבוע שעבר לחמש שנות מאסר בפועל וחמישה חודשים, בנוסף לקנס בסך 450 אלף שקלים.
מדוע קיים פער כה גדול בין הענישה בישראל ובארה"ב?
" באופן כללי העונשים בארה"ב הם הרבה יותר מחמירים - בישראל לא ראינו תקופות מאסר כאלה על עבירות כלכליות. בדרך כלל הענישה בארה"ב אינה מתבססת רק על גודל העבירה ועל הכספים המעורבים, אלא גם על החומרה המוסרית.
"הדבר נובע, בין היתר מכך שנושא ההרתעה מפותח מאד בארה"ב, וגם כיוון שרבים מגזרי הדין ניתנים בידי חבר מושבעים, שלא היו קיימים במשפט מיידוף. האצבע של המושבעים על ההדק הרבה יותר קלה, הן בהטלת עונשים והן בהטלת קנסות, במיוחד על חברות עסקיות. עם זאת, הענישה מחמירה גם כשגזר הדין ניתן בידי שופטים, ייתכן מתוך פופוליזם מסויים, אם כי זה אינו המקרה של השופט הפדרלי צ'ין, שמונה על הנשיא".
רייך מציין, כי הענישה הקלה בישראל נובעת גם מהחקיקה עצמה, שאינה מאפשרת לפסוק עונשי מאסר ממושכים כל כך: "בחוק העונשין יש תקופות מקסימאליות לעבירות שונות. בישראל קשה להגיע לעונש מצטבר של 150 שנה, וגם השופטים עצמם בישראל לא מרבים לפסוק עונשים מצטברים.
"גם המעשה של הירשזון חמור מאד, והעונש שנגזר עליו נחשב לחמור יחסית, אבל הוא לא מתקרב לרמת העונשים בארה"ב".
"בישראל הוא היה מקבל מאסר עולם"
"גזר הדין מראה לנו שנקעה נפשם של בתי המשפט בארהב מהתנהגות כזו, ואין לי ספק שלו היה ניתן לפסוק עונש מוות על עבירה בסדר גודל כזה, היו פוסקים עונש מוות", אומר פרופסור יוסי גרוס מאוניברסיטת תל אביב, יו"ר פירמת עורכי הדין גרוס-קליינהנלדר, חודק וגרינברג, מהמובילות בתחום שוק ההון.
"זה מרגיז את האמריקנים בגלל ההיקף הגדול של הנזק. אין ספק שרצח הוא דבר נוראי, אבל ברצח הפגיעה מתרכזת במספר מצומצם יחסית של אנשים, בעוד שהפגיעה העצומה שגרם מיידוף נגעה בכל כך הרבה מוסדות צדקה, והקיפה קבוצה ענקית של אלפי אנשים. הוא עשה צחוק מכל עולם העסקים במין פשטות כזו של תרמית, שקשה להאמין שאנשים נתפסו אליה".
גרוס מעריך, כי "אם היה מתרחש מקרה בסדר גודל כזה בישראל, העבריין היה מקבל מאסר עולם. בגילו של מיידוף אין הבדל בין 25 שנה ל-150 שנה. בסך הכל גזרו עליו עונש מאסר-עולם, בלי יכולת להקל בעונש".
מדוע פסק בית המשפט ביום שישי על חילוט רכושו של מיידוף, בסכום של 170 מיליארד דולר?
רייך: "בארה"ב מטילים קנסות כפולים-ומשלושים, לרוב בתחומים כלכליים של ניירות ערך, פגיעה בתחרות, או מקרי מרמה כלכלית, שמכפילים באופן אוטומטי את גובה הקנס פי 2 או פי 3 מגובה הנזק עצמו שגרם העברייין או מגובה הרווח שלו. באופן כזה, לא רק שהעבריין צריך להחזיר את הכסף שלקח, אלא גם לשלם קנס כפול ומכופל.
"בפרשת מיידוף, התביעה דרשה לחלט סכום של 170 מיליארד דולר - סכום שכולל בתוכו גם את הקנסות המכופלים. סכום הגניבה המוערך שנרשם בכתב האישום היה 65 מיליארד דולר בלבד, בעוד שסכום החילוט עצמו התבסס על הכספים שהמשקיעים חשבו שהרוויחו, על פי הדו"חות המזויפים שנשלחו אליהם במשך השנים.
"ניתן להתווכח על סכום החילוט, ולומר שיש לחשב את היקף ההונאה על פי סכום כספי הקרן שמסרו המשקיעים למיידוף, בתוספת של רווח סביר שהם יכלו ליהנות ממנו לו היו מפקידים את כספם בהשקעה סולידית אחרת. על פי הערכה שעשה אחד מיושבי הראש הקודמים של רשות ניירות ערך בארה"ב, סכום הגניבה עצמו עומד על 17-10 מיליארד דולר בלבד".
לדברי רייך, "חילוט לא קיים בחוק ניירות ערך ולא בחוק העונשין בישראל, אלא מופיע בתחומים כמו סחר בסמים או הלבנת הון, בהם ניתן לחלט את הכסף המעורב במעשה הפשע".
הפרשה נחשפה בדצמבר 2008, והגיע לגזר דין ביוני 2009, כיצד הסתיים המשפט באופן כל כך מהיר?
גרוס: "המשפט כאן נעשה במהירות רבה מאד. יש מקרים ברורים, כמו במקרה מיידוף שהודה במעשיו, בהם אין הרבה מה לעשות והמשפט מסתיים תוך תקופה קצרה.
"באופן כללי בתי המשפט בארה"ב מהירים יותר מבתי הדין בישראל, אולם אין ספק שבמקרה מיידוף בית המשפט נתן לפרשה עדיפות גבוהה, מתוך שיקול מסויים של נקם ושל רצון לסגור את הפרשה".
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
