חבובות עם כיפות

הציבור הדתי-לאומי נמצא תמיד במתח שבין החילונים לחרדים, ולעתים קרובות אף מגדיר את עצמו באמצעותם. עד לשנים האחרונות היו מעט מאוד תוצרים תרבותיים שניתן היה למתג אותם כ"דתיים-לאומיים" פר-אקסלנס, כאלו שמדברים אל המגזר ישר בעיניים, מבלי לפזול אל הציבור החרדי או אל החילוני. כזו היא סדרת הדיסקים "בובה של משפחה", שהחלק הראשון שלה יצא בשבוע שעבר לחנויות.

הדיסק הראשון עוסק במשפחה, והשירים שבו נוגעים ליום-יום של משפחה דתית-לאומית טיפוסית: מצד אחד תפילה, שבת, לימוד בחברותא, אך מצד שני גם קניות עם אמא, עפיפון וחדר הקסמים של הילדים. לא הכל קדוש, לא הכל קשור ישירות לאלוהים ולא כל פעולה היא לשם שמים בלבד.   

"יש דיסקים לילדים שהולכים בין הטיפות, משתדלים לא להרגיז אף אחד. מי שעומד במרכז יהיה גבר, והנושאים המטופלים תמיד יגעו איכשהו באלמנטים של קדושה. אין לגיטימציה לחיות, אלא רק דרך הקודש. הדיסק שלנו לא כזה", מסביר מולי קימל, המפיק. "יש מין אידיאל שמחנכים לפיו גם בישיבות התיכוניות לפיו כל מה שעושים, כל הזמן, הוא לשם שמים. בעיניי זה שגוי. האידיאל אמנם יפה מאוד, אך לא ריאליסטי. להיות מחובר לתורה זה אידיאל ריאליסטי, אבל להתחנך שכל דקה זה תורה וכל מה שעושים בכל רגע נעשה במחשבה שזה למען הקב"ה - זה לא ריאלי, יש מין טאבו לומר את זה. קיימים אולי שניים-שלושה צדיקים גמורים בדור שמצליחים לכוון כל שנייה ושנייה לשם שמיים".

תמונות מהווי המשפחה הדתית (מתוך הסרט) 

קימל מסביר כי הדיסק "בובה של משפחה" הוא ראשון בסדרת הפקות שנועדה לעורר תרבות דתית-לאומית. לדבריו, אחת הבעיות של הציבור הדתי-לאומי היא מחסור בתוצרים תרבותיים שיוצרים שיח, המאפשר הכלה האחד של השני בתוך המגזר עצמו. כשאין תרבות - נשארת רק התורה, ואז לכל אחד יש את הכיוון שלו, והוא מתבצר בו. 

מעבר לכך, קימל אומר כי התרבות מסוגלת לברר סוגיות באופן פחות ישיר, ברמזים שמובילים לדיון: "כשמעלים באופן חד סוגיה בעייתית, קשה מאוד לדון עליה. באמצעות התרבות אפשר לעשות לה מעין סובלימציה שתרכך את הגישה".

מילים גבוהות, אבל מדובר פה בדיסק לילדים

"קודם כל זו רק ההתחלה. אבל צריך גם לזכור שהכל מתחיל בילדים, המחפשים דמויות להזדהות. כשאין תרבות ייחודית, נאלצים הילדים לבחור בין דמויות מהעולם החילוני כמו זמרים וכוכבי טלוויזיה לבין רבנים מהעולם הדתי. 

"מעבר לכך, הדיסק מלא בקריצות למבוגרים, וכמעט לא קורה שילד שם את הדיסק, והמשפחה לא נשארת לראות. אני חושב שהצלחנו לייצר - וסליחה על הביטוי הנורא - דיסק לכל המשפחה. מבוגר שצופה בדיסק לא מרגיש אידיוט, אלא שקיבל מזה משהו".

לא רוצים טאלנט

קימל מדגיש כי הקלטת היא חווייתית בעיקרה, ולא נועדה לחנך, אך גם ממנה ניתן לספוג ערכים וידע. הוא אומר כי ברור שמי שצופה בקלטת לא יהפוך מיד לאדם טוב יותר, אך ההשפעה - על אף שהיא

מזערית - קיימת ומצטרפת לסך האלמנטים הרבים שמשפיעים על כל אדם. 

מדוע בחרתם להשתמש בבובות ולא בשחקנים?

"מבחינה עקרונית לא רצינו להיעזר בטאלנט מוכר. מעבר לפולחן האישיות שמתפתח סביב הכוכב, זה יוצר בעיה לטווח הארוך. הסדרה מחויבת לדמות, ואז גם לחיים שלה. אם קורה חס וחלילה שאותו אדם נתפס בקלקלתו - וכבר היו דברים מעולם - זה משפיע על הסדרה. בנוסף, הבובות איפשרו לנו לצלם משפחות רבות ושונות לשירים, ובאותו הזמן להשאיר חוט מקשר ביניהן שייתן את התחושה שמדובר בדיסק אחד. וכמובן שלילדים גם קל יותר להזדהות עם בובות כאלו חמודות".